היומן של מיכל: קעקועים

מיכל שחר בטור השבועי: והפעם היא מספרת על הרצון להתקעקע ועל הפחד >>>

תכירו את מיכל שחר. שחר היא בת 38, עובדת במכירות, מתגוררת בנתניה, והיא רווקה. מיכל כתבה את הספר המצליח "חצי אני" בהוצאת צמרת לכל אלו שחושבים שרווקות בסוף גיל השלושים זה פיקניק, היא מחדדת לנו שממש לא.

כבר כמה שנים שאני משתעשעת ברעיון של לעשות קעקוע. מצד אחד ממש בא לי , אני גם יודעת בדיוק מהו , תוך כדי שעברו השנים דייקתי אותו ליצירה המושלמת שרציתי. ומצד שני , יש משהו שאיכשהו לא מביא אותי לידי המעשה עצמו ולחרוט אותו על עורי. אני מודה שאני קצת פוחדת.

מיכל שחר ואמילי ג'ין קאי. תמונה: אלבום פרטי

טיפונת מהכאב אך בעיקר חוששת מרעיון הזה שאטביע על גופי חותמת קבועה. וזה אף על פי שכל גופי מעוטר בחותמות של נמשים ונקודות חן .כמו כן , אני לא בטוחה שבא לי להיות מאלה שעושות אותו כעת, בסוף שנות השלושים לחיי, ולתהות האם עשיתי אותו כסממן למשבר גיל הארבעים? (רק למען ההבהרה ,אני לעולם לא אהיה בת ארבעים, כי אני בת שמונה עשרה לנצח ! בערך מאז שאני בת שמונה עשרה ) ובנוסף קצת מעצבן אותי שכולם עושים היום.

בכל זאת אני ממשיכה להשתעשע ברעיון , כי יש בקעקוע משהו שהוא מעבר לחותמת , זאת עדות אופי שיש בה קריצה סקסית וקצת מרדנית. ואני אישית מאוד אוהבת אנשים מקועקעים .

תמונה: אלבום פרטי

אז בעודי ממשיכה להתלבט , החלטתי לפתוח את הנושא לעומקו עם חברה טובה שלי , אמילי ג'ין קאי , שאני אישית קוראת לה "פרינסס אמיליה" כי היא באמת נסיכה שהגיעה למחוזותינו היישר מאנגליה והיא תמיד גורמת לי לרצות לדבר באנגלית בניסיון מצחיק ופארודי למבטא בריטי.

אמילי היא מקועקעת וותיקה, ואת גופה מעטרים חמישה קעקועים , אז החלטתי לשאול אותה כמה שאלות שיעזרו לי לנסות לגבש החלטה.

למה לדעתך אנשים עושים קעקועים ?
אנשים עושים כדי לשמר משמעות סימבולית שחשוב להם להנציח, והקעקוע הוא יצירה ותזכורת תמידית.

באיזה גיל עשית את הקעקוע הראשון שלך?
בגיל עשרים ושתיים , אחרי שסבא שלי נפטר, רציתי להנציח את הזיכרון שלו ואת אבא שלי , אז קעקעתי את ראשי התיבות של שמותיהם על מפרק כף היד.

כיצד המשפחה שלך הגיבה לקעקוע הראשון?
מאוד פחדתי לספר לאבא שלי, אף על פי שעשיתי את זה בשבילו. אז סיפרתי קודם לאמא שלי , היא לא ממש התלהבה , אבל תמכה , והיא זאת שסיפרה לו, אך לא אמרה לו איזה קעקוע זה. אבא שלי גר באנגליה אך כששמע טס מיד לישראל , זה היה בחודש אוגוסט ואני מצאתי את עצמי יושבת בשיא החום במסעדה עם עליונית בכדי להסתיר ממנו את הקעקוע . הוא קרא לי טיפשה ואמר שסבא שלי בטח מתהפך בקברו ! אך כשחשפתי בפניו את הקעקוע הוא התרגש נורא ודמע.

כיצד בוחרים באיזה איבר לקעקע?
לי אישית היה חשוב שאלה יהיו מקומות נסתרים בגוף , זה שלי וזה אינטימי.

באילו איברים זה הכי כואב?
בצלעות, או במקומות שהעור בהם הוא דק מאוד. אני אישית עשיתי במקומות כאלו , אך לא הרגשתי כלום.

האם כשעושים קעקוע הולכים על ספונטניות ?
הרעיון לקעקועים מתבשל המון זמן , אך מרגע ההחלטה, צריך להיות ספונטניים ופשוט ללכת לעשות!

מה דעתך על זה שכמעט כולם היום עושים?
נראה לי שזה פשוט הפך להיות סוג של טרנד אופנתי , אנשים עושים סתם כדי לעשות ולסגל לעצמם תדמית של שייכות , אך לא באמת מקדישים מחשבה למשמעות . יחד עם זאת מצד שני,עד לפני כמה שנים אנשים מקועקעים סחבו סטיגמה של אנשים מרדנים , או בעיתיים ,או שהיו אלה רק מפורסמים עם תדמית בועטת וצעקנית . והיום החברה הרבה יותר פתוחה לזה .

למה זה כל כך ממכר?
יש משהו בידיעה הזאת שאת עושה משהו שהוא שלך לתמיד שהיא מאוד מרגשת וגורמת לאדרנלין לזרום בגוף . פשוט יצירת אומנות משלך.

מה העצה הכי טובה שאת יכולה לתת לאנשים שרוצים להתקעקע?
לחשוב מיליון פעם לפני ,זה לכל החיים!

לסיכום , הגעתי למסקנה שהקעקוע הוא סוג של הבעת נוכחות ואמירה , לאו דווקא בפני אחרים, אולי אף יותר בפני האני שלי . לעת עתה אני אמשיך להשתעשע ברעיון, ומי יודע? חוץ ממני כמובן , אני אוהבת הפתעות ואני הכי אוהבת להפתיע את עצמי , אז בהחלט יש מצב שברגע ספונטני אמצא את עצמי עוצמת עיניים על כיסא המקעקע ואומרת לו :" גו פור איט!".


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין