"הפכת להיות ספר זיכרונות"

בכל יום שלישי, היום בו אירעה הטרגדיה שטרפה את מגדל הקלפים של עולמה, כותבת בקי מעוז לרוי הקטן בפייסבוק. מנסה להרגיע מעט את הכאב שצורב את לבה. השבוע זכתה לקבל מתנה מרגשת מחבריו לכיתה




 

בני כיתתו של רוי מעוז ז"ל, שנפל בחודש נובמבר האחרון אל מותו ממרפסת ביתו שבקומה ה- 12 בקריית ים, לא שוכחים את חברם האהוב. השבוע, שלושה חודשים לאחר האסון הנורא, הזמינה המחנכת של רוי הקטן את אמו, בקי, לבית הספר 'ימית' בו למד, בכדי להעניק לה את המחווה המרגשת עליה שקדו היא ובני כיתתו של רוי ז"ל.

ספר זיכרונות בו שזורים חוויותיו ותמונותיו האחרונות של רוי הקטן, שנאספו אחת לאחת, על ידי חבריו לכיתה.

 

צילום מתוך ספר הזכרונות לרוי מעוז ז"ל

 

"ישבתי בחדר עם כל הצוות החינוכי והדמעות לא פסקו. היה שם שקט של אי רצון להאמין. שקט של שברון לב. מחנק בגרון עם המון שאלות", מספרת האם, בקי.

 

נזכור אותך, מתוק עם נמשים. מתוך ספר הזכרונות לרוי מעוז ז"ל

 

בפוסט שהעלתה האם אתמול (שלישי) לעמוד הפייסבוק שלה, כמו בכל יום שלישי, היום בו אירעה הטרגדיה הנוראה, כתבה מעוז:

 

"הם זוכרים אותך…כולנו זוכרים אותך…

אני חיה מיום שלישי ליום שלישי.

הימים הפכו להיות מאוד מתוכנתים עבורי.

לכל יום יש את השיגרה שלו. אני מלמדת 3 פעמים בשבוע.

אני לרוב בבית מאמי שלי. מסתובבת עם ריק שכזה.

השבוע האחרון היה לי קשה. כן יש עליות, קטנטנות, ויש את הירידות שבהם אני נשברת וקורסת לתוך החדר שלך".

 

זוכרים את רוי ז"ל. צילום מתוך ספר הזכרונות

 

"אחרי גילוי המצבה סירבתי בתוקף להגיע לבית העלמין. קשה לעמוד מול אבן מאמי שלי. האבן הארורה שמנציחה את השם שלך.

שקובעת לי עובדה ככ מכאיבה. אז לא הלכתי עד ש…. יום שישי האחרון אלינורי ממש הכריחה אותי.

הגענו לבקר אותך. לבקר… איזה מן מושג זה לבקר. הרי היית איתי יום יום, כל היום. מהבוקר שהתעוררנו עד לרגע שהיית קורא לי – אמא את באה? לנשק אותי ולהגיד לי לילה טוב?

עמדתי מולך וצרחתי את הקרביים החוצה. זה לא ככ משנה. הכל שם סטטי. דומם. עיר שלמה של דומם.

לא ענית לי….".

 

הפוסט שכתבה אמש בקי מעוז. כך, כך יום שלישי, היום בו אירעה הטרגדיה. צילום מתוך ספר הזכרונות

 

"אצלי הכל מדמם עדיין. הפצע פתוח. פרוץ לכל עבר.

אני מתנהלת רגיל רויצ'וק. אם תרגיל הזה אפשר בכלל לקרוא לו כך.

כמו שסירבתי ללכת לבית העלמין כך היה לי קשה להיכנס לבית הספר שלך. למרות שזה ממש מתחת לחלון הבית.
ואני שומעת את הילדים כל הבוקר. את הצלצול. את משמרות הזהב.
עדיין להיכנס פנימה ולהיזכר בך רץ במדרגות ופוגש אותי, זה היה לי תופת רויצ'וק פשוט תופת.

ואז…המחנכת שלך ביקשה שאגיע כי הכינה לי מתנה.

ספר זכרונות מהכיתה שלך וממנה. אוסף של תמונות שהיו להם.

רק שתדע לך (למרות שאני יודעת שאתה רואה הכל מלמעלה) שכולם!! כולם!! כולם מתגעגעים אליך מאמי שלי.

אתה חסר לכל בית הספר. מדהים שמכיתה א עד ו' השכבה שלך, כולם ללא יוצא מן הכלל מזכירים אותך וזוכרים.

יצאתי משער בית הספר והצעידה חזרה הביתה היתה נצחית. מיהרתי לעלות לחדר שלך. כאילו אני רצה להראות לך מה הכינו.

בחרתי 2 תמונות שמשקפות אותך ככ.

הים שאהבת ותנועת הניצחון שלך בכל פעם שהצלחת במשהו. כי כזה היית".

 

"בחרתי שתי תמונות שמשקפות אותך כ"כ. הים שאהבת ותנועת הניצחון שלך". צילום מתוך ספר הזכרונות 

 

"העולם לא באמת הכיר אותך מאמי שלי. העולם פיספס אותך. את החדות שלך. את החוכמה. את השמחה. את טוב הלב. את הרגישות. התמימות.

רצית לטרוף את הכל. רצית לחיות מאוד מאמי שלי".

 

בקי עם רוי הקטן ז"ל

 

"ילד שלי…", הוסיפה האם וכתבה לבנה:

"תיכף יעברו הימים… תיכף 3 חודשים שאין לנו אותך.

הגעגועים האלו בלתי נסבלים. אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך כל היום.

התחושה שהלכת לי לאיבוד חותכת בבשר החי. כאבים שלא ניתנים להרגעה. אני כועסת על עצמי לפעמים שאולי יכולתי אחרת.

זה כבר לא משנה ילד שלי. הרי לא הייתי יכולה לקשור אותך אליי. לימדתי אותך להיות עצמאי. לקחת אחריות. להתמודד עם מצבים בחיים.

רק לחץ חברתי עדיין לא הספקתי.

נמשים שלי. יפיוף שלי. אלוף שלי. נפש תאומה שלי.

הפכת להיות ספר זכרונות נשמה שלי.

מילד מלא חיות ושמחת חיים הכל נשטף לתוך זכרונות.

זה מה שנשאר לי ממך?? לעזאזל.

 

בקי מעוז ובנה רוי ז"ל. צילום מהאלבום המשפחתי

 

אהוב ליבי הנצחי…. מקווה שאת תנועת הניצחון שלך אתה עושה איי שם למעלה.

נראה לי שאתה מבדר את המלאכים. מרחף מעל הים. מצחיק ומסתלבט על כולם.

אני כאן למטה אוספת עוד פיסות מהחיים שלנו.

כי זה מה שנשאר….

ספר זכרונות".

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בחדשות