מוזיאון ינקו דאדא מציג תערוכה חדשה D3

6 תערוכות ועבודות פיסול חדשות תלת ממדיות – שלוש תערוכות יחיד ושלוש עבודות קיר

מקבץ התערוכות הנוכחי כולל שלוש תערוכות יחיד ושלוש עבודות קיר. החוט המקשר ביניהן הוא שכולן עבודות תלת ממדיות וכולן מותחות את גבולות הממד השלישי:

תערוכתו של שלומי שוורצברג היא הקרובה ביותר להגדרות הקלסיות של הפיסול; נדיה עדינה רוז מתעתעת בצופה בעבודות גדולות הנראות מסיביות אך עשויות מחומרים רכים; האדי חליל יוצר קונסטרוקציות שבהן משובצים ציורים וחפצים; ושרית פילר מנוח משלבת תצלומים במגרות שמצאה ואספה; ליהי שני מפסלת בובות מתנפחות המוצגות במכוון מרוקנות  מאוויר; אורנה ורסנו מלכי מקרינה עבודת וידאו על גופה המפוסל של הדמות בסרטה.

כל האמנים נותנים פירוש משלהם לקשר שבין יצירה ממדית לתלת ממדית בשלל טכניקות.

אורנה ורסנו מלכי Rebirth- צילום אורנה ורסנו מלכי

תערוכתו של שלומי שוורצברג "דרכים נעצמות" באוצרותה של ענת גטניו, נערכת בדיוק שנה לאחר מותו הפתאומי בטרם עת. שלומי, תושב עין הוד, השאיר אחריו סדרות של עבודות אשר חלקן מוצגות בתערוכה זו. עם סיום לימודי אמנות באמסטרדם המשיך שוורצברג להתמקד בתחום הפיסול, בפרויקטים במרחב הציבורי ובמיצבים תלויי-מקום בהולנד, בבלגיה ומאוחר יותר בישראל. עבודות אלה מקבלות ייצוג בשולחן התיעוד בתערוכה.  במהלך השנים חזרה יצירתו ועסקה בתכנים אנושיים-אוניברסליים בעלי גוון פוליטי. היא כללה לקסיקון של דימויים מטפוריים (לשון, מראה, ספר, דמעה, ופריטי ריהוט), באמצעותם העלה שאלות נוקבות כלפי החברה המערבית. כבן לפליטי מלחמת העולם השנייה היה רגיש לבעיית הפליטות ולאדישותה של יבשת אירופה. עבודות אלה ממשיכות להיות אקטואליות. דימוי הלשון למשל הוא דימוי מתריס החוזר שוב ושוב ביצירותיו, והוא מייצג דיבור ריק מתוכן, מנומס או לחלופין אילמות נטולת מילים לנוכח אירועים פוליטיים-חברתיים הדורשים נקיטת עמדה או פעולה אקטיבית. משמעות הלשון כשפה מופיעה בשימוש באותיות, בטקסט ובמשחקי מילים ושפות, ששולבו בעבודות וטענו אותן ברובד נוסף הנוגע באבסורד. דו השיח בין הדימוי הוויזואלי לטקסט מעצים את תחושת חוסר המוצא ברבות מעבודותיו.

שלומי שוורצברג. מסכות. צילום רענן טל

נדיה עדינה רוז בתערוכתה "שרוולי העצים" באוצרתה של אביטל כץ, יוצרת מיצב סביבתי אגדי העשוי כולו הצרפים של עבודות מן-המוכן שהוסבו מחומרי טקסטיל ביתיים לכדי פסלי קיר רכים ועוצמתיים המאופיינים בחיבורים סוראליסטיים מפתיעים עם הדהוד של אמנות הפופ. פסלי הקיר שנרקמו תוך שימוש חוזר בחפצים אישיים כמו כריות, סדינים ושמיכות חורף חוברו ונתפרו ביד עמלנית מיומנת מעשה מרכבה, חופנים בקרבם זיכרונות של נופי ילדות. רוז מתרחקת מדימויים פיגורטיביים מובהקים, יוצרת אובייקטים מינימליסטיים בצורתם ובצבעוניותם ועם זאת טעונים סימבוליקה תרבותית. כשרידי טבע שנשרף ניצבים שרוולי העצים התפורים, מקדמים את פנינו אל תוך מרחב סביבתי מטפורי רצוף אובייקטים אניגמטיים, עתירי ניגודים. הם מצטיינים בעידון וריסון למול נוכחות חדה וברורה, כזו שמצליחה לפרוץ את גבולות המרחב הסביבתי. שמיכה שממנה עשוי האובייקט "אבא" לדוגמה, מאזכרת את כנפיו הנפרשות של מלאך ומאפשרות את מעופו, בעוד הבד, סדין לבן, משתלשל לרצפה כמקשר בין שמים לארץ. "שרוולי העצים" כדימויים חשופים, כמו גם שאר האובייקטים במיצב, נושאים בתוכם תדרים נסתרים הפותחים לנו אפשרות להתבונן. הרִיק נטען במשמעות המעשירה את היצירה הקונקרטית ומאפשרת מחשבה עצמית-עצמאית אל-זמנית.

נדיה עדינה רוז. עצים גדולים. צילום נדיה עדינה רוז

תערוכתו של האדי חליל "עוגני הזמן"באוצרתה של ניצן שובל-אבירי, היא הצבות פיסוליות המכילות ציורים, סמלים ואובייקטים היוצרים ביניהם רשת של הקשרים חזותיים ותוכניים. בעבודותיו של חליל מדובר פעמים רבות בציור מורחב העושה שימוש בגרוטאות, ולעתים אף משלב בתוכו טקסטים באנגלית ובערבית. חליל בוחר בחומרים גסים וכבדים כגון ברזלים וחלקי מתכות שונות לצד שימוש בחלקי עץ אשר פורקו משימושם הקודם, שאותם הוא משלב בבדים ובמשטחים מצוירים. יסוד אקספרסיבי חזק מייצר דו שיח משמעותי עם בחירותיו בחומרים המרכיבים את העבודה. חיבורים אלה, שרבים מהם נוצרו רק בשלב ההצבה, רוויי תכנים אישיים מעולמו של האמן ומהווים מעין ארכיון לדמותו הצומחת והמשתנה. חליל נולד בכפר הדרוזי עספיא. לפני מספר שנים החל לגלות בהדרגה עניין גובר ביצירה אמנותית ופנה ללימודי צילום ואמנות באוניברסיטת חיפה. בילדותו נחשף לקליגרפיה ערבית במסגרת פועלם של הוריו אשר עסקו בתחום. דבר זה מקבל ביטוי במיצב הנוכחי באלמנט של ספר הברזל המרותך למסגרת עבה וכבדה, ובשילוב הטקסטים השונים השתולים בעבודה. מנגד, ציורי הנשים מתחקים אחר תצלומי דוגמניות ואייקונים תרבותיים עכשוויים. אלמנטים חוזרים של תכנים הלקוחים מעולם האינטרנט והרשתות החברתיות שתולים בכל גוף העבודה ומבטאים מתחים וסתירות בין עולם הערכים שעליהם התחנך לחיים הבוגרים בסביבה של דיגיטציה וריבוי גירויים.

האדי חליל עוגני הזמן. צילום האדי חליל

במרכז עבודת הקיר של ליהי שני "אם ובנה" באוצרתה של ניצן שובל-אבירי, נמצא מה שמאפיין את העידן הנוכחי, שבו המוצרים הנרכשים און-ליין נתפסים על ידנו כמגדירים את המהות והזהות שלנו. רפרודוקציה המונית בלתי פוסקת, קנייה ומכירה של מוצרים שאין לנו צורך בהם – כל אלה הם חלק בלתי נפרד מתוך המניע העומד מאחורי פעולת היצירה. בובות הפלסטיק המתנפחות המיובאות מסין מהוות מוטיב מרכזי בעבודותיה. בשביל שני הן מייצגות את היצרנות המסיבית של פריטים זולים ומיותרים ואת הבדידות האנושית שנוצרה בחברה מפולגת שהיחסים הבין אישיים בה פגומים, חברה שאף צורכת כעת בובות פלסטיק כדי לספק מערכות יחסים דמיוניות. תהליך עבודתה של שני בבובות אלה תחילתו בריקון הבובות מכל תוכן ואוויר במטרה להפקיען משימושן המקורי באמצעות קיפול, דחיסה והצגתן בהקשר אחר. כך מקנה להן האמנית משמעות חדשה ואידאליזציה מסוימת. בעבודה אם ובנה ממשיכה האמנית לעסוק בתרגומה ליצירות אמנות מפורסמות ואייקוניות, ודרך כך את עיסוקה בעבודות המתייחסות לגלובליזציה וצרכנות.

ליהי שני. אם ובנה. צילום ליהי שני

עבודת הקיר של אורנה ורסנו מלכי " Rebirth"באוצרתה של שולי בריסקין מציגה יצירה הנשענת על שתי מדיות – פיסול ווידאו – שני אלמנטים המשתלבים זה בזה. האחד, חומר נייח, מקובע, מגובש, והשני – נע וזע, חולף ומשתנה. היצירה ממרכזת מבט אל גֵּו מפוסל (טורסו) של אישה בהיריון, שעליו מוקרנת דמותה השוחה במי ברכה. הפסל עשוי תחבושות גבס שעברו תהליך חימום, התהוות וטרנספורמציה על גוף האישה עצמה; וכשיבשו, בתהליך של כיווץ שרירי הבטן בדומה ללידה, נותקה ממנה המסה המפוסלת ונפרדה אל העולם כגוף עצמאי. סרטון הווידאו המלווה את תנועות גוף האישה ועוברה מוקרן בעדשה מעוגלת על גבי פסל התחבושות, ומאפשר הצצה אל הדמות השוחה מעל ומתחת לפני המים. כל יציאה מן הטבילה במי הברכה משנה את תכונותיהם של המים ואף של הטובלת. העבודה מציגה את המתח שלפני  לידה וגם את פירוקו אל שלווה מקלה. ברקע נשמעים המים המהדהדים עצמם בתוך ומחוץ לברכה.

עבודת הקיר של שרית פילר מנוח "מגירות הזיכרון" באוצרתה של  שולי בריסקין, נותנת ביטוי תלת ממדי לסיפורי בית אבא שלהם האזינה כל חייה, ולכל אותם מראות, קולות וזיכרונות המלווים את מציאות חייה בתל אביב. האמנית מצלמת מקומות שננטשו והתרוקנו מאנשים ומחפציהם, ובדרכה אוספת מגרות ישנות שנזנחו והושלכו. המגרות הופכות לחומר פיסולי שבתוכו היא שותלת הדפסי תצלומים המראים פרוזדורים שנמתחים מאפלה אל אופק רחוק המואר באור בוהק. ההדפסים עובדו בנגיעות של צבעי שמן, חול ודבק. העבודות מתכתבות עם עבודותיו של האמן הצרפתי כריסטיאן בולטנסקי, היוצר ארכיונים אמתיים ומדומים של זיכרונות העבר. יצירותיה של פילר מנוח מבטאות את הרצון לחקור ולפענח מהו זיכרון ומהי תודעה לצד עזובה, התפוררות ויושן. המגרות שהן חפץ מן-המוכן הופכות לגלעד לחפצים ולסיפורים של אנשים שזמנם חלף.

22.2.19 – 15.6.19

שעות הפתיחה במוזיאון ינקו-דאדא:

ימים א' – ה' בשעות 10:00 – 15:00

יום ו' וערבי חג בשעות10:00 – 14:00

שבתות וחגים בשעות 10:00 –15:30

מחיר כניסה: 24 ₪ למבוגר; הנחות לאזרחים ותיקים, ילדים, חיילים ועוד

מוזיאון ינקו-דאדא,

כפר האמנים עין הוד,

ד"נ חוף הכרמל 30890.

טל': 04-9842350

www.jancodada.co.il




משאל גולשים ניוז חיפה והקריות

  • האם אתם בעד הקמת שדה תעופה בינלאומי בחיפה?

    צפה בתוצאות

    Loading ... Loading ...

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com
יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בתרבות ופנאי