"אז הינה, הודיעו לך, את בריאה!!!!!! רק תאלצי לחיות בלעדיהם… הגוף דוחה את השתלים."

נטלי דדון בפוסט מרגש על בדיקות שעברה ועל השתלים שהסירה מגופה לאחר 15 שנה. והכי חשוב היא בריאה ומדהימה!




מרגשת. דדון.

נטלי דדון כותבת פוסט ארוך ומרגש על חרדות, אימהות, בריאות, געגועים ונוסטלגיה שבסופו היא נפרדת מהשתלים בחזה שליוו אותה במשך כ- 15 שנה. והכי חשוב זה שהיא בריאה ויפה ומודה לרופא שליווה אותה לאורך כל הדרך. הפוסט שהעלתה דדון זכה לאלפי לייקים ותגובות חמות רבות שעשו לנטלי טוב הלב כגון: "את שלמות. עם או בלי. מי בכלל שם לב לזה כשאת זו את וכשהיופי החיצוני המשגע שלך מלווה בכל כך הרבה חכמה ויופי פנימי… שתמיד תהיי בריאה. את ואהובייך. מלכה שאת." אז קבלו את הפוסט ותתרגשו גם אתם…

בוקר… 
התעוררתי קצת אחרת, אולי לא אחרת 
אולי התעוררתי עצמי
אולי פשוט כל כך התרגלתי אחרת
אולי אנחנו כל כך מתרחקים מעצמנו כי אפשר להיות מישהו אחר
כבר חודש ימים שאני נלחמת על השפיות שלי, בודקת, מבררת, נזרקת בראש למליון כיוונים 
נחרדת, מתפרקת, איבחון ואז שאיבה ובקטריולוגיה ומשם לביופסיה… לא ברור מה נכנס לי לחזה והתפללתי שהלוואי שזה כלום בעצם 
אני אמא, בעיקר רץ לי בראש שאני אמא ויש לי פה אחריות עצומה ביקום הזה.
אי אפשר ללכת עכשיו.
כן, עד לשם הגעתי.
דרמתית, חרדתית או סתם אנושית.
ההמלצה הסופית הגיעה… חייבים להוציא את השתלים. 
ואת שוכחת שלפני רגע רק התפללת שזה יהיה כלום ושום דבר ושתהיי בריאה.
אז הינה הודיעו לך, את בריאה!!!!!!
רק תאלצי לחיות בלעדיהם
הגוף דוחה את השתלים. 
ואת מאבדת פרופורציות ובמקום לקפוץ באויר משמחה שזהו מוציאים אותם ונגמר , את בריאה. 
את מייללת ולא מאמינה, אני בלי ציצי?!?!!? מי אני בכלל?!?!?!?? 
הם איתי כבר 15 שנה לא יודעת להיות מישהי אחרת לשניה!
וגם מה אתה נזכר עכשיו גוף יקר? עכשיו אחרי 155 שנה אתה מפרק בית ומשפחה????? קריירה מפוארת שבנינו יחדיו!?!?!?? 
מחפש לך גוף צעיר יותר?!?!?? 
אתה ממש כמו כולם שתל יקר!
אתה דוחה אני דוחה מה זה משנה בכלל.
שב בשקט ותחזור לעצמך.
שולפת תמונות של לפני מהמגירה מתנחמת לרגע… דווקא היה חמוד וזה מגניב לך.
ואז קפצו עליי שלל נתונים אכזריים שהחזירו את הסטירה. את כבר לא בת 166 ואל תשכחי שעברת הריון, הנקה… אז אל תצפי ליותר מידי.
מצד שני היית כזאת קטנה שחיפשת בטחון עצמי בתוך חזה ענק
יכולתי להלחם עליכם, מודה… לשאוב ולהמתין, לשים נקזים… אבל הגוף ביקש מנוחה. וגם הנפש מרגישה(:
אז לטוב ולרע היו שלום פוליאוריטנים יקרים.
הייתם לי לעזר רב(; 
אני קצת אנוח לי כאן ואלמד לקבל את עצמי גם כך… שהרי שום דבר לא קורה לו סתם. 
אולי נפגש יום אחד, אולי הגעגועים ישתלטו עליי, אבל בינתיים , תודה על הבריאות שלי ותודה שזאת חיצוניות ודי!!! 
וולקאם באק ילדה 
(ותודה דוקטור קליין!!! על ליווי מרגש ומרכך החל בילדה חסרת בטחון אז ועד היום כאמא מפוחדת ומוגזמת כאחד)


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com


עוד בחברה