>>"> >>" /> ניוז חיפה והקריות » היומן של מיכל: ראש השנה

היומן של מיכל: ראש השנה

מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" בטור השבועי: "אנחנו כל הזמן עסוקים  במרוץ החיים , עד שלעיתים  אנחנו  שוכחים  לעצור  לרגע  וממש  לזכור  שיש  לנו חיים" >>>

תכירו את מיכל שחר. שחר היא בת 38, עובדת במכירות, מתגוררת בנתניה, והיא רווקה. מיכל כתבה את הספר המצליח "חצי אני" בהוצאת צמרת לכל אלו שחושבים שרווקות בסוף גיל השלושים זה פיקניק, היא מחדדת לנו שממש לא. 

היומן של מיכל:

שבוע  שעבר נתקעתי  עם האוטו, באופן  סימבולי  לקראת  בוא השנה  החדשה , היה  צורך  בהחלפת מצבר.  כמו  כן , מידי יום אני תקועה בפקקים , אבל  לא הרגילים , אני  מוכנה  להישבע  שכולם בארץ ובעולם  החליטו  לעשות עלייה  ולהתרכז  בכביש  החוף . אני נתקעת בכל מיני  רהיטים , דווקא נורא  יפה לי כל הכחולים. המחשב בעבודה נתקע לי , ואני נתקעת  אפילו  במילים, אני, שלא יודעת  לסתום את  הפה לפתע מוצאת  את  עצמי  נאלמת  כי  המילים  פשוט  ממאנות לצאת.

על פניו באוטומט  זה מעצבן , אבל לפתע  קלטתי  שהיקום  מנסה להגיד לי משהו,  והוא אומר לי  "תעצרי!" .  לא  סתם  לעצור,  אלא  לעצור בכדי להסתכל , ולא  סתם  להסתכל אלא   להתבונן  ולהבין שעשיתי כברת דרך בשנה  שחלפה .  אנחנו כל הזמן עסוקים  במרוץ החיים , עד שלעיתים  אנחנו  שוכחים  לעצור  לרגע  וממש  לזכור  שיש  לנו חיים.

"אנחנו כל הזמן עסוקים  במרוץ החיים , עד שלעיתים  אנחנו  שוכחים  לעצור  לרגע  וממש  לזכור  שיש  לנו חיים"

"אנחנו כל הזמן עסוקים  במרוץ החיים , עד שלעיתים  אנחנו  שוכחים  לעצור  לרגע  וממש  לזכור  שיש  לנו חיים"

 

קרו  לי כל כך  הרבה  דברים  בשנה  הזאת  שחלפה,  הוצאתי  ספר! הכרתי אנשים מדהימים , למדתי  מה זאת  אהבה  אמיתית  והיא  כמובן  כפי שכבר  כתבתי כאן  לא פעם היא לאהוב את  עצמנו  על בכל הרבדים, כי זה השלם.  ומה באמת משמעות הבחירה  , והו הו  איך שבחרתי ,  בחרתי  בחיים.  למדתי  שמה  שנראה כביכול מובן  מאליו , אינו מובן  מאליו כלל.

כל התובנות  האדירות האלה  שרכשתי במהלך  השנה ,לא נפלו עליי  כרעם  ביום בהיר, הן  הגיעו  אליי  כי לקחתי  החלטה לשנות  וללמוד .ומצאתי  לי מקום  נפלא  ללמוד בו ויצאתי  למסע תודעתי   משנה  חיים .ועליו  אני  רוצה וגאה  לספר.

המקום נקרא  "מרחב  מודעות " , שם  לומדים  שינוי  תודעה בשיטה  שנקראת "מטא פסיכולוגיה" ,  הפרשנות  של המושג  היא  תורת  המעבר.  כולנו מכירים  ביום יום  את המודע  שלנו, זאת ההתנהלות  השוטפת שלנו  ביום יום , מה  שאנחנו  בעצם רואים , יש את  התת  מודע שלנו, מה שבאמת  מנהל  אותנו  מבפנים , ויש  את  המעבר , החלק שאינו  מוכר לנו ,  שהיא ראייה שלנו  כצופים על עצמנו  מהצד.  וזה  הכלי שנותן  לנו את  האפשרות  לחקור  את  עצמנו ולחווט  את כל  הדפוסים  שמגבילים  אותנו   מבפנים.

למקום  הנפלא  הזה,  הגעתי שבר כלי,שבורת  לב, עם  התקף חרדה , מחכה  שהחיים  האלה  יעברו  עם הגורל  המר שהאמנתי שצפוי  לי , כי עד  אותו  יום  המילה  גורל  ומזל  היו מאוד נוכחות  בחיי, וצבען  שחור  עם קצת גוונים  של אפור.  וביום אחד , קיבלתי  זוג  כרטיסים  מחברה ,  לימים הבנתי שממש  לא  במקרה  ,  התודעה שלי זעקה  שינוי והלכתי להרצאה  שנקראת  "לצאת  מהמטריקס".  אך  מן הסתם  שלא ידעתי אז לזהות  את זה ,  וכביכול  "עשיתי  טובה"  שבכלל  הלכתי   עם  חברה  "לשמוע שטויות  "  שברור  שייכנסו  לי  מצד  אחד  וייצאו  מצד שני , כשנראיתי כרוח  רפאים  איי שם בין חיים  למוות , וסיכמנו  שנשב  ליד  הדלת  למקרה שלא  יהיה  לנו  כוח  ונרצה  לברוח. "ממש  במקרה " נכנסו  עוד  אנשים  וביקשו  מאיתנו  להתקדם  קצת   ומצאתי  את עצמי  ממש  במרכז .

ואז  עלתה לבמה  מישהי  יחפה  לבושה  בלבן , אלימור  הניג ,  והתחילה  לספר   את  הסיפור  האישי שלה ,  היא סיפרה  על  החיים  לצד  התקפי  חרדה ,  ובין רגע  מצאתי  את  עצמי מרותקת .  לאחריה  עלתה מישהי זוהרת  , מלאה  בהילה עם  גלבייה  לבנה, פריידי  מרגלית , מייסדת  השיטה , שהסבירה  כיצד   החיים  שלנו יכולים  להשתנות  בקלות  אם רק  נסכים  לחקור  ולהקשיב  באמת  למה  שקורה  שם  בפנים. היה  לנו תרגיל עם  ברומטר  , שבו  התבקשנו  לסמן  מ- 1 (גרוע)  עד 5 (מצוין ) את  כל  תחומי  החיים.

בזוגיות סימנתי  את הספרה  1 , כמובן  שעבורי  זאת הייתה  ברירת מחדל  כי התחשק לי  לכתוב  מינוס  מיליון. ותוך  כדי  היא  שאלה  את  הקהל שאלות  על  הברומטר , והגיעה לנושא  הזוגיות ,  ושאלה  "אז  מה  מצב הזוגיות שלכם ? " ולפתע  מצאתי  את  עצמי  צועקת  באולם  של  חמש מאות   איש "חרא!" , ורציתי  לקבור את  עצמי  כשנדלק עליי  ספוט  , ובדרך הזאת  רכשתי  את  תשומת ליבה  של  המרצה  ואת  תשומת  ליבם  של  הקהל  המצחקק  ואני  מלאת  המבוכה רק רציתי  שתבלע אותי  האדמה.

ההרצאה הסתיימה  ואני נשארתי  לחלק  של  השאלות האישיות  , ושאלתי  אותה ,  "מה  עושים  עם לב  שבור?"  והיא  ענתה  לי  בפשטות , "את  רוצה שאעלים אותו"?  והשבתי בכוונה  מלאה  שאני  לא  רק  מוכנה  אני  רוצה,   היא  ביקשה  שאעצום  את  עיניי ,  ותוך שניות אמרה " הללויה  , הללויה"   ופקחתי  את  עיניי.  ופתאום הוא נעלם .  קסם?   ממש  לא . היא  פשוט  לימדה  אותי  בשניות  שהכל נמצא  שם  בפנים , וברגע  של התכווננות  מלאה , דברים  משתנים  בן רגע.

המקום  הזה  מלווה  אותי  כבר  מעל  שנתיים  ולקראת  המשך  דרכנו  ובוא  השנה   החדשה  אני  שמחה  על  הזכות  הגדולה  שניתנה  לי  לעצור  ופשוט  להגיד תודה  למרחב  הנפלא  הזה, לאנשים הנהדרים  שהכרתי  שם ,  ולהפיץ  את  הבשורה שלהם ,  גן עדן  זה כאן !

שנה  טובה מלאה בהגשמה , בשפע  ובאהבה  גדולה  לכולם.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין