בוגרי אורנים מחוללים מהפכה בחינוך

נא להכיר: הבוגרים של אורנים שמחוללים את מהפכת החינוך בישראל




נא להכיר: הבוגרים של אורנים שמחוללים את מהפכת החינוך בישראל

גל שמר מבקר עם ילדי הגן שלו ביער מדי שבוע, בת אל קטורזה כהן דנה עם תלמידיה על "מצעד השרמוטות" והדס רמון-צימבלר מלמדת מתמטיקה תוך כדי משחק ומעדיפה לא לתת ציונים במבחנים. כל השלושה הם בוגרי מכללת אורנים שרואים בחינוך ייעוד ועוסקים בפעילות חינוכית פורצת דרך שעושה חשק לחזור לגן ולבית הספר.

צילום: מכללת אורנים

 

גל שמר: "המרצים באורנים היוו עבורי מודל למחנכים מבטן ומלידה"

קצת עליי: בן 32, גר בחיפה. אני משמש זו השנה הרביעית כגנן של ילדים בגילאי 4.5 עד שש, במסגרת אשכול הגנים של בית הספר הריאלי בחיפה.

איך הגעתי לחינוך: אמא שלי עבדה כמפעילה בימי הולדת של ילדים. נהגתי לעזור לה בסחיבת ציוד להפעלות תמורת דמי כיס. מהר מאוד הבנתי שאני מגיע להפעלות כי אני מתחבר לילדים, ולא בגלל הרווח הכלכלי. בהמשך הדרכתי בקייטנות והתנסיתי בגננות בגנים שדוד שלי הקים בחיפה. מאוד נהניתי והבנתי שאני רוצה לעסוק בחינוך לגיל הרך כקריירה.

אקדמיה: סיימתי באורנים תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, במסלול למורות-גננות לגילאי הגן וכיתות א'-ב', עם התמחות בטבע ומדעים. במהלך השנה הרביעית של התואר הראשון סיימתי במכללה לימודי תעודה בטיפול רגשי נעזר בבעלי חיים, וכיום אני לומד במכללה לתואר שני בחינוך לגיל הרך עם התמחות בהדרכה וניהול.

המהפכה שלי: בשנה שעברה נחשפתי לרעיון של "גן ביער": קיום פעילות הגן בטבע. בעקבות זה יצרתי מנהג בגן שלי:  אחת לשבוע אני יוצא עם הילדים לחורשה ברחוב אחורי למשך כמה שעות כדי לחוות את הטבע באופן בלתי אמצעי. במקום ללמוד על עונות השנה מתמונות, אנחנו אוספים עלי שלכת ורואים שבלולים, ואפילו הקמנו תזמורת שחבריה מנגנים על ענפי עצים. זה מאפשר לנו לחוות את המציאות ולא רק לדבר עליה וגם להתנסות בפעילות מוטורית, שילדים בעידן הדיגיטל לא תמיד מתרגלים מספיק.

סוד הקסם של הגיל הרך:  הכי כיף לי עם ילדים בגילאי שלוש עד שש. מצד אחד, הם כבר בוגרים ומבינים בדיחות וניואנסים, ואפשר לדבר איתם בגובה העיניים. מצד שני, עדיין יש בהם רוך ותום ושטותניקיות של ילדים.

חשיבות החינוך בגיל הרך: זו תקופה דרמטית מבחינת ההתפתחות של הילדים, וההתפתחות הקוגנטיבית בגילאים האלה מתרחשת בקצב מדהים. לכן, לעבודה עם ילדי הגיל הרך יש פוטנציאל עצום. כמחנך, האופק שלי הוא טווח ההתפתחות הקרובה של הילד, כלומר המטרה שלי היא לשמש כמתווך, להושיט לילד יד, ולנסות להעלות אותו אל מעבר לרמת ההתפתחות הנוכחית שלו. למשל, אם אני אראה ילד שמנסה להעתיק תמונה של כדורגל אבל מצייר תוך כדי עמידה בזווית לא נוחה, אני אמליץ לו לצייר בישיבה, ובמקום לענות ישירות לשאלות שהילדים בגן שואלים אותי על צמחים בגינה, אני אעשה איתם פעילות חקר בחורשה שבמהלכה נגלה יחד את התשובות.

מה לקחתי איתי מהמכללה: המרצים באורנים היוו עבורי דוגמה אישית למחנכים מבטן ומלידה. למדתי מהם מהו חינוך דרך התנסות וכמה חשוב לתת דוגמה אישית. למשל עובד גור שהיה מרצה שלי, ולצדו קובי שפר שהיה עוזר הוראה, לקחו אותנו לקורס בחקר שונית האלמוגים באילת. ההתלהבות והאכפתיות שלהם מעולם החי היו מדבקות והשפיעו על הבחירה שלי לחבר את הילדים בגן לטבע. מעבר לזה, הדגש שנותנים באורנים על חשיבות התיווך בחינוך, במטרה לקדם את הילדים,  והדגש על יצירתיות בחינוך מאוד עיצבו את הגישה שלי כגנן.

חוויה בלתי-נשכחת: לפני שנתיים נאלצתי להרדים את ליידי גאגא, הברווזה שלנו בפינת החי בגן. קיימתי שיחה עם הילדים על הרגשות שזה מעורר בנו. אני מאוד קשור לבעלי חיים והתאפקתי לא לבכות. פתאום אחת הילדות אמרה לי שעצוב לה והיא רוצה לחבק אותי. היא נתנה לי חיבוק מלא משמעות, ואמרה שרואים שאני עומד לבכות. זה היה מפגש מאוד משמעותי שאפשר לילדים להבין שגם למבוגרים קשה ועצוב לפעמים, והיווה עבורם התנסות חשובה בפרידה, בלי טיוח והסתרה, אבל בסביבה בטוחה.

בתכל'ס חינוך זה: לתת כבוד לילדים, למשל לרדת על הברכיים כדי לדבר עם ילדים צעירים, או לתת לבחור אילו מהיצירות שלהם נתלה על הקיר או להתייעץ איתם על הטיול הבא שלנו. שנית, חינוך זה לחשוב ולתכנן ולא לפעול באופן אוטומטי. חשוב גם לבחון את עצמנו כל הזמן ולהבין איזו השפעה יש להתנהגות שלנו ולבחירות שלנו על הילדים.

 

בת אל קטורזה כהן: "אין לי מסיכות מול התלמידים"

קצת עליי: בת 28, גרה ביוקנעם, נשואה פלוס זואי, הכלבה שלנו. אני משמשת כמרכזת שכבת י' בתיכון אורט במעלה בטבריה, כמורה למדעי החברה וספרות וכמחנכת של כיתה י'.

איך הגעתי לחינוך: כבר מנעוריי המוקדמים הייתי מאוד פעילה בתנועת הצופים, כמדריכה ובהמשך כרכזת שבט צעירה. לקראת סוף הטיול הגדול שלי של "אחרי הצבא", החלטתי שאני רוצה לעסוק בתחום דעת שמעניין אותי וגם יאפשר לי להשפיע על אנשים. כך פניתי לתחום הוראת התקשורת ומדעי החברה.

אקדמיה: התואר הראשון שלי באורנים היה בסוציולוגיה, פסיכולוגיה ותקשורת עם תעודת הוראה בתקשורת. במהלך התואר נבחרתי לנציגת החוג לסוציולוגיה והייתי חברה בוועד המנהל של אגודת הסטודנטים במכללה, ובהמשך  לאחר מספר תפקידים נבחרתי לתפקיד יושבת ראש האגודה. כיום אני מסיימת תואר שני בניהול מערכות חינוך ומנהיגות במכללה.

