גלריה גרנד ART לאמנות עכשווית בתערוכה חדשה

עבודה, עובדים ומרחבי עבודה

 

לצד עבודות האמנים וכחלק בלתי נפרד מהם מוקדש פרק מיוחד לתצלומים היסטוריים וכרזות  שמתייחסים לחיפה הפועלית והאדומה בשנות ה- 20 וה- 30  וה-50

ובסימן 100 שנה להסתדרות בישראל שנוסדה בבניין הטכניון בחיפה ב- 1920.

הראציונאל האוצרותי: מבט עכשווי על הנעשה בתחום העבודה ע"י התכתבות עם העבר  בהתייחס להווה. הכרזות והתצלומים שירוכזו בשולחנות תצוגה וקיר שיוקדש וייצג את מפעלות  ההסתדרות וה-1 במאי, מהווים ציוני דרך בתולדות ההתיישבות ובניין הארץ בבחינת "מאין באנו ואלן אנו הולכים" ומאפשרים מבט ביקורתי ורלוונטי למה שקורה היום, וזאת ביחס לתפיסות חדשות של הדור הצעיר ביחס לעבודה, לתנאי עבודה, לחללי ומרחבי עבודה במציאות המשתנה של היום שמנוהלת ע"י רשתות חברתיות, שיתוף קהילתי, ארגונים חדשים,טכנולוגיה דיגיטלית

ומרחבי עבודה חדשים כמו WEWORK ליזמים ולעובדים עצמאיים.

‏‏אביבית בלס ברנס, קומי התנערי, 2018, מדיה מעורבת.  צילום אביבית בלס ברנס

 פתיחה: יום ג' 30.4.19 בשעה 18:30 – אירוע מיוחד לקראת ה-1 במאי בסימן 100 שנה להסתדרות בישראל

יישאו ברכה: ד"ר ולטר באייר, יו"ר Transform Europe Vienna coordinator, יוסי מרציאנו, סגן יו"ר ההסתדרות וראש האגף לדמוקרטיה תעשייתית, שלמה שוורץ, יו"ר האגף לקידום מורשת ההסתדרות, הרב דב (דובי) חיון, ס. ראשת העיר חיפה, משה מזרחי, יו"ר ההסתדרות במרחב חיפה

יישאו דברים: פרופ' יוסי יונה, חבר כנסת, ד"ר רון שפיגל, "ההסתדרות הכללית- היסטוריה וכרונולוגיה", מזכיר בהסתדרות עובדי המדינה, חיפה, אביבית בלס ברנס, אמנית

נציג/ת WeWork  חיפה, ריהאם אבו אסל, מזכירת נעמ"ת, נצרת, גיא פדה, "לבנות מחדש תנועת עבודה", מרצה באוניברסיטה הפתוחה ועמית בקרן ברל כצנלסון

התערוכה תימשך עד 30.6.19

 אוצרת: שירלי משולם

 אמנים: אתי אברג'יל, מורדו אברהמוב, נפתלי בזם, אביבית בלס ברנס, יעל ברקת, גיל גורן, טלי בן דור, יובל דניאלי, אוסמה זעתר, חנאן אבו חוסיין, תמר לדרברג, דורית שבת מורג, שחר מרקוס, אורלי פרל ניר, מרב סודאי, מתן סיון, יוחנן סימון, אבנר פינצ'ובר, רעות פרסטר, דניאל צ'צ'יק, איגור  קרוטר.

 צילומים היסטוריים וכרזות בשיתוף: מכון לחקר תנועת העבודה וארכיון ההסתדרות ע"ש פנחס לבון, ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, ארכיון 'יד יערי', גבעת חביבה ואוסף צילומים של משפחת צבי צימט.

התערוכה מציגה עבודות של צלמים ואמנים שמתייחסים למגוון רחב של היבטים בנושא העבודה והעובדים כיום. האמנים מעלים שאלות רלוונטיות אודות מעמדו של הפרט בעבודה והסתגלותו לשינויים בעידן של מציאות משתנה. מהפכות בתפיסות אידיאולוגיות-חברתיות, השפעתן של הרשתות החברתיות, אתרי האינטרנט ושינויים טכנולוגיים ודיגיטליים מייצרים בהכרח תפיסות חדשות שעולות בקרב הדור הצעיר בנושא מערכות עבודה ארגוניות, כלכליות, שיתופיות, פרטיות וציבוריות ומרחבי עבודה חדשים.

‏‏שמואל כץ10 כרזה סרוקה ומודפסת באדיבות מכון יד יערי גבעת חביבה

המאבק החשוב והמתמשך של ארגוני עובדים כמו ההסתדרות לשיתוף ואחדות בישראל, ארגוני עובדים ברחבי העולם, אקטיביסטים חברתיים, מנהיגים פוליטיים ומובילי תרבות נמצא בשיאו ומתמודד עם נושאים כמו: שוויון זכויות לנשים ולגברים, תנאי עבודה, ניצול עובדים, שיתוף עובדים בהנהלות, ערכו של השכר לצד יוקר המחייה וצמצום האבטלה.

לצד עבודות האמנים וכחלק בלתי נפרד מהם, מוקדש פרק מיוחד לתצלומים היסטוריים וכרזות המתעדים את מפעלי ההסתדרות בישראל בכלל ובעיר חיפה שכונתה "חיפה האדומה" בפרט.

התצלומים מתעדים את התאגדות פועלי ארץ ישראל והיווסדותה של ההסתדרות בבניין הטכניון בחיפה ב- 1920 ומזכירה הראשון- דוד בן גוריון וזאת בסימן 100 שנה להיווסדותה. הקמתן של מפעלים כמו תנובה, בלו בנד, נשר, מלט, המגפר, סולל בונה, ארגון אמהות עובדות, נעמ"ת, אזורי תעשיה ומלאכה במפרץ חיפה ותל אביב, קואופרטיבים של בעלי מלאכה כמו "הנגרייה" "המסגר" ואחרים ובניית "קריות"- שכונות מגורים לפועלים כמו: קריית חיים, קריית אליעזר ורמות רמז בחיפה ומעונות עובדים א – ד בתל אביב שהוקמו ע"י חברת שיכון עובדים ההסתדרותית.

כרזות ה-1 במאי של ההסתדרות ושל ההתיישבות העובדת בקיבוצים ובמושבים, שעוצבו ע"י אמני הריאליזם החברתי יוחנן סימון, נפתלי בזם, שמואל כץ, צילה בינדר ואחרים, שאמצו את ערכי תנועת פועלי ארץ ישראל וההסתדרות. ייצוגים של ארכיטקטורה פועלית בערים הגדולות, אזורי תעשייה, דיוקנאות עובדים בבתי מלאכה והתעשייה. מוצגים אלו מופיעים בתערוכה בבחינת "מאין באנו ולאן אנו הולכים." הם מהווים ציוני דרך חשובים לתקופת העלייה ההמונית, לתרומתה הגדולה של ההסתדרות בישראל לתנופת ההתיישבות ובניין הארץ וכמו-כן מאפשרים היבט ביקורתי ורלוונטי בהתייחס לעבר ולהווה בהקשר לתפיסות חדשות של הדור הצעיר ל 'עבודה' למרחבי עבודה חדשים, שיתופיים, פרטיים, קהילתיים או מרחבי עבודה חדשים כמו We Work במציאות העכשווית והמשתנה.

חנאן אבו חוסיין הרס האב צילום ילנה קוואנטי

מבחינה כרונולוגית וסמלית, עבודתו – Soap grenade פרויקט "פועל ההנצחה" של שחר מרקוס מתפקדת כעוגן התערוכה וממנו מתפרסות כמניפה גדולה עבודות המייצגות היבטים שונים לנושא העבודה. מרקוס מופיע כפועל ניקיון הרוחץ את פסלו של מרדכי אנילביץ' מנהיג מרד גטו ורשה שממוקם בקיבוץ יד מרדכי (נוצר ע"י הפסל נתן רפופורט). הוא מטפל באומץ ובהומור בנושאים של זיכרון, הנצחה, גבורה ובסמלים תרבותיים ומייצג את התקופה שלפני הקמת מדינת ישראל, שואת יהודי אירופה, ההגירה ההמונית לארץ ישראל ותהליך ההתיישבות, ההגשמה והשגשוג בה.

4 עבודות  של דימויים וציוריים של נעליים- נעלי עבודה:

1אביבית בלס ברנס בצילום דיגיטלי- נעלי נשים על רקע דגלים אדומים , ברוח מניפסט האינטרנאציונאל והפמיניסטיות.

2 אתי אברג'יל – מציגה את נעלי העבודה השחורות שלה עם אצטרובלים וענפים- חוזרת לנוף ילדותה ולמשפחתה שהיגרה מצפון אפריקה. אביה חקלאי ואמה תופרת.

  1. יובל דניאלי בעבודה סוף המרוץ מ 1997 מציג את נעלי העבודה תלויות על שרוכים – מייצג את ערכי העבודה של א.ד. גורדון ואת הקינה בעקבות המשבר הגדול הכלכלי והאידיאולוגי שעבר על הקיבוצים והמושבים.
  2. חנאן אבו חוסיין מציגה נעליי עבודה של גבר  יצוקות מבטון. – אמנית פמיניסטית, פלשתינית, זוכת פרס המדע התרבות והספורט לאמן צעיר 2014 ומלמדת במכללת שנקר. מייצגת את יחסיה המורכבים עם אביה ועם  השליטה של הגברים הדומיננטים במשפחה. נגד אלימות ורצח במשפחה הערבית.

כל העבודות הלל מייצגים סמלים חזקים של מעמד הפועלים, צעדות, הפגנות, סיפור אוטוביוגרפי וההכרח הקיומי והמוסרי של האמנים להמשיך לצעוד בנעלי העבודה ולתפקד כסוכני תרבות.

עבודותיהם של מורדו אברהמוב, צלם הקיבוץ הארצי וממייסדי קיבוץ יקום ויובל דניאלי מקיבוץ המעפיל מייצגות את ערכי העבודה בקיבוץ ואצל דניאלי גם את הקינה בעקבות המשבר העמוק הכלכלי והאידיאולוגי שעבר על הקיבוצים והמושבים בישראל.

‏‏שרוולי העצים. נדיה עדינה רוז. צילום האמנית

ייצוגים של האידיאולוגיה הפועלית בהיבט ההומניסטי באים לידי ביטוי בתערוכה אצל רעות פרסטר האמנית היחידה בארץ שמיקמה את הסטודיו שלה בחנות קנולר- לאביזרי אופנה השייכת לאביה, ולאחר מכן 'העתיקה' את החנות למוזיאון תל אביב ותפקדה כיצרנית וכמוכרת. מרב סודאי, אבנר פינצ'ובר דניאל צ'צ'יק ואיגור קרוטר. דיוקנאות של עובדים במפעלי תעשייה של אורלי פרל ניר בסביבות העבודה הציבוריים לצד דיוקנאות של בעלי מלאכה של אחרוני עובדי הכפיים של טלי בן דור, שמשתייכים אל עולם הולך ונעלם. הסטודיו שלהם הוא במידה רבה דיוקן עצמי וסיפור חיים.

צילומים אחרים מתייחסים אל מרחבי הנוף האורבאני והעבודה בערים הגדולות לצד עבודות שמתמקדות בערכי העבודה בקיבוצים ובמושבים. יעל ברקת מתייחסת בצילומי "פרויקט טרומן" לארכיטקטורה פועלית- שכונות מגורי פועלים 'קריית חיים' בחיפה, שנבנתה עם הקמת מדינת ישראל, לצד צילומים של תמר לדרברגמראות נוף של מפעלי תעשייה וייצור במפרץ חיפה. כמו-כן, אזורי התעשייה והמלאכה בחיפה ובתל אביב בעבודות של טלי בן דור ובעבודה של גיל גורן המרושתת ברשת של שמות רחובות שמנציחים את הפועלים, מקצועות המלאכה וארגוני העבודה.

זאת לצד, עבודות של דורית שבת מורג המתמקדת ב'שולחנות עבודה' פרטיים- ציבוריים ומתן סיון שמתייחס להתפתחותם של 'מרחבי עבודה' חדשניים, כמו We Work  המציעים משרדים להשכרה ועבודה במרחבים מעוצבים ונוחים שנולדו מתוך תפיסה מהפכנית של הדור הצעיר שאמורה להקל על העובדים בערים הגדולות. כיום הם פועלים ב- 27 מדינות ו- 100 ערים ברחבי העולם. בשנים האחרונות הופכים מרחבי עבודה ששימשו מפעלי תעשייה ובתי מלאכה לסדנאות של אמנים ואומנים.

‏‏תערוכה עושים שלום צילום יחצ

על עבודות האמנים

שחר מרקוס, Soap grenade , וידיאו, צילום: בן הרצוג

שחר מרקוס, אמן הפרפורמנס מהחשובים שפועלים כיום בישראל וגם בשדה האמנות הבינלאומי באירופה ובארה"ב. בעבודת הוידאו "Soap grenade" הוא מתפקד כפועל ניקיון. הוא מנקה ורוחץ בתנועות איטיות את פסלו של של מרדכי אנילביץ, מנהיג גטו ורשה. כמו מבקש להסיר מעליו את האבק ולרענן את מיתוס הגבורה שהוא מייצג. שחר מטפל באומץ ובהומור בנושאים של זיכרון, הנצחה, גבורה ובסמלים תרבותיים לצד העיסוק במעמד האמן הגיבור שמנסה להותיר חותם בשדה האמנות.

בקיבוץ יד מרדכי, הנושא את שמו של מרדכי אנילביץ', מפקד גטו ורשה, שורה של אתרי הנצחה וזיכרון לקרבות ולדמויות, הנתפסים כסמלים הן לגבורה יהודית והן לגבורה עברית – מהמרד היהודי בגטו בתקופת השואה, ועד לגילויי גבורה ב"מלחמות ישראל". המרכזיים שבהם הם האנדרטה של מרדכי אנילביץ', שיצר הפסל נתן רפפורט, המוזיאון "משואה לתקומה", ואתר שיחזור הקרב נגד המצרים במלחמת תש"ח – שבהם צולמו עבודותיו של מרקוס.

הפרויקט "פועל ההנצחה", שיצר מרקוס, צולם באתרי ההנצחה השונים ברחבי הקיבוץ, מטפל בדרכו הייחודית וההומוריסטית של מרקוס במפעל הזיכרון וההנצחה הישראלי בכלל, ובאתוס ההנצחה והגבורה בקיבוץ בפרט. פעולות, טקסים ואתרי זיכרון והנצחה צרובים בזיכרונו ובתודעתו של כל מי שעבר דרך מערכת החינוך הישראלית.

אביבית בלס ברנס, קומו אחיות, 2018, מדיה דיגיטלית ומעורבת, 70 x 50 ס"מ

הסמלים האוניברסאליים שאמנים מתייחסים אליהם הם הדגלים האדומים ונעלי העובדים שמסמלים את הצעדות וההפגנות של עובדים ברחבי העולם, ברוח ערכי מניפסט האינטרנציונאל. בעבודה זו,  מופיעה נעל של אישה שמסמלת את ארגוני הנשים העובדות והמאבק של נשים לשיוויון זכויות בתנאים ובשכר. מתחת לנעל מופיעות המילים "קומי התעוררי"  הלקוחות מ'האינטרנציונל'.

אביבית בלס ברנס נולדה בתל אביב. היא בתם של פרופ' גילה בלס, חוקרת והיסטוריונית חשובה של האמנות בישראל. אביה, הסופר שמעון בלס. הוריה התחנכו על ערכי הקומוניזם. אביבית מלמדת אמנות במכללות ובסדנאות. היא הציגה במוזיאון תל אביב, ולאחרונה הציגה תערוכת יחיד בגלריה גרנד  ,ARTבחיפה.

