שכונת כבביר: רופא חיפאי הותקף באכזריות על ידי בני מיעוטים

הרופא, מומחה ידוע של 'כללית' באיזור, שיחזר בראיון ל"ניוז חיפה קריות" את תסריט האימה שחווה בסוף השבוע בעת שירד עם כלבתו לטיול הלילי




רופא בכיר, תושב שכונת כבביר בחיפה, הידועה כשכונה מעורבת המקיימת דו קיום ויחסי שותפות בין ערבים ליהודים, הותקף בסוף השבוע האחרון באכזריות רבה, על ידי שני בני מיעוטים.

הרופא, מומחה ידוע של כללית באיזור, שיחזר בראיון שהעניק ל"ניוז חיפה קריות", את תסריט האימה שחווה ביום חמישי האחרון, עת ירד עם כלבתו, לטיול הלילי הקבוע, זמן קצר לפני חצות.

"יצאתי לטיול שגרתי עם הכלבה ברחוב ליד הבית. כשהגעתי לקצה הרחוב עמדו שם שני אנשים עם הגב לכיוון הרחוב. העמידה שלהם שם נראתה לי מוזרה אבל המשכתי בדרכי. כששבתי לאחר מספר דקות, הם עדיין עמדו שם, הפעם עם הפנים אליי ולא איפשרו לי לעבור. אחד מהם שלח יד לעבר ראשה של הכלבה, היא נבחה עליו, היא לא נשכה כי היא אינה נושכת, אבל כל הסיטואציה היתה מלחיצה מבחינתי. אמרתי לבחור: 'תן לי בבקשה לעבור', כי היתה להם קירבה פיזית לא נעימה ומאוד צמודה אליי, וניסיתי לחמוק ממנה. המשכתי ללכת מהר ברחוב והרגשתי שהם הולכים אחריי".

 

הרופא הותקף באמצע הרחוב. צילום: אילוסטרציה

 

עוד הוסיף הרופא וסיפר: "הם היו במרחק של 10-15 מטרים ממני ולפתע שמעתי אותם צורחים לעברי בקול תוקפני: "אתה שונא ערבים, אבל גר עם ערבים", ככה הם המשיכו לצרוח כשהם צועדים מאחוריי. נעמדתי במקום, כי לומר לי שאני שונא ערבים זה דיסוננס גמור למה שאני מרגיש. לא בכדי בחרתי לגור בשכונת כבביר ולגדל את ילדיי בשכונה מעורבת. אני גם מטפל כרופא – בכל אדם, ללא קשר לדת, מין וגזע ובין מטופליי עד היום, אלפי מטופלים ערביים. "גדלתי" בטכניון עם סטודנטים ערביים, יש לי הרבה קולגות ערביים, גם בהשקפת עולמי אני מאמין בדו קיום וגם הלכה למעשה, ביום יום, אני חי את זה ומאמין בחיים משותפים.

כשהם אמרו את המשפט הזה, זו הסיבה לכך שנעצרתי והרגשתי שאני כאילו תקוע במקום. בדיעבד, הרגשתי כמו מישהו שיורים בו חץ מרדים, כמו חיה שיורים בה חומר הרדמה ואחר כך מתנפלים עליה. ברגע שנעמדתי במקום פתאום שניהם התנפלו עליי".

"אחד מהם הדף אותי לקיר שהיה ליד המדרכה ופשוט חנק אותי בשתי ידיו כמו צבת בשתי הידיים עד חוסר נשימה. בזמן הזה החבר שהיה איתו נתן לי אגרופים חזקים ללסת השמאלית. הרגשתי שנשמתי פורחת ושאלה ממש רגעיי האחרונים. לא היה לי אוויר לנשום. הכלבה לא עשתה דבר כי היא כלבה עדינה מטבעה. זה לקח משהו כמו שתי דקות ארוכות כמו נצח, ובסוף הצלחתי להשתחרר מהם, ולשחרר את הלפיתה בצוואר שלי, אני כבר לא זוכר איך, והתחלתי לברוח כשהם רודפים אחריי וצועקים: "אנחנו יודעים איפה אתה גר, מחר אנחנו באים ורוצחים את הכלבה שלך".

 

"הרגשתי שנשמתי פורחת ושאלה ממש רגעיי האחרונים" .צילום אילוסטרציה

"הצלחתי לרוץ הביתה. הגפתי במהירות את הבריח בבית. המשפחה שלי היתה בבית. הזעקתי מיד את השוטרים שהגיעו תוך מספר דקות, לקחו ממני עדות, ועשו איתי סיבוב בניידת לראות איפה זה קרה. פחדתי לצאת מהניידת אבל בהשגחה שלהם, הראיתי להם היכן כל זה קרה. לאחר מכן התפניתי לבית חולים כרמל, שם עברתי סדרת בדיקות עד למחרת אחר הצהריים".

הרופא ההמום עדיין לא שב לעבודתו וברור לו כי מלבד הכאב הפיזי בשל החבלות שנגרמו לו, הרי שהחוויה הרגשית היא זו שנצרבה בנפשו: "עוד כשהייתי בבית החולים התקשר אליי האימאם של השכונה. מסתבר שאשתי ובני, כשהייתי בבית חולים, יידעו את האימאם במה שקרה, וכשחזרתי הביתה הגיעה אליי לביקור משלחת ובראשה האימאם בכדי להביע זעזוע מהאירוע שחוויתי. הם אמרו שהם לא יודעים מי אחראי לזה אבל ביקשו להתנצל. צריך להבין שכולנו חיים כאן ביום יום באחווה. גם חבר הכנסת איימן עודה שגר בשכונה הגיע אליי בעקבות האירוע  כדי להביע תמיכה ולתת חיזוקים.

המשטרה חוקרת את האירוע ואני מקווה שיגיעו לתוצאות במהרה", מסכם הרופא: " יש כאן מערכת יחסים של שנים ארוכות, של אחווה ושל רעות בין יהודים לערביים והקהילה כולה התגייסה ובאה לחבק ולעודד ואני מאוד מעריך את הנסיונות לתמוך, כי התחושה היא שאתה נמצא שני מטר מהבית, אבל אתה עומד להירצח. זו היתה חוויה קשה ונוראית ביותר".


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בחדשות