איך הסתיימה תקרית בה ערבי-ישראלי לא עמד במהלך צפירת יום השואה?

איך הסתיימה בבית המשפט תקרית במהלכה המטיר בעל חנות בביג יקנעם קללות על בן מיעוטים, אופטומטריסט שעבד בחנות סמוכה ו"העז" להמשיך לשבת במהלך הצפירה?




בית המשפט פסק לאחרונה פיצויים כספיים לערבי-ישראלי שלא עמד בצפירה ביום השואה וזכה למטח קללות וגידופים. אלא שהוא לא נשאר חייב והחליט להגיש תביעה לבית המשפט.

בתביעת לשון הרע שהגיש סיפר התובע כי הוא אופטומטריסט במקצועו, וכלשונו "בן מיעוטים". התובע עבד בחנות השייכת לרשת אופטיקה הלפרין ,במתחם ביג ביוקנעם, ואילו הנתבע, אופטיקאי במקצועו, עובד ומנהל את חנות "אופטיקה גבעתי", הנמצאת מול החנות בה עבד התובע, גם כן במתחם ביג.

לטענת התובע, ביום 16/4/2015 צוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בחנות של אופטיקה הלפרין נכחו התובע ומנהל הסניף, גם הוא בן מיעוטים. בעת השמעת הצפירה התובע ישב על כיסא בחלק הפנימי של החנות, ואילו מנהל הסניף היה בתוך חדר הבדיקות. החנות היתה ריקה מלקוחות, ואף במסדרון שמול החנות לא היו אנשים. התובע טען כי הוא אדם המתחשב ברגשות הזולת, ומאחר והוא ישב במקום שאינו נגלה לעין (מקום בו רק הנתבע יכל להבחין בו – לאחר מאמץ וחיפוש), התובע נשאר לשבת על הכיסא ושמר על שתיקה עד לאחר השמעת הצפירה.

 

התובע טען כי נשאר לשבת בשקט במהלך הצפירה. איך הגיב לכך הנתבע?

לטענתו עם סיום הצפירה הנתבע נכנס אל החנות, וללא כל התראה החל לתקוף את התובע ואת מנהל הסניף, תוך שהוא מטיח בשניים עלבונות וצועק לעברם בקול רם: "אתם לא מתביישים" , "אין לכם כבוד" , "חסרי כל בושה" , "סבתא שלי נפטרה בשואה" ועוד אימרות בסגנון דומה.

בתגובה, התובע אמר לנתבע כי כל האנשים מתים בעולם- וביניהם יהודים ונוצרים, וכמו שהנתבע אינו קם לזכר הנוצרים, הרי שגם התובע אינו חייב לקום בעת הצפירה. באותו מעמד התובע ביקש מהנתבע לסיים את השיחה ולאחר מכן נעמד על רגליו והחל לצעוד הרחק מהנתבע. אלא שאז, כך נטען, הנתבע החל לרדוף אחרי התובע תוך שהוא מגדף ומקלל אותו בקול רם : "אתה כלב" , "בן זונה" , "ערבי מסריח". לא רק זה, אלא שהנתבע נטל מחשבון שהיה מונח על הדלפק בחנות ועשה עמו תנועה כאילו הוא עומד להכות באמצעותו את התובע בפניו.

בשלב הזה התובע ביקש מהנתבע לצאת מהחנות, ואכן הנתבע יצא מהחנות תוך שהוא ממשיך לקלל ולגדף את התובע באותם ביטויים ( "כלב" , "בן זונה" , "ערבי מסריח"), ואף הגדיל הנתבע לעשות בעת שקרא לשכנים בחנויות ליד והתחיל לקלל את התובע ולומר : "הערבי הזה מתפרנס מאיתנו", "כלב" , "בן זונה", "ערבי מסריח".

 

התובע ספג מטח קללות רק כי המשיך לשבת. צילום אילוסטרציה

התובע חש מאויים וסר לתחנת המשטרה הקרובה שם הגיש תלונה כנגד הנתבע. לטענתו בדרכו חזרה לחנות האופטיקה מתחנת המשטרה, הנתבע המתין יחד עם עובדת מטעמו בכניסה למתחם הקניון, ובעת שהבחין בתובע חולף על פניו שוב הטיח בו את אותן קללות.

התובע טען כי חש מושפל ומבויש וטען כי כי הוא מכבד את רגשות הזולת וכי אם הנתבע היה מעיר לו בצורה מנומסת לא הייתה לו כל בעיה להתנצל אם פגע ברגשותיו.

הנתבע טען מצידו כי במהלך הצפירה התובע צחק בקול רם והישיר מבט מזלזל ישר אל תוך עיניו, וכי הדברים נאמרו ביום רגיש ועצוב לעם היהודי בכלל ולמשפחות הנספים, בפרט. הנתבע לא זכר את המילים המדויקות אך הוא טען בכתב ההגנה כי בתחילה נכנס והעיר לתובע באופן מנומס על כך שרגשותיו נפגעו.

השופטת ציינה בהחלטתה כי הנתבע סתר את עצמו במספר נקודות במהלך חקירתו, כך למשל שינה את גרסתו ובשלב מסוים טען שלא שמע את התובע צוחק, אלא רק ראה אותו.

עוד ציינה השופטת כי גרסת הנתבע, לפיה תחילה נכנס ודיבר בנועם התבררה כלא נכונה, כאשר אמר בהמשך בבית המשפט "אני לא מתחסד פה ובא ומצייר איזו תמונה יפה. הייתי מאוד כעוס ומאוד עם אמוציות ונכנסתי ואמרתי את הדברים שאמרתי בטונים ובנימה תקיפה, בהחלט".

 

הנתבע טען כי מדובר ביום רגיש ועצוב לעם היהודי בכלל ולמשפחות הנספים בפרט. צילום אילוסטרציה: דוברות עיריית נשר

השופטת כתבה כי "למרבה הצער כינויים כמו "כלב" או "בו זונה" הם חלק מהחיים החברתיים ולא נחשבים מכתימים או משפילים ברמת לשון הרע", אולם הסבירה כי הדין שונה בכל הקשור לביטוי "ערבי מסריח". השופטת כתבה כי זהו "כינוי גזעני וביטוי מעליב ומשפיל באופן קיצוני, אשר עלול בהחלט להפוך את מושא הכינוי למטרה לבוז לעג ושנאה".

השופטת התחשבה בפסק דינה במספר האנשים המועט ששמעו את הדברים, וכמו כן בכך שהנתבע אכן נפגע ודיבר מתוך סערת רגשות, ופסקה כי עליו לחייב את התובע בפיצויים בסך 15,000 שקלים בלבד. עוד חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקלים.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com


עוד בחדשות