תמר לדרברג פרט מוידיאו ליידי מכאניק 2018 צילום יחצ

אתי אברג'יל, BOOTS, 2019, נעלי עבודה, אצטרובלים,ענפים

אתי אברג'יל קושרת בין נוף ילדותה לתהליך ההגירה של משפחתה מצפון אפריקה לישראל. זו עבודה פואטית ואוטוביוגרפית שמציגה את מעמד הפועלים בכלל ואת נעליי האמנית הפועלת בפרט. אתי סוחבת את הנעליים כמו צלב שמסמל את המחויבות המוסרית שלה לעבודת האמנות ולתפקידה כסוכנת תרבות.

אתי גרה בירושלים, אביה היה חקלאי ואמה תופרת. היא אחת האמניות המעניינות והמקוריות שמשתמשות בחפצים שהיא אוספת מהסביבה ויוצרת מהם מיצבים פיסוליים. היא הציגה בביאנלה בונציה, במוזיאונים ובגלריות רבות.

חנאן אבו חוסיין, הרס האב, 2018, נעלי עבודה, בטון.

במיצב 'הרס האב' מ-2017 חנאן מתייחסת באופן כללי לפועלי הבניין הערבים פלסטינים אך במיוחד ובאופן אישי לנעלי העבודה של אבא שלה שמסמלות את היחסים המורכבים ביניהם והשליטה של גברים  במשפחה.

חנאן אבו חוסיין, אמנית פלסטינית, פמיניסטית מוערכת. גרה בירושלים. זוכת פרס "המדע, התרבות והספורט" לשנת 2014 ומלמדת במכללת שנקר. הציגה תערוכת יחיד בשם 'נשימה עמוקה' ומיצב נעלי נשים יצוקות מבטון בגלריה גרנד,ART בחיפה ב- 2015. חנאן מזדהה עם הרצון והצורך של נשים לעצמאות בחברה הערבית ולוחמת נגד אלימות במשפחה ורצח נשים ע"י גברים.

רעות פרסטר, קנולר- אופנת אקססוריס, 2015, 92 x 70 ס"מ, צילום: אלעד סריג

רעות פרסטר היא בתו של סוחר בחנות 'קנולר- אקססוריס ואביזרי אופנה' ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. היא גם האמנית היחידה בישראל שהחליטה לקיים סטודיו בתוך החנות של אביה ולעבוד שם.

במיצב שיצרה במוזיאון תל אביב ב- 2015 היא העתיקה את החנות של אביה לתוך המוזיאון. רעות בנתה קיר מגירות ושילבה לתוכו עבודות חדשות. היא יצרה במקום ועבדה כמוכרת ואף מכרה עבודות שיצרה מאביזרי אופנה שהיו מאוכסנים במגירות. לאחרונה, רעות הציגה תערוכת יחיד בשם 'עונת מעבר' בגלריה גרנד ,  ARTבחיפה.

צילום יחצ

מתן סיון, WeWork, חיפה, 2019

"מרחבי עבודה" חדשים כמו  WeWorkמייצגים קונספט חדש ועכשווי במציאות משתנה ובעולם דיגיטלי דינמי ומהפכני המנוהל ברשתות חברתיות ובאתרים באינטרנט. מרחבי העבודה של WeWork מגדירים מחדש תנאי עבודה נוחים ופונקציונאליים לאלפי עובדים עצמאיים, ארגונים פרטיים, יזמים צעירים ושיתופי פעולה ביניהם, בסביבה עירונית צפופה.

מתן סיוון מתמקד במרחבי העבודה החדשים של חברת WeWork, המספקת שירותי השכרת חללי עבודה לצרכים שונים, פתחה את סניפה החדש ברח' העצמאות שבעיר התחתית בחיפה בתחילת שנת 2018. המתחם, שמיני במספרו בישראל, הנו המתחם הראשון בממוקם באזור הצפון. המשרדים החדשים, מספקים מקום לכ -600 משתמשים, שיהוו שילוב של יזמים, חברות סטארט אפ וחברות שונות בדומה לחברות עבורן משמשת WeWork  כבית בלמעלה מ-140 מדינות ברחבי העולם. WeWork  ישראל" כוללת כיום מתחמי משרדים בהרצליה, בבאר-שבע וכן ארבעה מתחמים בתל-אביב, אליהם עתיד להתווסף מתחם נוסף בתחילת השנה הבאה, ויחד הם מהווים בית ליותר מ- 4,000 חברים בישראל.

דורית שבת מורג, סדרה 'שים על השולחן שלי', 2019,  55 x 38 ס"מ

דורית שבת מורג מאפשרת הצצה לשולחנות עבודה פרטיים וציבוריים. לעיתים השולחן הפרטי משקף את הטעם והאופי של בעל השולחן ולעיתים השולחן הפרטי מתערבב עם מרחב העבודה הציבורי.

צילום: שולחנו האישי של גיאולוג במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה

צילום: שולחנה הפרטי של ארכיטקטית במחלקה לשימור בעיריית חיפה.

יעל ברקת, פרוייקט טרומן ,2015 , 49.9 x 42 ס"מ

"אני מתעדת את רחוב טרומן בקרית חיים במצלמת פורמט גדול. בעבודה זו אני בוחנת את יחסי הכוחות בין המרחב השכונתי לתושבים החיים בו, וחושפת שכונה אשר מוקפת בחצרות הרוסות למחצה. תושבי השכונה מנסים להפיח חיים בסביבתם כבר חמישים וחמש שנה. אין ביכולתם לעזוב והם נאלצים להפוך את המרחב בו אוכלסו לבית. עכשיו אני אחת מהם ואני חיה ברחוב שרציתי להרוס… היום, כשאני מביטה אל השכונה, אני לומדת לראות גם את מה שנסתר מן העין".

יעל ברקת יוצאת אל מרחבי הנוף האורבאני ומתמקדת ב 'שיכון'- המבנה האדריכלי, שסיפק דיור בר-השגה לאור גלי העלייה ההמוניים, עם קום המדינה ובעיקר בשנות ה- 50.     בסדרת תצלומי-תקריב אפורים בשם פרוייקט טרומן 2015, מספרת ברקת את סיפורו של השיכון ברחוב טרומן, בקרית חיים, שנבנתה מלכתחילה כקריה למגורי עובדים.

יעל בוחנת את יחסי הכוחות בין המרחב השכונתי לתושבים החיים בו, וחושפת שכונה אשר מוקפת בחצרות הרוסות למחצה. כמי שחיה בשיכון ומכירה את תושבי השכונה היא מאפשרת הצצה לסלון ביתם של הדיירים שמשקפים את השינויים והתנועה של אוכלוסיית השיכון ברבות השנים.

גיל גורן, "קומי התנערה", 2019, קוביות עץ, צילום, הדפסה, 80 x 80 ס"מ.

גיל גורן יצר תצריף של דימויים, טקסט ושמות של רחובות המוקדשים לעבודה ולפועלים שליקט במצלמתו מאזור התעשייה במפרץ חיפה .

יובל דניאלי- א.ד. גורדון / החלון

יובל דניאלי חבר קיבוץ המעפיל, מזכיר הקיבוץ, חקלאי, אמן ואוצר אוסף האמנות בארכיון 'יד יערי' בגבעת חביבה. יובל פעל בקבוצת 'המשותף קיבוץ', קשור לציור הסוציאליסטי, לפאטוס ולראשית המודרניזם באמנות.

הנעליים התלויות בעבודה 'סוף המירוץ', מסמלות את ערכי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית שדגלה בהתיישבות החקלאית בישראל בחברה שוויונית שבה הפרט הוא חלק בלתי נפרד מהקולקטיב. יובל מתייחס בביקורת ובקינה גם למשבר העמוק האידיאולוגי והכלכלי שעבר על התנועה הקיבוצית והתרחש בקיבוצים ובמושבים בישראל וגם בקיבוץ שלו. בעבודה 'א.ד. גורדון / החלון' יובל מנציח את דמותו של א.ד גורדון ורעיונותיו ב"דת העבודה" על חלוציות, עבודה הפיזית והרוחנית, הגשמת התיישבות החקלאית ויצירת היהודי החדש.

תמר לדנרברג סדרה 'בתי זיקוק', מפרץ חיפה, 2018 – 2014

תמר לדרברג מצלמת מראות נוף של מפעלי תעשייה וייצור במפרץ חיפה כמו בתי זיקוק, מנהרות וצילומים מהמפעל המשפחתי.

בתי זיקוק, חיפה, 2014, 56 x 62 ס"מ. בתי זיקוק, חיפה, 2014, 56 x 62 ס"מ

רשפים, מנהרה בגלבוע, 2016,  90 x 60 ס"מ.

'ליידי מכאניק', פרט מעבודת וידיאו, 2018, 56 x 62 ס"מ

אורלי פרל ניר, מתוך הסדרה 'סבטלנה היפה', 2009, 120x 64 ס"מ

"סבטלנה היפה", הינה סדרת פורטרטים שצולמה במפעל מתכות ישן, שנראה כעולם שקפא בזמן, וגם הדמויות הנעות בו נראות כשייכות למקום רחוק וזר. באקט הצילומי אני מנסה לגעת במימד האנושי; בגבריות, באכזבות וחלומות, בנורמאליות, א-נורמאליות ומה שביניהם, תוך שאני מנסה לקלף מהדמות, במפגש קצר עם המצלמה, את המסכות וההגנות שלה".

הסדרה צולמה במצלמה טכנית כבדה (4×5), ונעשתה באמצעות טכניקה ייחודית שאפשרה לי לנוע בין מישורי חדות שונים, לחרוג מהמחויבות למציאות קונקרטית ושירתה את הניסיון ליצור מצב של "מעל למציאות".

הדמויות שנבחרו בקפידה מוצגות כמו על במת תיאטרון, כמעין בובות, בצורה ישירה, אינדיבידואליסטית, נטולות הדר, מועמדות בבגדי העבודה שלהן, על רקע מכונות, הופכות לחלק מהנוף, נבלעות בתוכו. אופן ההעמדה, המרחב בו הן ממוקמות, הצבעים המונוכרומטיים והלבוש, יוצרים משהו מעט מלאכותי שהופך אותן למעט לא אנושיות, כאילו שייכות לעולם אחר, חדש וישן גם יחד. לכל אורכה, הסדרה נעה בין קצוות קונטרסטים – חושך ואור, ציבורי ופרטי, מציצנות ותיעוד.

שם הסדרה,  "סבטלנה היפה", מכיל בתוכו חוטים דקים שקושרים את שני המציאויות; זו המדומה והמנותקת וזו הקונקרטית, תוך שהקשרים רגשיים, פוליטיים, תרבותיים וחברתיים חבויים עולים מכל פורטרט. משנת 2010 הסדרה "סבטלנה היפה", הוצגה בארץ ובעולם וזכתה במקום הראשון בפסטיבל הבינלאומי לצילום בוורשה, פולין ב-2011.

 טלי בן דור ' בזכות בכפות ידיך', 2015 – 2017 , 49.9 x 42 ס"מ

"הכול התחיל בשוטטות בסמטאות השוק, ברחובות הדרומיים של תל אביב. אחר כך התחלתי לחפש אותם ברחבי הארץ. אני אוהבת להתבונן בכפות ידיים. כאלה שמספרות לי סיפורי חיים. ידיים עמלות, מחוספסות, חזקות, יציבות. כאלה שיודעות ימים ארוכים של עשייה. ידיים של אחרוני המוהיקנים שאינם מוותרים וממשיכים בעמל יומם, כפי שרגילים לעשות מזה שנים רבות. הם שנושאים על כתפיהם ניסיון מקצועי עשיר ואינם נוהים אחר הקדמה הטכנולוגית".

בסדרה הטיפולוגית שצילמה, היא מתארת אב-טיפוס של אחרוני עובדי הכפיים: נגרים, רפדים, סנדלרים, נפחים, מסגרים ועוד. מלאכות עתיקות שנעשות כמעט רק בידי גברים, בסביבת עבודה עמוסה, צפופה ומלאה בכלי עבודה וחומרים, כולם לבושים בגדי עבודה ולכולם ידיים חזקות ומחוספסות.

הצילומים של טלי בן דור הם הספד מלא הערכה לא רק לבעלי המלאכה והמקצועות שייעלמו מאיתנו בקרוב, אלא גם לאורח חיים ייחודי, שייעלם יחד אתם. אולי אלה ההדים האחרונים של המאה העשרים. הנושא וסגנון הצילום המכוון בעבודותיה מזכירים את הצלמים הקלאסיים במחצית הראשונה של המאה העשרים, ובעיקר את עבודותיו של הצלם August Sander הגרמני (1964-1876) שמיפה את החברה הגרמנית, על פי מעמדות ומקצועות.

אבנר פינצ'ובר, סדרה 'קרשי חיתוך', 50 x 35 ס"מ

"בסדרת קרשי חיתוך אני יוצר רישומים באמצעות חריצה על קרשי חיתוך המיועדים לבישול, ready made. כלי הרישום הם סכין פריסה וסכין חיתוך. כלים אלו שייכים ביום-יום לתחום "עקרות הבית" לעומת "העיסוק היצירתי"; אל המטבח לעומת הסטודיו. הרישומים האקראיים אותם הותירה מלאכת הכנת האוכל הופכים למצע לרישום חדש. בניגוד לרישום על גבי גיליון נייר ריק ארכיטיפי, שאינו נושא עמו עבר, הרי שלא ניתן לרשום על גבי הקרשים ללא העלמה או מחיקה של הסימנים הקודמים".

הפעולה האמנותית מתקיימת כאן רק באמצעות בקונפליקט אלים עם פעולת העובדת והעובד.לאגרסיה היבט נוסף: קרש החיתוך, בניגוד קיצוני לנייר, לא מקבל בקלות את רישום הסכין עליו. הנייר מסביר פנים לרישום: מאפייניו- הטקסטורה שלו, עוביו ואף רמת הספיגה שלו-מותאמים ומוכוונים אל המדיום (דיו, עט, עפרון). הפוך מכך הקרש: הוא מתנגד בכוח למגע הסכין על מנת "להינזק" כמה שפחות ולשרוד יותר. אף על פי כן, רשמים נותרים, אך האוחז בסכין נאלץ להפעיל אף הוא משנה כוח.

"לכודים" – אירוע אמנות במבנה תעשייתי בקיבוץ גלויות 45, תל אביב, וידיאו, 2014

בשנים האחרונות הופכים מרחבי עבודה ששימשו מפעלי תעשייה ובתי מלאכה לסדנאות של אמנים ואומנים. אחד הפרויקטים הגדולים שאצרתי בשם 'לכודים' במבנה תעשייה בנוי שלוש קומות ברחוב קיבוץ גלויות 45 בתל אביב.

זהו תהליך אוצרותי וארגוני מרתק שכלל שיתופי פעולה בין אמנים בכירים לאמנים צעירים ובין פועלים ובעלי המלאכה בבניין לבין אמנים בעלי סדנאות בבניין ואמנים אורחים. המבנה משלב בתי מלאכה וסדנאות אמנים. בפרויקט שהתקיים במשך שלושה ימים בדצמבר 2014 השתתפו כ- 90 אמנים, וכן משוררים וסופרים. הוצגו מיצבים, מיצגים, סרטים והרצאות בשיתוף אמני סדנאות קיבוץ גלויות 45.

תצוגת אמנות במבנה פעיל הוא אתגר מעניין ביותר מבחינה ארגונית ואוצרותית. כמו-כן, הבניין ממוקם בדרום תל אביב במקום בו גרים הפליטים האריטראים והסודנים, חסרי עבודה ובלתי חוקיים. פרויקט צילום אודות הפליטים הוצג באירוע זה.

שעות פעילות: א-ה 12:00 – 20:00, ו' 10:30-13:00

גלריה גרנד ART לאמנות עכשווית

עופר גרנד קניון, קומה 3

דרך שמחה גולן 54, חיפה

טל. 04-8121111

050-5912953

 

 

 




משאל גולשים ניוז חיפה והקריות

  • לאור השקת הרכבלית בחיפה - האם תשתמשו בה?

    צפה בתוצאות

    Loading ... Loading ...

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com
יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בתרבות ופנאי