חלוצה חינוכית: הגעתי לאורט במעלה לפני שלוש שנים במסגרת פרויקט "חלוץ חינוכי" של המכון למסלול דמוקרטי. מטרת הפרויקט היא להכניס אנשי חינוך מובילים לתוך בתי ספר בפריפריה ולחולל שינוי ובמקביל להתקדם לתפקידים ניהוליים בתוך בית הספר. במהלך התוכנית אנחנו לומדים על דרכי הערכה חלופיות, למידה מבוססת פרויקטים ולמידה פורצת דרך והתייחסות למה שמתרחש בעולם. בנוסף, בשנה האחרונה השתתפתי בסדרת הדוקו- דרמה של אורנה בן דור, "אחרי הצלצול" ששודרה בערוץ 10 ותיעדה התנסויות של שישה מורים מעוררי השראה ברחבי הארץ.

המהפכה שלי: יזמתי מגוון פרויקטים בבית הספר, כמו הקמת וועדת שיווק שעסקה בתחום השיווק והפרסום ובמקביל עסקה בקמפיינים חברתיים כמו פרויקט להעלאת המודעות לבעיית הנגישות עבור בעלי מוגבלויות, שבמסגרתו חילקנו כסאות גלגלים לתלמידים, על-מנת שיחוו על בשרם מהו חוסר נגישות. באופן כללי, אני מנסה לגרום לתלמידים שלי להיות "אנשים חושבים", כלומר להתעניין במציאות סביבם ולבחון אותה בצורה ביקורתית וגם לקחת אחריות על החיים שלהם, בתור תלמידים, אנשים ואזרחים. למשל, אנחנו דנים בכיתה איך אפשר לחולל שינוי בתחום התברואה בעיר. כמו כן, חשוב לי גם לחבר את התלמידים לאקטואליה ולשיח הציבורי. במסגרת מבחן מסוים נתתי לתלמידים לנתח שיר של נינט טייב על הטרדות מיניות ולאורך השנה ניתחנו מושגים ואירועים אקטואליים כמו "צעדת השרמוטות", "אלימות נגד נשים" ועוד.

יחס חם: אין לי מסיכות ו"דיסטנס" מול התלמידים שלי. רק דרך קשר אישי ואינטימי עם התלמידים אפשר לחבר אותם באמת ללימודים ולפוגג את הניכור שלהם כלפי בית הספר. רק ככה הם מבינים שאני באמת לטובתם. לכן אני מקפידה לערוך ביקורים בבתי התלמידים ולהתעדכן בנעשה בחייהם, וגם מעודדת אותם לחלוק בכיתה חוויות אישיות.

מה לקחתי איתי מהמכללה: באורנים פגשתי מרצים שעוררו השראה עבורי ויצרו אצלי את התשוקה להיות דומה להם. למשל בקורס בתקשורת להעצמה, שבמהלכו עשינו סרטים על החיים שלנו, המרצה, מיכה ליבנה, יצר אצלי תשוקה ממשית לתקשורת וגם ידע להכיל אותי ולהיות קשוב אליי. החלטתי שאני רוצה ליצור את אותה תשוקה לתחום אצל התלמידים שלי ולתת להם יחס אישי כמו שקיבלתי ממיכה. מד"ר אריאל פרידמן, ראשת החוג לתקשורת, למדתי על החשיבות של ראייה ביקורתית, ומפרופ' לילך לב-ארי למדתי כמה חשוב להיות קשובים להלך הרוח ולמציאות בכיתה ובחברה. למשל, אם נושא השיעור הוא רב-תרבותיות. ובכיתה יש תלמידים יהודים, ערבים ודרוזים, אז נתייחס בשיעור להרכב התלמידים בכיתה ולחוויות האישיות שלהם ביחס לרב-תרבותיות. כמו כן, ד"ר איציק גונן בתואר השני היה עבורי דמות משמעותית שלימד אותי להתמודד עם חוסר ודאות, עם שקט, עם סוגיות מורכבות ולימד אותי לחצות את הגבול ועדיין להישאר בקווים.

חוויה בלתי-נשכחת:  אחת המשימות שנתתי לתלמידים שלי היא לספר מול הכיתה על קושי שהם חוו במהלך חייהם, בסגנון הרצאת TED. אחת התלמידות סיפרה שבעבר התביישה בכך שאמה לוקה במחלה קשה אך  כיום היא מבינה את הקשיים שהאם מתמודדת איתם ומקבלת אותה ומבינה שאמא שלה היא מיוחדת.  זה ריגש אותי מאוד, מאחר והתלמידה חשפה מול הכיתה משהו שהתביישה בו וגם כי במהלך השנה עודדתי אותה להפסיק להתבייש באמא שלה ולהגיד לה כל בוקר שהיא אוהבת אותה.

בתכל'ס חינוך זה: לגרום לילדים להפוך לאנשים סקרניים וחושבים ולהקנות להם כלים ומיומנויות שמכינים אותם לחיים עצמם, כמו ביטחון עצמי ויכולת עמידה מול קהל, אסטרטגיות למידה ועוד. בעיניי, חשוב יותר, למשל, לדבר עם תלמידים על הדרך שבה צריך לכתוב קורות חיים, על איך מתנהלים נכון כלכלית מאשר לגרום להם לשנן חומר לימודי שמיד לאחר המבחן הם ישכחו אותו.

 

הדס רמון-צימבלר: "למדתי איך לגרום לתלמידים לאהוב מתמטיקה"

קצת עליי: בת 44, גרה ביוקנעם עילית, נשואה ואם שלוש בנות. אני מרכזת תחום המתמטיקה ומלמדת מתמטיקה בבית הספר היסודי "נופית" בישוב נופית. במקביל, אני מדריכה במתמטיקה מטעם משרד החינוך במחוז חיפה ומשמשת כ"מורה מובילה" במסגרת פרויקט "מהלך השקפה" במחוז חיפה.

איך הגעתי לחינוך: אמא שלי הייתה מורה, ושתי אחיותיי ואני נשבענו בנעורינו שלא נעסוק בחינוך. בסופו של דבר, שלושתנו בחרנו לעסוק בחינוך, כי כנראה אי-אפשר להימלט מהערכים שקיבלנו בבית. במהלך השירות שלי בגרעין נח"ל בקיבוץ נתיב הל"ה, גיליתי סופית שאני מתחברת לתחום החינוך, ומעדיפה עבודה עם ילדים על פני עבודה במפעל.

אקדמיה: מתמטיקה תמיד הייתה תחום הדעת האהוב עליי ולכן עשיתי באורנים תואר ראשון עם התמחות במתמטיקה ותעודת הוראה. בהמשך סיימתי במכללה תואר שני בהוראת המתמטיקה לבית הספר היסודי.

המהפכה שלי: מורים מובילים אמורים ליזום בבית-הספר שלהם מהלך פדגוגי חדשני. בבית הספר שלי הובלתי מהלך של גיבוש קהילה של מורים למתמטיקה שעובדים בצוות וחולקים ביניהם ידע והתנסויות על מנת לשפר את הוראת המתמטיקה בבית הספר. בין השאר, בנינו יחד שיעורים לדוגמה ונכחנו אלה בשיעורים של אלה. בנינו גם דף תצפית שיאפשר למורים לתת משוב מדויק יותר למורים אחרים. בהמשך הפצתי את המודל הזה בקהילות מורים נוספות בבית הספר והשנה, יצרתי בבית הספר קהילה של מורים שמלמדים מקצועות שונים וחולקים ביניהם ידע פדגוגי שרלוונטי לכולם. על השיח הפדגוגי שהובלתי בבית הספר קיבלתי השנה את פרס רוטשילד מטעם יד לנדיב וקרן רוטשילד.

