>>"> >>" /> ניוז חיפה והקריות » היומן של מיכל: יום כיפור

היומן של מיכל: יום כיפור

מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" בטור השבועי, והפעם קצת על יום כיפור, יום הסליחות >>>

תכירו את מיכל שחר. שחר היא בת 38, עובדת במכירות, מתגוררת בנתניה, והיא רווקה. מיכל כתבה את הספר המצליח "חצי אני" בהוצאת צמרת לכל אלו שחושבים שרווקות בסוף גיל השלושים זה פיקניק, היא מחדדת לנו שממש לא.

היומן של מיכל:

אני אוהבת את יום כיפור. אני אישה מאמינה , למרות שאני לא דתייה . אבל אני צמה , לא כי ככה כתוב , כי ככה אני מאמינה שבריא לי , הרגשת הטיהור הזאת , אין שנייה לה, לא מציק לי שאין שום טלפון נייד להתעסק איתו או אין טלוויזיה , להפך , זה היום שבו יש לי ערוץ ישיר מלא קליטה עם אלוהים. ושיסלח לי , אבל אני כזאת חופרת. אני חופרת לו לא מעט גם ביום יום אבל יום כיפור זה לגמרי היום שלנו.

על פניו זה יום שבו אפשר ממש לשמוע את השקט, אבל אני חושבת שזה יום שיש בו לא מעט רעש, כי השיחות הכי מהותיות הן שיחות האדם עם עצמו ועם האלוהים שלו.

יום כיפור. צילום: אילוסטרציה

עד כיפור האחרון , היו לי שיחות קשות נורא, אני זאת שהעמידה את עצמה בפני דין של מעלה, חתיכת חשבון עשיתי שם עם עצמי , הבאתי את כל החרטות , את כל הביקורת , את כל ההלקאה העצמית , את כל מה שחשבתי שבגללו אני משלמת מחיר כל כך כבד , זה שהופך אותי לרווקה לנצח , אני הייתי הסנגור , הממש לא מוצלח , הקטגור והשופטת . ואני גזרתי על עצמי דינים ומצאתי את עצמי מתחננת על נפשי לדין של חיים טובים יותר. כלומר, מה שבעצם עשיתי הוא להפקיד את עצמי אל הרוח , ללא חמלה, ללא לקיחת אחריות , ללא הכרה שיש ביכולתי לעשות ולשנות וללא הכרת תודה. בעצם שכחתי או יותר נכון לא הבנתי מהי המהות האמיתית.
העולם הזה נברא עבורי, אלוהים לא יושב מעלה בתפקיד הגננת , הוא הפיח בי חיים , נשמה ותודעה בשביל שאשתמש בה. התפקיד שלו זה לא לשבת ולהעניש אותי , לאחר שנבראתי , משם והלאה יש באחריותי לקיים את בריאת החיים שלי . ורק אני אחראית עליה, כמו כן אני מצוידת בכל הכלים הנדרשים לשם כך.

כמו כל אחד ואחת , סביר להניח שלא פעם אטעה בדרך , אך האם יש באפשרותי לתקן ? אכן כן , בכל רגע נתון , כי נתנה לי הבחירה. אז במקום להיות בשיפוטיות ובביקורת , לא עדיף להיות בחמלה ובסליחה?
חשבתי לא מעט על הסליחות השנה, וזה מנהג יפה ונאצל לבקש סליחה מאנשים שפגענו בהם , כמובן אם זה מגיע באמת מבפנים ולא מתוך יראה שאם לא נבקש אז גזר הדין יהיה קשה , זה יפה כי זה לקחת אחריות . אבל מה עם הסליחה כלפי עצמנו ? כלפי כל הפעמים ששפטנו את עצמנו ואילו בדברים שנראים לנו כביכול חסרי חשיבות.

למשל , אישה שמסתכלת במראה ורואה קמט ומבקרת את המראה שלה ובן רגע מרגישה שהיא לא יפה מספיק. לא עדיף לה להסתכל על הקמט ולהגיד שזהו קמט של חוכמה ושהיא יפה כמו שהיא?
או למשל , במערכות זוגיות שכשלו אנחנו תמיד נוטים להסתכל לאחור ולשפוט את עצמנו שאם היינו אומרים כך או כך , או אם היינו בסיטואציה מסוימת מתנהגים אחרת , אז הדברים היו נראים אחרת , ואנחנו נותרים עם תחושת אשמה והלקאה, במקום להסתכל על זה כשיעור , במקום לשחרר ולחמול את עצמנו .
השנה אני בוחרת לחוות את כיפור אחרת , אני בוחרת להיות בסליחה עם עצמי , אני בוחרת לחתום בעצמי את חיי, להודות על כל הדרך שהייתה ולהודות בהתרגשות גדולה על זאת שתהיה, להכיר בכך שיש לי ארגז כלים נהדר וכולו נמצא בתוכי , ובאפשרותי להשתמש בו בכל רגע.

אני בוחרת לקבל את ההחלטות , שבהן יש הנאה מהדרך , שמחה וקלות והמון קבלה אהבה עצמית , אני בוחרת להזין את עצמי בבריאות , בחוויות שיעצימו אותי , בהפתעות שירגשו אותי , ואני בוחרת להמשיך ללמוד פשוט כי זה כיף.

אני בוחרת השנה להיות בידיעה, בשלווה , זאת שמבטיחה לי שהכל ממש בסדר. שאני אף פעם לא לבד, אני בוחרת להיות באמונה אמיתית .
אני בוחרת לחתום את עצמי לשנה טובה ונהדרת של הגשמה , עשייה ואהבת אמת .

ואתם קוראים נהדרים שלי , אני מאחלת לכולכם שתבחרו כל אשר תחפצו בו ותרצו לחתום עליו , לכל הצמים צום מועיל ומטהר וחתימה טובה.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין