היומן של מיכל: נסיעה לאומן

היומן של מיכל: מיכל שחר בטור השבועי, והפעם, היא משתפת אותנו במסע המרגש והעצמתי שלה לאומן >>>

תכירו את מיכל שחר. שחר היא בת 38, עובדת במכירות, מתגוררת בנתניה, והיא רווקה. מיכל כתבה את הספר המצליח "חצי אני" בהוצאת צמרת לכל אלו שחושבים שרווקות בסוף גיל השלושים זה פיקניק, היא מחדדת לנו שממש לא.

היומן של מיכל:

שנים שרציתי  לנסוע  לאומן , למה? באמת שאין לי שום  הסבר הגיוני  שמניח את הדעת. זה לא  שמעולם לא ביקרתי בקברי  צדיקים, יצא  לי בכמה וכמה , אבל בעיקר כי סחבו אותי לשם. נו  , רווקה  מתבגרת שכמותי , לא מצריך  ביקור  בעמוקה ? חובה !  אבל לאומן  רציתי  לנסוע כבר  שנים,  ממש  מרצוני  החופשי  ולא  כאילוץ לכך שאני רווקה. בסטטוס  שלי בווטס אפ ,רשום:  "מצווה  גדולה  להיות  בשמחה !"  כבר שנים  רבות , ואז עדיין לא  ידעתי שזאת  אמרה  של רבי  נחמן , אז  כנראה איכשהו , יש בינינו קשר קוסמי.

ובחו"ל המועד  האחרון ,  זה  קרה !  מצאתי את עצמי עולה על  מטוס,  עם קבוצת בנות בניצוחה  של  רונית ברש המדהימה , שכבר ארחיב עליה  קצת יותר, וטסתי לאוקראינה.

המקורבים אליי הופתעו , מה לי ולאומן ? חלקם חשבו  שהשתחרר לי איזה בורג במוח, חלקם חשבו שאני  חוזרת בתשובה, מי שמכיר  אותי  יודע  שאני אישה מאמינה, חלקם  הסבירו  לי שמדובר  בתרמית וסתם סוחטים את כספי, וחלקם צחקו  עליי כי אני נוסעת להשתטח וזאת ממש שטות.

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

 

אז בואו  רגע  נסגור את עניין ההשתטחות , יש  שני  מקומות שאני משתטחת  בהם , הראשון  זאת  המיטה שלי  והשני זאת הספה  שלי . ואם  אני ממש  קלמזית  ברחוב , אז  אני מוכשרת  בלדפוק  וואחד  השתטחות כשאני נופלת , אבל  זה לא  קורה  הרבה.  הקלמזיות  בלי קשר  כן קורית  ברמות של קומדיית  טעויות שיש בה הרבה פרצי  צחוק.  למשל בציון (הקבר) , הדלקתי  מלא  נרות  ואיכשהו  גם  יצא  שהשיער  שלי  קצת  נדלק ועלה  בלהבות , אבל  כיביתי  מהר  והגבתי  כמתבקש, נקרעתי מצחוק  על  עצמי .  הגעתי  לאומן  לא ?  אז  באומן  כל  הקטע  זה  להיות  בשמחה  והייתי  הכי  בשמחה  ובאורות כפי שלא  זכרתי  מזה  זמן  רב, ורק  בגלל זה כל הטיול  הזה  היה שווה, וגם  בגלל  שינוי מהותי  שחוויתי  לאחר מכן  בקטע המשפחתי.

האמונה  לגבי  הנסיעה  אומרת  שניתן  להגיע  לאומן  רק  עם רבי  נחמן  קרא  לך  לבוא , אז  כנראה  שהוא  קרא  לי השנה  ואכן  הגעתי .  לאומן  אגב נוסעים  פעמיים  , פעם אחת  בכדי  לבקש  ובפעם השנייה  בכדי  להודות .  למען  האמת  כשהגעתי  לציון  (הקבר)  הרגשתי  רק  שיש  לי על מה  להודות , זאת  הפעם  הראשונה  שהעזתי  לטוס  לבד  בלי  חברה או  קרוב  משפחה  ואני  ידועה  כמי שצריכה  וויז  מהמטבח  לסלון , והנה   עשיתי  את  זה ממש  לבדי ובאומץ , אז  כבר הרגשתי  צורך להודות . כמו  כן  הרגשתי  צורך להודות  על  המובן  מאליו , על  בריאותי , על  התפתחותי  בשנים  האחרונות , על  חיי , על הנשימה  שלי , כי  זה רק  כאילו  מובן  מאליו , שום  דבר הרי לא באמת מובן מאליו.  הודיתי גם על  הידיעה שיש  בי , אני מצליחה לראות  תמונה  אמיתית של החיים  שאני רוצה, מצליחה  להרגיש  אותם  ממש , עוד  רגע  והם  בפתח  דלתי , והדלת  שלי , פתוחה לרווחה , הדלת  שלי,זה הלב שלי . כשכתבתי  את  הפתק  ששמים  לצדיק , כתבתי לבורא , זה שנמצא בתוכי יום  יום , רגע רגע ,הודיתי בעיקר, אבל גם ביקשתי את הבקשה  הקטנה/ גדולה  שלי ,שאזכה לראותה במהרה, וביקשתי להמשיך  להודות  כי  אני  כבר  יודעת  שמשם  נובע השפע  וזה כל כך מרחיב  את  הלב.

רונית ברש. תמונה: אלבום פרטי

רונית ברש. תמונה: אלבום פרטי

 

וכעת אספר לכם קצת על רונית ברש  הנפלאה .לא יכולתי  לבחור  במישהי  יותר טובה  ממנה  שתוביל אותי במסע המרגש הזה.  האישה הזאת  מקיימת  רגע רגע , הלכה למעשה את מצוות "ואהבת לרעך  כמוך".  היא נתנה לא מעט  דברי תורה , אך  בעיקרם דיברה  על  אחדות  ואהבה.   והיא  יודעת  להעניק  אהבה ללא  תנאי , היא  הטתה אוזן וזרועות  מחבקות לכל דורשת, עד  השעות הקטנות של  הלילה,היא הרימה הפקת הילולה שלא תבייש  אף  מפיק אירועים  גדול בארץ , וכל זאת רק למען השמחה !  היא  הייתה צנועה  וענווה  וניגשה  בכיף גם למלאכת  המטבח  והכינה  אוכל  לארוחות  הערב  וסנדוויצ'ים  לנסיעה  שהייתה למחרת  בצהריים . היא  תבלנה את כל המסע  הזה , בצחוק , בחמלה , בעדינות , ברכות  ובעיקר באהבה אין סופית.

לי  אישית  לא  יצא  לדבר איתה  יותר  מידי , כי  לי  לוקח  זמן  להיפתח , אבל כשאני  לא  פתחתי  את  הפה , פתחתי  את  האוזניים בכדי  להאזין  לדברי החוכמה שלה,  פקחתי את עיניי לראות  את  האדם הנפלא  שהיא , ופתחתי  את  הלב  בכדי  לקבל  את כל  החוויה  הזאת  באהבה.

לסיכום המסע הזה , אני  יכולה  להגיד שקיבלתי הרבה  מעל  המצופה ,חוויתי רוחניות ,שמחה  ואורות , חזרתי עם מתנות ערכיות  יקרות  מפז  שיישארו  איתי  לעד .

כפי שציינתי ,לאומן  מגיעים פעמיים.  אז זאת הייתה הפעם  הראשונה , והפעם  השנייה תגיע גם תגיע!

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין