>>"> >>" /> ניוז חיפה והקריות » היומן של מיכל: מתוך חצי אני

היומן של מיכל: מתוך חצי אני

הטור השבועי של מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני": והפעם, לכבוד יום השנה של הספר, היא משתפת בפרק שהשפיע עליה במיוחד >>>

לפני שנה הספר שלי יצא לאור, אני לא אפתח בקלישאה  של  "אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול", כי זה לא נכון, עברתי כברת דרך מאז ומרגיש לי שזה קרה במרחק של שנות אור, אבל אני זוכרת כיצד התחלתי לכתוב אותו, כיצד נכנסתי לביתי בוכייה וסהרורית ובמקום לצעוק לקחתי דפים והתחלתי לכתוב את הפרק הראשון , הפרק הזה היו אירועי היום שחלף עליי.

זה קרה ברגע של חולשה עם קצת הרבה רצון לנקמה מתוקה , אבל בעיקר עצב, עצב גדול היה שם. את הלב שלי יכולתי  בזמנו לשפוך רק על הדפים, היום אני כבר יודעת לדבר.

אז איכשהו קרה שבלילה אחד "שתיתי מיץ אומץ " והדבר הזה התגבש, וקרה שבמהלך הדרך הלב השבור התאחה ומצאתי הגשמה עצמית והכתיבה שלי קיבלה צורה והפכה ליצירה , אני זוכרת היטב את הכמיהה וההשתוקקות ואת  הפחדים שאולי זה לא יקרה , וגם את הפחד שזה כן יקרה, הרי הגשתי את עצמי על מגש של מילים , וזכורה לי כל סערת הרגשות שבין תיקווה לחידלון , עד שלבסוף החלטתי  שדי ופשוט שחררתי.

"חצי אני". מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

"חצי אני". מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

 

אז הוא יצא לאור והגשמתי לעצמי חלום והפכתי את עצמי גאה ובמהלך הדרך התפתח סיפור האהבה ביני לביני.  האישה הזאת בספר שמה לעצמה מראה ומאז היא ממשיכה לגדול.  אני  באמת מרגישה גדולה .

נראה לי נכון לכבוד ציון השנה לתת לכם  טעימה של אחד הפרקים , והשבוע הזה שהביא איתו גל חום , הביא איתו גם לא מעט יתושים  ש"נישקו" אותי, והשאירו עליי את חותמם , וגרמו לי להיזכר בפרק שלפניכם.

רובנו לא סובלים את היתושים ולא מבינים את משמעותם בעולם, אבל מבחינה רוחנית טוטם היתוש מסמל האטה, איזון ומחזוריות , יציבות , זמניות  ונוכחות  ברגע.  באופן  מסונכרן כל אלה מדויקים  לתקופה הנוכחית  שלי .

לא מעט מהקוראים פנו אליי בכדי לשאול אם הסיפורים בספר הם אמיתיים , התשובה  היא  כן , והפרק  שלפניכם ,  התרחש  איי שם  בשעות הלילה  כשעצמתי את  עיניי  וקיוויתי  לעתיד טוב  יותר.

 

מתוך: "חצי אני":

הייתי בביתה של סבתא שלי, היא כבר איננה. לא רציתי שתלך ממני, עכשיו נשארתי לבד. בבית הזה גרים זוג חברים שלי עם בתם התינוקת. הוא התמלא באנשים שאת רובם איני מכירה.

לפתע אור נכנס וניגש אליי. "אז ככה, זה מה שיש לי להציע לך," אמר בנימה אסרטיבית והתבונן עמוק לתוך עיניי, "אני רוצה שניפגש כל יום, אבל מעבר לכך אני לא מבטיח כלום."

קירבתי את גופי אליו, רציתי להרגיש את חום גופו, "אתה אוהב אותי?" הוא לא ענה. "אתה אוהב אותי?" שאלתי שוב במבט מתחנן. "אני לא יודע, אבל אני מרגיש שאני רוצה לנסות." אז הסכמתי בהנהון.

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

 

קרין נכנסה והתיישבנו באחת הפינות של הסלון שנראתה כמו בר, האור היה מעומעם. פתאום עפה לעברי נמלה גדולה, שחורה, עם נקודות צהובות ועקצה אותי בקצה השפתיים. "איי!" הן החלו להתנפח ולדמם, ובן רגע החל לנזול לי דם מתוך הראש. "אההההה!" צעקתי וקמתי בבהלה, קרין לא דיברה אליי, רצתי בין כל האנשים וחיפשתי את אור, וכשמצאתי אותו, רציתי להתקרב, אך ככל שהתקרבתי, הוא התרחק יותר ויותר.

יצאתי מהבית ורצתי במדרגות לעבר הרחוב. הוא היה ריק וחשוך. לא הייתה בו נפש חיה, אך הייתה תנועה רבה של מכוניות נוסעות. צעקתי בקולי קולות: "בבקשה תעצרו! אני עומדת למות! אני מתה!" באותו זמן הדם האדום החליף את צבעו לירוק שקוף והמשיך להתפרץ ולנזול מתוך ראשי.

להפתעתי נעצרה לידי מכונית ספורט מפוארת, החלון החשמלי נפתח ומאחוריו ישבה הת'ר לוקליר מ"מלרוז פלייס". איך היא הגיעה מהוליווד לנתניה, רק אלוהים יודע. היא לבשה מיני שחשף רגליים ארוכות ושזופות וחייכה אליי בחביבות עם שיניים צחורות. "בבקשה, אני צריכה לבית חולים."

"אין בעיה, אני אקח אותך."

הודיתי לה ואמרתי שאני רק עולה להביא את התיק שלי.

עליתי בריצה, לקחתי את התיק וזרקתי מבט חטוף לעברו של אור. הוא לא הבחין בי. ירדתי חזרה אל הרחוב והיא נעלמה, גם לא היו יותר מכוניות. נשארתי לעמוד לבדי באפלה.

זה היה חלום נוראי, הכול בגלל היתוש הבן זונה שהתנחל לו בסלון ביתי ושתה את דמי. בגללו כואב לי כל כך.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין