היומן של מיכל: קורונה

הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא תדבר קצת על המגפה שהפכה את העולם, ששני פנים לה >>>

אתחיל בכך שאציין שממש לא התחשק לי  לכתוב טור על  הקורונה, ובכל זאת היקום כולו סובב  את הנושא ולכן מן הסתם שמתבקש לכתוב על כך.

אם כן, קורונה, נגיף עם שם של בירה שהגיע מאיזה עטלף מצונן בסין והצליח לשתק את כל העולם. נראה לי שכשאומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, בדיוק לכך מתכוונים.

לפתע כל אחד נהיה דוקטור לקורונה שהוסמך  "באנטומיה של גריי" ,  ויש את אלה שהפכו להיות חוש חש הבלש (ילידי שנות השמונים זוכרים את הדמות המדוברת ) ובטוחים שמדובר בקונספירציה (ימים יגידו).

בגדול נוצרו שני גושים עיקריים, הפסימיים שבטוחים  שסוף העולם הגיע וכולנו נמות ,והאופטימיים שאומרים שהמשיח בדרך, הוא כמובן יגיע כמובטח על החמור הלבן כי אין  טיסות ( בדיחה שסיפרו לי אתמול ).  אני אגב, מעדיפה את האופטימיים. רק שיש לי את הגרסא שלי, והיא  אינה כוללת אנשים ששמם משיח, דוד ,משה, יחזקאל או איציק ,אבל היא כן כרוכה בשמות , והשמות הללו הם של כולנו.

 

 

הקורונה היא עובדה קיימת, וזה כלל לא משנה מהי באמת . אני סבורה שהיא גם תחלוף בקרוב, בקרוב מאוד, אני נותנת לסיפור הזה גג עוד שבוע , אנחנו מן דור כזה של אינסטנט , אנחנו ממצים  מהר מאוד כל דבר, אז את נגיף הזה לא נמצה?  אני מניחה שהיא תירשם בדפי ההיסטוריה , רק  שיותר מעניין לגלות הוא כיצד האנושות תיזכר לאחר שכל זה ייגמר.

היא הביאה איתה לא מעט קושי, אך כמי שנוטה לראות את  חצי הכוס  המלאה,  אני בוחרת, כן זאת  ממש בחירה, להסתכל  על הצד הטוב.  אני חייבת להתחיל מכך שיש  לי עוד חצי שעת  שינה  ואני דיי נהנית להגיע בטרנינג לעבודה,  אז זה ברמה האישית . אבל ברמה הקוסמית  זה הרבה  יותר רחב. כמי  שעוסקת בתודעה,  ומאמינה במסרים מהיקום , לפני  כמה  ימים  בדרכי  לעבודה  נתקלתי בשלט חוצות  שבו היה  כתוב : "קשה  להמתין- שווה  לחכות ", וזאת  בעיני המהות של התקופה.

אני מאוד מבינה את פחד והחרדה של אנשים,  אם זה מהמצב הבריאותי ואם זה מהמצב הכלכלי, מספיק כמובן להיחשף לתקשורת שיוצרת בכל רגע ורגע חרדה קיומית של ממש , ואנחנו ישר   נופלים אל הפחד מהלא נודע, אל  אובדן השליטה וחוסר הסבלנות שגורם לנו לשאול מתי זה כבר ייגמר? אבל תכלס, אין לנו באמת שליטה,  ואת חוסר הוודאות והסבלנות עדיף להחליף באמונה . בסופו של דבר, סטרס זאת מחלה הרבה יותר קשה  מקורונה.  מי שמאמין לא מפחד, זאת אינה קלישאה .

לא מעט מדברים על ימי גאולה הזאת שהגיעו עם הנגיף ועל  אחדות. אז  מעבר לכך שאחדות  היא  אולי משאלת ליבם  של רוב האנשים במדינה הזאת ונחשפנו לכך עובדתית בבחירות האחרונות, היא  הרבה מעבר לכך, מכיוון שאחדות בראשיתה אינה רק  אחדות מול האחר היא גם אחדות מול עצמנו. דווקא כעת כשהרוב נמצאים בבתים ואינם מתערבבים חברתית, ניתנת כאן הזדמנות פז לסוג של  ריסטארט תודעתי. אחדות אל מול עצמנו היא סנכרון מבורך של סך כל חלקינו , הן פיזית והן מחשבתית, זאת צמיחה מבורכת .

נוצרה בפנינו הזדמנות ללמוד כיצד ניתן לברוא עולם טוב יותר, נוצרה בפנינו הזמנות להכיר בכך  שקיום הבריאה הזאת תלויה בעיקרה על ידי הראייה שלנו את  המצב כי עיקר המציאות שלנו נבראת  על ידי פרשנות תודעתית, ואת השינוי הזה ניתן  לעשות רק על ידי רגע של  עצירה ולסגל  לעצמנו  התכנסות פנימית על ידי השקט שנוצר, אין צורך לפחד ממנו , זאת הזדמנות ליצור מנגינה  חדשה.

אך בעיקר נוצרה בפנינו הזדמנות פז ללמוד מהו שפע אמיתי. זה שאינו קשור לחומרי, לכסף , להזמנות בעלי  אקספרס, לטיסות, לבתים , למכוניות . השפע האמיתי, מהותו מתחילה בנשימה , כי נשימה היא השפע הכי גדול שלנו ,היא מתנת הבריאה הראשונה שקיבלנו עם לידתנו ובלעדיה אין לנו קיום. לקום בכל בוקר זה שפע,  להיות בריאים זה שפע , ללמוד את  מהות הקיום  שלנו בעולם זה שפע, ולהודות על כך זה שיא השפע. נוצרה כאן הזמנות פז ללמוד איכות חיים מסוג שונה זאת שאינה כרוכה בהישרדות ,עד כמה שזה יישמע אירוני לנוכח המצב, שפע שמגיע ממקום תודעתי  והוא אינו כרוך בהישרדות , אלא רק בהכרת הטוב .

אם כן , יש בפנינו את היכולת לבחור להסתכל על הקורונה כמתנה מבורכת, זאת שתלמד אותנו בסופו  של דבר לבחור מידי יום בחיים עצמם . אז  קוראים  יקרים לכו לבחור לעצמכם את החיים שחלמתם עליהם, אחרי הכל למתנות לא יפה להגיד לא, בייחוד אם הן מתנות היקום.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין