"הריאלי? לא מה שהיה פעם"

לא מעט הורים ובוגרים טוענים: בית הספר הריאלי איבד את דרכו ואת ערכיו * ליאו בק מייצר אלטרנטיבה ראוייה, צנועה וזולה יותר להורים, בתי הספר היסודיים בכרמל לא פחות טובים מאילו של בית הספר הפרטי ולא מעט הורים מחליטים לנטוש ולהעביר את הילדים לחינוך העירוני המשתפר. את הטור הזה כתב בעצב אלירן טל, בוגר בית הספר




 

הטור הזה נולד משיחת סלון של חברים בערב שבת. חבר טוב שלי, שלמד אתי בריאלי, בא לבקר עם אישתו והילדים. גם הוא, כמו בוגרים רבים של בית הספר בעל ההיסטוריה המפוארת, שלח את שני בניו לריאלי, כבר מהגן.

הבכור עתיד לסיים השנה את כיתה ו', אך הוריו המאוכזבים מבית הספר החליטו שהם בריאלי לא ממשיכים, אלא בחטיבת ביניים אחרת, העדיפות לליאו בק.

עיניי נפערו בתדהמה. הריאלי, לפחות בתקופתי, היה תמיד מקור לגאווה. בית ספר עם היסטוריה מפוארת, עם שדרת מורים מהטובים והאיכותיים בארץ, עם רמת חינוך גבוהה ובעיקר – בית ספר שמקנה לך ערכים ועקרונות נכונים לחיים. כל בוגר שאף לכך שילדיו ימשיכו את המסורת וילמדו גם הם בריאלי.

שאלתי בעדינות אם השיקול הוא כלכלי. הרי בית הספר הפרטי גובה מההורים אלפי שקלים בשנה, שכר לימוד וזה עוד לפני הוצאות נלוות אחרות. התשובה הייתה שלילית. ניסיתי לברר אם השיקול היה חברתי, אבל גם זה נשלל. הבן הבכור מקובל ופופולארי, תלמיד טוב וספורטאי מצטיין. "זה לא הריאלי שבו אני ואתה למדנו". אמר לי האבא והמשפט הזה אולי אומר הכל. הוא צרב את לבי.

 

"זה לא הריאלי שבו אני ואתה למדנו". אמר לי האב והמשפט הזה אולי אומר הכל. הוא צרב את לבי"

סיימתי את בית הספר בשנת 1995. המנהל היה אז ד"ר ישעיהו תדמור המיתולוגי, איש חינוך משכמו ומעלה. נוקשה, קפדן אך אנושי ובעל חזון. הילה של יוקרה אפפה את בית הספר ובוגריו, אבל גם אם התלמידים באו מבתי עשירים, מדניה של פעם, זה כמעט ולא בא לידי ביטוי ביום יום. התלבושת האחידה טשטשה את סמלי המותגים והלוגו שהוטבע על החולצה "והצנע לכת" היה הרבה יותר מציטוט מהתנ"ך. הוא היה דרך חיים, בסיס החינוך לדור העתיד.

קיבלנו חינוך ברמה גבוהה מאוד, פדגוגית וערכית. ההישגים הלימודיים של מרבית התלמידים הצדיקו את השם הטוב שיצא לבית הספר, גם מחוץ לעיר.

לא מזמן הכיתה שבה למדתי, בניצוחה של המחנכת נני בדמור, ערכה פגישת מחזור. החברים שלמדו אתי סיפרו מה השיגו בחיים מאז סיימנו את הלימודים. הם בתחילת שנות ה 40 וברשימה ספרתי 3 בעלי תואר ד"ר, שני קצינים בכירים בצה"ל ואחת שהתברגה לתפקיד בכיר במשרד הביטחון, ארבעה מהנדסים, שני אנשי עסקים מצליחים, ביולוג אחד, אחות סיעודית ושתי מורות. כמעט כולם בעלי תואר שני.

שיחת הסלון שאתה פתחתי את הטור הזה ליוותה אותי כמה שבועות. שוחחתי עם חברים נוספים, שילדיהם לומדים בריאלי ושמעתי דברים דומים: ההנהלה מנותקת ומתנשאת, רמת הלימודים ירדה, גם איכות ההוראה, המכוניות הנוצצות שלא מעט תלמידי תיכון בבית בירם מגיעים אתן בכל בוקר מדגישות את הפערים החברתיים, וגם הנתונים היבשים מספרים שמשהו לא טוב קורה במוסד החינוכי הותיק של חיפה, ואחד מסמליו.

בית הספר ליאו בק, למשל, למרות נתוני הפתיחה הפחותים שלו, מצליח להוות אלטרנטיבה ראויה לריאלי, בתי ספר יסודיים כמו נופים, איינשטיין ואחרים נותנים פייט ראוי ליסודי של הריאלי ולדעת רבים אפילו עוקפים אותו בסיבוב, ואם לא די בכך מעל בית הספר מרחפת עננת סגירה.

מנכ"ל הריאלי, ד"ר יוסי בן דב, איים לפני הבחירות לראשות העירייה, שבתוך שנתיים בית הספר ייאלץ לסגור את שעריו, בגלל ניהול כלכלי לא מוצלח במיוחד. איך בית ספר פרטי, שגובה אלפי שקלים מהוריו של כל תלמיד, לא מצליח לשמור על איתנות כלכלית? ואם יש בעיות תקציב, מדוע בית הספר יוצא בקמפיין הרשמה רחב היקף בתקשורת הארצית? האם הוא מצפה שתלמידים מתל אביב או מבאר שבע יבואו ללמוד בחיפה? מדוע ההנהלה לא מסתפקת בפרסום בכלי התקשורת המקומיים שאותם צורך קהל היעד הממוקד של בית הספר? אולי הפרסום הארצי נועד לצורכי "שופוני"? דווקא בשנה כלכלית לא מוצלחת לבית הספר?

 

יוסי בן דב, מנכל הריאלי. צילום: יח"צ

בית הספר הריאלי נוסד בשנת 1913. רבים מבוגריו היו ועדיין מהבולטים והמצטיינים של החברה הישראלית. נדמה שתמונת המצב השתנתה לרעה, שנותרה רק ההיסטוריה המפוארת, שההווה מקרטע והעתיד לוט בערפל.

כבוגר בית הספר, כאחד שאוהב את המוסד הזה ומייחל להצלחתו אני יכול רק לקוות שמישהו יתעורר, ייקח את המושכות וינהל את הריאלי טוב יותר, שיוביל את בית הספר חזרה לפסגה, כי שם מקומו.

זה היה החזון של מנהלו הראשון, ד"ר ארתור בירם, ושל מייסדיו: לחנך, להוביל חברתית, לשמש דוגמא אישית ובעיקר להצניע לכת – וזה נכון גם בניהול של המוסד המפואר הזה.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בחדשות