ללמד מתמטיקה אחרת: אני משתמשת בדרכים יצירתיות, כמו משחקים, כדי ללמד מתמטיקה, כי אני מאמינה שדרך הריגוש והחוויה התלמידים לומדים טוב יותר. למשל, במקום להציג לתלמידים שאלות על תפוחים, אבקש מהם לפתור שאלה על ספינרים, כדי לחבר אותם לחיי היומיום שלהם. לאחרונה, יצאתי עם תלמידי כיתה ג' לחצר ויצרתי משחק שבמסגרתו שני שופטים מקרב התלמידים חילקו לשאר התלמידים משימות שהם היו צריכים לבצע על לוח המאה בחצר, כמו להיעמד על מספר זוגי או אי-זוגי. חשוב לי גם לגרום לתלמידים להבין מתמטיקה באמת ולא רק ליישם טכניקה. לכן, אני מעודדת אותם לנסות למצוא בעצמם פתרונות לתרגילים לפני שאני פותרת את התרגיל בעצמי.

מה לקחתי איתי מהמכללה: מהמרצים שלי למתמטיקה, כמו פרופ' צביה מרקוביץ, ורד לוריא וקובי אלדר, למדתי איך באמת מלמדים מתמטיקה באופן יצירתי ומגוון ואיך גורמים לתלמידים לאהוב מתמטיקה ולהבין תיאוריה מתמטית ולא רק טכניקה.

תלמידים מתקשים: אני מנסה לקדם כל תלמיד מהנקודה שבה הוא נמצא. לתלמידים מתקשים, אני נותנת בהתחלה שאלות ברמה פשוטה יותר ומנסה להשתמש באמצעי המחשה רבים ככל הניתן. בכלל, אני מעודדת חשיבה חיובית בקרב התלמידים ומנחה אותם להחליף משפטים כמו: "אני לא יודע מתמטיקה" בניסוח כמו: "יש לי קושי בנושא המסוים הזה". לתלמידים שנכשלו במבחן אני לא כותבת ציון, אלא מאפשרת להם לתקן את המבחן ולקבל חזרה חלק מהנקודות.

מי צריך ציונים: אני לא אוהבת לחלק ציונים. לפעמים אני רק מסמנת על גבי המבחן כמה נקודות ירדו בכל שאלה ומבקשת מהתלמידים לחשב לבד את הציון שלהם. אני אומרת להם שמצדי הם יכולים לכתוב לעצמם כל ציון שהם רוצים, כי הציון עצמו לא משנה, אלא הלמידה וההתקדמות שלהם.

חוויה בלתי-נשכחת: הייתה לי תלמידה שסבלה מהפרעת קשב וריכוז והתחילה לקחת רטאלין. לבקשתה, היא ערכה בכיתה הרצאה מרתקת על התרופה, שגולת הכותרת שלה הייתה שרטאלין הוא לא כדור קסם, אלא אמצעי שמאפשר לה ללמוד, כל עוד היא מחליטה שהיא רוצה ללמוד. מבחינתי זו הייתה הפנמה של תובנה שאני מנסה להנחיל לתלמידים: שחשוב שהם יגידו לעצמם שהם מסוגלים להתמודד עם קשיים ואתגרים.

בתכל'ס חינוך זה: לכבד את המקצוע, את המורים ואת התלמידים, כי הכי חשוב להיות "בני אדם" ולהתעניין בזולת ובמה שקורה סביבנו. זה גם המסר שאני מנסה להעביר לתלמידים שלי. חשוב גם שמורים באמת יאמינו בתלמידים שלהם ושלא יתנו להם חיזוקים חיוביים רק מהשפה אל החוץ. הכבוד לתלמידים זה גם להוביל אותם להאמין בעצמם וביכולות שלהם.

 

לקריירה משמעותית בחינוך: צרו קשר ובואו לפגישת ייעוץ ביום הפתוח הקרוב, יום שישי 1.3.19


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בחינוך