>>"> >>" /> ניוז חיפה והקריות » היומן של מיכל: התקפי חרדה

היומן של מיכל: התקפי חרדה

"אני  מגדירה  התקף חרדה כמו  ריקוד עם מלאך המוות , וזה לא  סקסי  כלל וכלל. עד היום פחדתי לדבר על זה, אבל הבנתי שאין ממה לפחד", מיכל שחר בטור השבועי >>>

תכירו את מיכל שחר. שחר היא בת 38, עובדת במכירות, מתגוררת בנתניה, והיא רווקה. מיכל כתבה את הספר המצליח "חצי אני" בהוצאת צמרת לכל אלו שחושבים שרווקות בסוף גיל השלושים זה פיקניק, היא מחדדת לנו שממש לא. 

היומן של מיכל:

לא מעט  מהתגובות הנלהבות שקיבלתי לגבי הספר , היו על האומץ בחשיפה הלא מתיפייפת  כלל  שהצגתי  לראווה, גם בתיאורים אינטימיים ומיניים. אחת  השאלות  שחוזרות על עצמן , זה בעיקר עד כמה היה לי קשה לעשות זאת ? אני תמיד עונה  שעיקר הקושי  שלי היה העירום הנפשי שהתעלה המון המונים בהרגשתו על העירום  הפיזי.

אחד הנושאים שהיוו את עיקר הקושי היה הכתיבה על התקפי החרדה שחוויתי. אני  מגדירה  התקף חרדה כמו  ריקוד עם מלאך המוות , וזה לא  סקסי  כלל וכלל. יתרה  מכך ,  עד לפני  שנים  בודדות  ממש  התביישתי לדבר עליהם , שחלילה לא  תיפגע  התדמית החיצונית של האישה  החזקה  שלא  נשברת מכלום שנהגתי להחזיק כלפי  חוץ.

"אין ממה להתבייש".

"אין ממה להתבייש".

 

את ההתקף  הראשון שלי חוויתי בגיל עשרים וחמש,  הייתי  בחופשה עם בן זוג  בים  המלח (מקום שלא חזרתי אליו  מאז ,אני תוהה אם אולי  הגיע  הזמן לעשות  תיקון), באישון לילה  התעוררתי בבחילה עזה עם קוצר נשימה , דפיקות  לב מואצות , זיעה קרה  והייתי  מאובנת , לא יכולתי לזוז  או  לדבר.  פחדתי פחד מוות  והייתי  בטוחה  שאלו הרגעים  האחרונים של חיי, זאת  דרך דיי מבאסת  למות .  לא ראיתי  שום  אור ושום  תמונות ממרוץ החיים שעברתי  עד אז לא  השתקפו  בעיניי, הייתי  שרויה  במרה שחורה , מתפללת  בתוכי אל  ההוא שם  למעלה  שיגאל  אותי  מיסורי ומבכה את  הנורא  על כך שלא  אזכה לסיים את חיי כפי שתכננתי , כמו  הזקנה ההיא  מהסרט טיטאניק , בגיל מאה עשרים  , במיטה  מוצעת  במצעים  לבנים  עם תחרה ,  חיוך על הפנים  וחלום  מתוק על  בן זוגי  המהמם ( שהוא רחוק  מאוד  מליאונרדו  דה  קפריו  במראה, אבל  עם אותו צ'ארם של אותה הדמות ).

דבר אחד היה ברור לי,  לא רציתי  לסיים את  חיי  לצד  הבן אדם  ששכב לידי  באותה  עת  וישן  שנת  ישרים, ולא הרגיש במתרחש.  לאחר זמן  מה  איכשהו  הצלחתי  להזיז את עצמי  למקלחת  ולהתאושש במעט.  לא  הבנתי  מה  חוויתי , ומדוע.  בבוקר  רק  סיפרתי לבן זוגי  דאז  שהרגשתי "קצת" לא טוב במהלך  הלילה.

"לא הבנתי מה חוויתי".

"לא הבנתי מה חוויתי".

 

לאחר מספר חודשים  זה קרה לי שוב , וההתקפים היו חוזרים  על עצמם  בתדירות דיי גבוהה, בעיקר בתקופות לחוצות  במיוחד ולרוב  במקביל  לפרידות  מבני זוג , אז הבנתי  שעיקר ההתקפים הם חרדת  נטישה.  אך לא שיתפתי, רק המחשבה  על כך  יכלה  לגרום  לי  התקף נוסף , על  אחת  כמה וכמה  שגברים לא יידעו , שחלילה לא יחשבו שמשהו אצלי לא  בסדר, או יותר  גרוע  מכך  שאולי  השתגעתי.

כיום  קיימת הרבה  יותר  מודעות . אני  כמעט  ולא  מכירה אנשים  שלא  חוו  לפחות  פעם  אחת  התקף חרדה, איך אפשר  שלא עם כל הסטרס  שמקיף אותנו  בחיי היום  יום? ויש גם  כדורים  , כגון  הציפרלקס ,  שהרופאים מחלקים  כמו  סוכריות ( על  הקלות, ו"דור האקמול " שהפכנו להיות , אני  יכולה  לכתוב טור נפרד).  אני מאוד תומכת באנשים  שכן בוחרים  להיעזר  בכדורים אך יחד  עם זאת אני  אישית  בחרתי  שלא. כן  בחרתי לעשות עבודה תודעתית  ברובד  העמוק  ביותר של הפנימיות  שלי  בכדי  להקל על  עצמי .

ואז קרה  שהצלחתי , זה קרה  בזכות  הרצאה  נהדרת  של  חבר טוב , והמורה  שלי  לכתיבה,שהוא גם  מורה  לחיים , שי  גולדן.  שי  גדל כילד  וכנער  מגמגם , ובאחת  ההרצאות  מישהי  שאלה  אותו  כיצד  נפסק הגמגום שלו . הוא  סיפר  שבנעוריו  רצה  להזמין  נערה  שאהב  לצאת  , אך  בגלל שכשל  בלשונו  לא  הצליח, ובאותו  היום  הוא  חזר  לביתו , נעמד  מול  המראה  והחליט  שהוא לא  מגמגם יותר. לאחר  ששמעתי זאת , תהיתי  האם זה יעבוד  לי גם עם ההתקפי חרדה , אז חזרתי  לביתי,ועשיתי  אותו דבר, נעמדתי מול המראה ואמרתי בהתכוננות מלאה שאני  עם התקפי החרדה סיימתי .

הניסוי צלח !  מזה כבר מעל  שנה שלא היה לי התקף אחד,  זה לא  שאף פעם לא מתעוררים ניצנים של סימפטומים , אך ככל הנראה , משהו שם במוחי כבר חווט מראש להבין ולעצור את  זה לפני ההתפרצות.

זה  היה אירוע  מכונן  בחיי שבזכותו  הבנתי שאיכות  חיי תלויה אך ורק  בי וכי יש באפשרותי לשנות  ולעשות כל שינוי  שאחפוץ  בו , שהבחירה והרשות  נתונה  לי  בכל רגע, וכל  מה שאני  צריכה זה  קצת  אומץ  ותעוזה  בכדי  לממש  את כל מאווי.

כיום אני כבר לא מתביישת כלל  אלא  גאה לשתף  את מי שאני על כל גווני,  כי זה  השלם והוא  יפה וטוב  כפי  שהוא, ובכל רגע ורגע  אני בוחרת  בדבר אחד, אני בוחרת בחיים.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין