מה שמתחשק לי זה לישון

השבועות הראשונים, בהם הגוף של התינוק שלנו עדיין לא נכנס לרוטינת שינה כלשהי, מרגישים לנו כמו טירונות. איך בכל זאת להתנהל לפי הלו"ז שלו וטיפ קטן לשינה עמוקה של העולל




לעשות זאת ביחד איתו צילום: אילוסטרציה

לעשות זאת ביחד איתו
צילום: אילוסטרציה

 

כדולה שמלווה גם לאחר לידה, כאמא לחמישה ובכלל, אחת מהשאלות הגדולות שאני נשאלת עליה אם לא ה-שאלה, היא כיצד לגרום לתינוק שלנו לישון. הורים רבים, במיוחד אימהות טריות, מוצאים את עצמם מותשים בשבועות הראשונים לחיי תינוקם. לילות ללא שינה, ימים בהם צריך לתפקד כרגיל וחוסר סדר, כאוס מוחלט בלו"ז השינה של התינוק החדש. כאשר נולדה בתי הבכורה, הרגשתי כמו בשבועות הראשונים של הטירונות, הלם קרב ועייפות בלתי נגמרת. כמו לאחר לילות רצופים של שמירה. הלילה הפך ליום, היום לא התקיים לו ובאמצע היא בכלל לא ישנה. הרגשתי מרומה. גדלתי על האימרה שתינוקות ישנים כמו מלאכים, ואצל כולם מסביב התינוקות ישנו לילה שלם מגיל יום בערך, ורק אצלי הלילות היו לבנים. הכרתי בעל פה את כל התוכניות של ערוצי הלילה המאוחרים.

הטור היום לא יהיה על איך להרגיל תינוק חדש ללו"ז שלנו המבוגרים. כי זה פשוט לא אפשרי. מבחינה פיזיולוגית, אצל תינוקות רכים זה לא יכול להתרחש. כמו כל דבר בגוף, גם מחזור השינה והעייפות שלנו מושפעים מפעילות הורמונלית. מלטונין הינו הורמון השינה, זהו ההורמון שמווסת אצלנו את השינה ומופרש כאשר החושך יורד והלילה מגיע.

אצל תינוקות רכים, הורמון זה בתחילת הדרך לא מסונכרן, ולכן בשבועות הראשונים לחייהם, ואף בחודשים הראשונים לחייהם, הם לא ישנים כמונו, לא מבחינת כמות משך השינה ולא מבחינת תזמון השינה. להרגיל תינוק בן יומו לשינה רציפה בלילה, זה להילחם בפיזיולוגיה שלו. בשבועות הראשונים לחיי התינוק, אין מנוס אלא לישון איתו.

ואני לא אומרת שכל השאר לא חשוב. הכל חשוב. הבית חשוב, לנקות ולסדר את הבית חשוב, להכין אוכל חשוב, כביסה חשובה. חשוב לחזור לשגרה (הרי מטפטפים לנו ללא הפסקה ש"לידה זו לא מחלה"). אבל,  יותר חשוב לנוח. לכן ישנו פרק זמן של שישה שבועות שנקרא "משכב לידה". זהו פרק הזמן הראשוני בו האם צריכה להתרגל לתינוק שלה והתינוק שלה צריך להתרגל לעולם, והגוף שלה צריך להתאושש מחוויית הלידה.

טיפ קטן לשינה של התינוק שלכם. להורים טריים ואף ותיקים, יש נטייה לא לגעת בתינוק ברגע שהוא נרדם, בין השאר זה לפעמים אומר גם לא לכסות אותו, כדי שחס וחלילה לא יתעורר. אם אנחנו בקיץ אז בכלל התחושה היא שחם. לי חם, לילד חם, אני ממש לא מכסה אותו.  (ואז הכי מעניין זה לראות הורים מסתובבים בקניון עם הילד בעגלה. וגם כשהוא נרדם, אין את המחשבה של לכסות אותו, למרות שהקניון ממוזג וממש לא חם).
אם כך מדוע בכל זאת כן לכסותו?
נכון, כאשר הילד נרדם, לפחות ברגעים הראשונים אין לכסותו, בעיקר כדי לא להעירו, אבל לאחר מספר רגעים, כאשר אנו רואים שהוא שוקע בשינה עמוקה, בהחלט רצוי ומומלץ, גם אם לנו חם, לכסותו. אפילו בחיתול בד קליל.
ההסבר הוא שוב פיזיולוגי לחלוטין. אחרי שאנחנו נרדמים, טמפרטורת הגוף צונחת במקצת, כדי להכניס אותנו לשינה עמוקה יותר ואז… נעשה לנו קריר. וגם לתינוקות שלנו נעשה קריר.
תנסי להיזכר כמה פעמים נרדמת בסלון מול הטלוויזיה והיה לך חם ונעים ואחרי פרק זמן מסוים התחלת להרגיש שקריר, למרות שכלום לא השתנה בסביבה. פשוט הגוף הוריד טמפרטורה.

אז, מבלי להישמע מנדנד, אפשר להעיר וזה בסדר גמור. אולי לא להורים שאתם לא מכירים (שונאת את זה שמעירים לי מבלי שמכירים אותי), אבל בהחלט כן לאנשים מוכרים. עכשיו יש לכם ביד גם את ההסבר הביולוגי.
שבוע נהדר

עינב פרלה-  דולה ומדריכת הנקה, בעלת מרכז "ספירלה" לנשיות, פריון, הריון, לידה ואימהות.

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בבריאות