הבחור שלא רצה ילדים היומן של מיכל מתוך "חצי אני"

"לפני מספר ימים דיברתי עם בחור שהכרתי ב-OK קיופיד. אחרי שיחה נחמדה הבחור אמר שהוא אינו מעוניין בילדים. אני אישה רווקה בת 30+, מה גורם לך לחשוב שגם אני לא?!" הטור השבועי של מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני"

תכירו את מיכל שחר. שחר היא בת 38, עובדת במכירות, מתגוררת בנתניה, והיא רווקה. מיכל כתבה את הספר המצליח "חצי אני" בהוצאת צמרת לכל אלו שחושבים שרווקות בסוף גיל השלושים זה פיקניק, היא מחדדת לנו שממש לא. 

היומן של מיכל:

לפני מספר ימים דיברתי עם בחור שהכרתי ב-OK  קיופיד. השיחה הייתה קולחת ונעימה והחלטתי להיות ספונטנית והצעתי שניפגש כבר באותו ערב. הבחור השיב לי שמאוד נעים לו לשוחח עמי וגם הוא ישמח להיפגש אך הוא חייב לעדכן אותי בפרט חשוב, הוא אינו מעוניין בילדים.

מה גורם לך לחשוב שאני לא רוצה ילדים?

מה גורם לך לחשוב שאני לא רוצה ילדים?

 

הוא ציפה לתגובת רתיעה ושאנתק לו מידית את הטלפון בפנים, כפי שקרה לו בשיחות אחרות. הוא הופתע מאוד שהמשכתי לשוחח עמו והסברתי לו כמובן שסיפור אהבה של לאבי דאבי לא הולך להתפתח בינינו, כי אני כן רוצה ילדים, אך הבעתי בפניו כי הוא איש שיחה  חביב, איחלתי לו בהצלחה ואף ניסיתי להכיר לו מישהי שגם היא ממש כמותו אינה מעוניינת בילדים.

הוא מאוד הופתע מתגובתי ואמר כי לרוב הוא מקבל תגובות של "מה דפוק בך ?", השבתי לו שככה זה, שלאנשים מאוד קשה לקבל ולהכיל את מה שנראה להם שונה בנוף החברתי. גם להיות רווקה בת שלושים פלוס גורר את התגובה של מה לא בסדר שעד כה לא התחתנת? בספרי כתבתי שהתגובות למצב של רווקה בגילי לרוב מחולקות לשתיים: הראשונה היא שמשהו דפוק בבחורה, והשנייה שיש  לה חרא של מזל. אני לשמחתי ברוב הפעמים, זכיתי בחרא.

יומנה של מיכל.

יומנה של מיכל.

 

הנושא העיקרי שמלחיץ את כל הנשמות הטהורות סביבי, קרי כל  עובר אורח  בדרכי, הוא בעיקר נושא הפוריות. הביציות שלי הרי לא יחיו לנצח. אז בנושא הנ"ל אני שמחה  לבשר כי בביקורי האחרון אצל הגינקולוג, שהיה אגב לא לפני זמן רב, הוא הסתכל על הרחם שלי בהשתאות גדולה וקבע כי זה רחם לתפארת מדינת ישראל ואף אפשר ורצוי לשים שלט חוצות  שלו  באייילון  למען יראו כולם  את  הדבר המהמם ביופיו (טפו , חמסה  שום  בצל וכו').

ולמרות זאת, העם הישראלי היפה והטוב, עדיין  ימשיך  לדאוג מה יהיה? מתי  אתחתן? אבא  שלי אמר לי בפעם אחת שאני פשוט לא רוצה. אני לא  רוצה? אני ?!

זאת שמשתוקקת וחולמת על המשפחה שתהיה לה מגיל  חמש? אני, שמקדישה כל יום חצי שעה קבועה  לגלישה ב-OK קיופיד,  שאומרת כן כמעט לכל ניסיון שידוך שמציעים לה, שיצאתי לאין  ספור דייטים, שהלכתי להשתטח על קברי צדיקים, שקיבלתי ברכות מרבנים, ששתיתי מכל כוס יין לאחר כל חופה בחתונות, ששמתי מתחת למזרן שברי זכוכית של הכוס השבורה מהחופה במשך כמה  שנים כי זה פותח את המזל, שאם היו אומרים לי שללכת יום שלם עם חסה על הראש יביא לי את הזיווג המושלם הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.

אני לא רוצה? מה לא עשיתי. חוץ מללכת עם חולצה שרשום עליה "נואשת דרוש חתן", אני חושבת שעשיתי ממש הכל.

אך לאחר התבוננות עמוקה ולא מתייפייפת כלל לתוך תוכי, הבנתי שדבר אחד לא עשיתי ולא רציתי לעשות והוא להסתכל לפחד בעיניים. כי כשעוברות להן השנים של כל כך הרבה לבד, נוצר לו מבצר, אזור נוחות, כזה שקשה מאוד להכניס עוד מישהו  לתוכו, מחשש להיפגע, להתאכזב, איך בכלל מתחילים מחדש? וכמה זה קשה לפתוח את הלב.

איך בכלל ניתן למלא את הצד השני במיטה? לישון עם מישהו? זה יותר אינטימי מסקס!

כמה שזה אינטימי לישון עם מישהו.

כמה שזה אינטימי לישון עם מישהו.

 

עד היום אני לא סגורה על אם אני נוחרת או לא. בפעם האחרונה שעשיתי את זה, הבחור נרדם בשניות כמו מת, אני לעומתו ישנתי עם עיניים פקוחות לרווחה במשך שבועיים עד שביום אחד פשוט קרסתי עליו מרוב עייפות, תחושת המוזרות הזאת, והוא בכלל ירצה אותי בבוקר שלמחרת?

ואיך אני חושפת בפניו אותי כפי שאני עם כל הפגמים שלי, כאלה שיש לכולם בעצם, אבל אני כבר בת שלושים פלוס, אני חייבת להיות  מושלמת כדי שהוא ירצה אותי, רף ציפיות  גבוה, ואיזה פחד זה לאבד את זה, כי לטוב מתרגלים מהר מאוד, פשוט פחד מוות!

לקח לי זמן להבין שהפחד הזה הוא זה שמשאיר אותי תקועה במקום, שהוא זה שיממש את הפחד הגדול יותר, שאשאר כל החיים שלי  לבד, רק כי לא הסכמתי להתבונן לתוך תוכו ולפרק אותו, והבנתי שכל הפחדים הללו הם בסך הכל הסרט שאני יצרתי לעצמי בראש, שכל מה שאני עושה בעצם הוא לשחזר שוב ושוב את אותו הדבר, זאת בעצם נבואה שמגשימה את עצמה כל פעם מחדש, שאני עושה רשימה של מיליון תירוצים של למה זה לא יקרה ולמה זה לא יצליח.

במקום זאת אני יכולה, ואף צריכה להסתכל כל יום במראה ולהגיד, זאת אני ואני מושלמת ממש כך, שהפגמים שלי הם הקישוטים הכי  יפים שלי.

שהכל ממש בסדר, ושהשלם הכי יפה אינו שלם כלל, ובאומץ רב לעבור דרך הפחד בחיוך, להגיד לו היי וביי, ובשניות לאחר מכן הוא יעלם כלא היה כלל.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין