“הזיכרונות לא מרפים, אין שנייה ביום שאני לא חושבת עליו”

מוצקין זוכרת: 15 שנה אחרי מותו של סמל אלעד פולק ז”ל מקריית מוצקין בגזרת רמאללה, מדברת אימו אורלי על הגעגועים, על ההנצחה של אלעד בקריית מוצקין ועל הספר שהיא כותבת. ראיון עם מנטורית

בדיוק לפני 15 שנה יצאו אלעד פולק, רועי יעקב (סולומון), שחף גלעד ומפקדם ארז עידן לביצוע סיור שיגרתי לאבטחת ציר 60 (הכביש המקשר בין בית-אל לצומת תפוח) מפני ירי על כלי רכב והטמנת מטעני צד. לאחר כשלוש שעות בתוואי הסיור וביצוע משימות שונות, מחבלים פתחו עליהם באש תופת מן המארב.

במארב זה נהרגו סמל אלעד פולק, סמל רועי יעקב וסמ”ר ארז עידן. שחף גלעד נפצע באורח בינוני, וחייו ניצלו בזכות גדולתו של אלעד שגם ברגעיו האחרונים ראה לנגד עיניו את הצורך בהצלת חבריו, וקרא בקשר לעזרה. בן תשע-עשרה היה אלעד בנופלו. הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור שלום שבקרית ביאליק. הותיר אחריו הורים ואח.

אלעד. בן 19 בנופלו.

אלעד. בן 19 בנופלו.

אורלי ומיקי, שומרים על זוגיות מיוחדת גם אחרי המשבר שפקד את משפחתם. מיקי הוא המנוע השקט של המשפחה, חרוץ, מחבק ומכיל. מיקי תמיד נותן את הבמה לאורלי. היא יודעת להביע רגשות בצורה יוצאת דופן ויחד הם משלימים האחד את השנייה.

 

אורלי, 15 שנה אחרי, איך מתמודים עם הכאב?

“עולם כמנהגו נוהג. חבריו של אלעד התחתנו, הביאו ילדים. ואנחנו תקועים על אותו היתד מלפני 15 שנה. זה קשה. כי זה זכרונות שלא מרפים, אין שנייה ביום שאני לא חושבת עליו, הוא מלווה את כולנו כל היום בעשייה ובמחשבה, מה היה אם היית איתנו היום.

שנה ראשונה בלי סבא של אלעד

אביה של אורלי, דב גולוב, מוותיקי העיר קרית מוצקין, הלך אמש בשנה שעברה לעולמו והוא בן 82. דב היה ניצול שואה ששרד את מחנה הריכוז מוגילב שבטרנסניסטריה. בשנת 1947 עלה ארצה בגפו במסגרת עליית הנוער, נתפס על ידי הבריטים ונשלח למחנה מעצר בקפריסין. בשנת 1952 התגייס לצה”ל ושירת בגדוד 51 של חטיבת גבעתי. הוא השתתף בפעולות התגמול ובכל מלחמות ישראל.

על אף האובדן המשיך דב להיות עמוד התווך של משפחתו ולהקרין עוצמה, חיוניות וערכיות. בשנת 2014 זכה דב להדליק משואה בטקס המרכזי ליום השואה והגבורה בקריית מוצקין לזכרם של בני משפחתו ויהודי צ’רנוביץ שנספו בשואה. דב גולוב הובא למנוחות בבית העלמין צור שלום שבקריית ביאליק.

אמו של אלעד מנציחה את זכרו.

אמו של אלעד מנציחה את זכרו.

איך האובדן של אבא השפיע עלייך?

“אבא היה איתן כמו סלע שתמיד חיזק, חיבק ונתן כוח. לאמא, אסתר מאד קשה עכשיו. אבל היא אישה חזקה. אבא גם היה מאד קשור לאלעד ז”ל. הוא היה גאה בו שבחר לשרת כלוחם בקרבי. אני יודעת ששניהם יושבים ביחד שם עכשיו אי שם למעלה ושומרים עלינו”.

יש מסר שתרצי להעביר?

“קודם כל אני רוצה להודות לראש העיר, חיים צורי, למשנה לראש העיר עומר זוהר ולסגן ראש העיר יוסי מרקוביץ’ על יחס חם ואוהב, לעמותה לקידום הספורט, לאברי מונצ’ר ולאלי הבר, למכון אלדר, לקליל תעשיות, למשפחה שלנו, לכל החברים בקריית מוצקין. כולם נותנים לנו כוח. אני יכולה לומר רק שכשמאבדים את היקר לך מכל זה מכבה אור גדול ואין ברירה אלא להמשיך הלאה. כל הזמן אני חשה ומרגישה שאלעד אומר לנו אמא ואבא זה בסדר להיות עצובים, אבל תמשיכו בעשייה, בחיים ותהיו שמחים”. אז זה בדיוק מה שאנחנו משתדלים לעשות ולהסתכל כל הזמן על חצי הכוס המלאה”.

האם אורלי עם ראש העיר קריית מוצקין חיים צורי.

האם אורלי עם ראש העיר קריית מוצקין חיים צורי.

הקהילה שדואגת להנציח

בתי הספר בהם למד אלעד פולק ז”ל, בית הספר היסודי אחדות וחטיבת הביניים יהונתן מנציחות מדי שנה את זכרו. באחדות יש גן משחקים על שמו, ובחטיבת יונתן יש פינת הנצחה שמספרת את סיפורו. גם בעמותה לקידום הספורט, מנציחים מדי שנה את זכרו של אלעד, שהיה כדורסלן וספורטאי מצטיין.  קבוצת הנערים בכדורסל של מכבי קריית מוצקין נקראת על שמו של אלעד.

מנהל קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, עמי ביטון, יליד העיר קריית מוצקין לא שוכח את אלעד. “אלעד פולק עבורי תמיד יישאר חבר בלב ובנשמה. חבר נפלא מקריית מוצקין, אהבנו מאד לשחק כדורסל יחדיו, ולא רק שהוא היה מוכשר ברמות, הוא היה קודם כל בנאדם, מצחיק וכובש. אני שולח מפה חיבוק גדול למשפחת פולק. אני לעולם לא אשכח את אלעד ואת הזיכרונות המשותפים שלנו ממגרשי האספלט בקריית מוצקין”.

 

המשנה לראש העיר, עומר זוהר, חבר קרוב של המשפחה, סיפר בהתרגשות: הזמן לא עוצר מלכת בעבור המשפחה המופלאה הזו. אני חושב שהאזכרה השנה הייתה לי אחת הקשות והמרגשות. כשאתה מאבד חלק ממך אתה מלא בעצב וכאב יומיומי, אבל אורלי ומיקי הם אנשים כל כך חזקים ונותנים כוח ואנרגיות יוצאות דופן לכל הסביבה.

ערב לזכרו.

ערב לזכרו.

ראש העיר, חיים צורי, שיחד עם רעייתו דפנה מלווים את משפחת פולק לאורך כל הדרך אמר השבוע: “כשאני מביט היום בהורים מיקי ואורלי תמיד עולות בי המחשבות שאילולא האסון אלעד היה יכול להיות אבא צעיר ולהגשים חלומות, אך זה לא המצב והאופן בו המשפחה מתמודדת לאורך השנים הוא ראוי להערצה. אורלי מגדירה את זה היטב כשהמוטו שלה הוא “ובחרת בחיים”.

גם בצבא ההגנה לישראל לא שוכחים את אלעד פולק. מדי שנה בשנה מפקדי היחידה בה שירת אלעד (דוכיפת) שולחים חיילים ומפקדים להכיר את משפחתו של אלעד ולהכיר אותו ואת פועלו.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com


עוד בחברה