היומן של מיכל: חודש הגאווה

הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא כותבת טור מלא גאווה, שעל כולנו להיות גאים, קודם כל בעצמנו >>>

יש לי מן קטע כזה כשאני יוצאת מהבית בבוקר ואני נוהגת להסתכל על הגינה של הבניין  שלי , אני מסתכלת על  כל הצמחייה הירוקה ועל  העצים שנמצאים על המדרכה, וכל יום מחדש אני מביטה כיצד קרני  השמש עוטפים את העלים באור של הילה ועושים את הירוק יפה יותר, ואז אני מפנה את  מבטי לשמיים מחייכת לעצמי  חיוך ענוג בלב ונכנסת  לאוטו. כל פעם מחדש אני חושבת  לעצמי, "מה רבו מעשיך". ואני גאה על כך שזה  מן  הרגל שסיגלתי  לעצמי  ושאני  בוחרת להתחיל  כך את  יומי ולשים את הפוקוס הראשוני של תחילת היום על פלא הבריאה והשפע המדהים שקיים. כשיודעים  להכיר בכך זה יש  בזה  איזשהו  שוקינג אבל בקטע טוב מעצם ההבנה שכל זה לא מובן מאליו.

וכשאני נוסעת לעבודה כבר יש מלא  פקקים  וקצת שמח לי בלב שהם חזרו כי זה אומר שיש עוד  מלא  אנשים שעושים את דרכם לפרנסתם כל יום,  כלומר העולם בתנועה והאנושות בתזוזה. והפקקים ? באמת שלא משנה. אני גם נותנת לאנשים  לעקוף אותי בכביש או יותר נכון  לומר שאני נותנת לכל הממהרים זכות קדימה  כי נחמד  לי לראות את הפנים המופתעות, את החיוך ואת הסימון עם היד של  הכרת התודה וזה נותן  לי להרגיש  יותר טוב וגורם לי לחייך בחזרה. ואני בסבבה שלי על הכביש , שמה לי בכיף את השירים שאני אוהבת ורוקדת לי באוטו ואיכשהו יוצא  שבתקופה האחרונה אני מאחרת  לעבודה רק ברבע שעה עשרים דקות לעומת  פעם  שהייתי  מאחרת  לפחות  בחצי שעה וכל זאת שאני אפילו מרשה  לעצמי  "לגנוב"  עוד עשר דקות במיטה בבוקר וגם על כך אני  גאה.

חודש הגאווה.

חודש הגאווה.

 

כשאני מגיעה לעבודה ומתחילה לענות לטלפונים ושואלים אותי לשלומי , אני לרוב עונה בצמד המילים : "אושר  גדול! ".  ובהתחלה הלקוחות שלי שאלו אותי ,"מה כזה  אושר? " ואני השבתי שאם קמתי בבוקר זאת כבר סיבה טובה להיות מאושרת, תחשבו לעצכם  איזו זכות והזדמנות ענקית  זאת בכל יום להתחיל את  החיים מחדש. והיום כשאני שואלת לשלומם , הם למדו להשיב בחזרה : "אושר גדול"! וזה גורם  להם לצחוק . מה שנקרא , אני  את שלי עשיתי , ואני גאה על כך ממש.

יכול  להיות שחלקכם יחשוב  שאני  ממש  דובון  אכפת  לי  וחלקכם לא יבינו על מה אני מדברת  בכלל ושאולי  משהו  השתחרר לי קצת  שם במוח , הרי שתמונה שמתוארת  לפניכם  היא כאילו העולם כולו פיס אנד לאב וכולו צבוע בצבעי הקשת. ומה עם כל החרא ? איך אפשר להיות  כזאת אופטימית ולדבר על הילות של עצים כשיש גם עוולות ? הרי הקורונה עדיין מאיימת , עדיין יש שחיתות, יש מחלות, יש הפגנות , יש אנשים שממש עושים רע לאחרים ויש אנשים שפשוט רע להם . יש  אנשים שנלחמים כל  יום על הזהות שלהם, ויש  אנשים  שממש צריכים לציין את זה במצעדי  גאווה בכדי שיכירו בהם ובזכויות שלהם ככלל.  יש אנשים שהולכים בראש חפוי כי המילה גאווה  מתנגשת עם הגאוותנות של האחרים שמולם. יש ממש  אנשים שמתים בגלל דברים כאלה, כי הם שונים בצבעים שלהם כי הם שונים בנטיות המיניות שלהם , הם שונים בדתות שלהם , כי הם פשוט שונים.

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

 

רק שכמו שאני רואה את זה כולנו שונים וכולנו גם לא,  כי כולנו  אחד והאחד הזה כולל את כולם , ממש את כולם,  גם את אלה שנראה לנו שלא , גם אותם הוא כולל. וכולם הם חלקיקים. חלקיקים  מאותו אחד גדול שהוא הבריאה כולה , זה שאלוהים  או הישות או המפץ או איך שלא תקראו לזה קרה שכל העולם הזה יקרה, והבריאה חכמה וגדולה מאיתנו וצריך לתת לה להיות כי היא פלא של ממש.

אני בחרתי לעצמי את  הדרך שנראית לי נכונה והיא  לשים  פוקוס על מה שטוב ,וזה לא  אומר שאני לא  יודעת שיש גם פחות  טוב , אבל  אני מעדיפה להתמקד בטוב ולתת לו את  הכוח האנרגטי ,  במקום להלחם שזאת דרך שלא מעט משתמשים בה , אבל לעניות  דעתי מלחמה גוררת  אחריה עוד מלחמה ובמלחמה אף  פעם  אין מנצחים והאנרגיות בדרך הזאת רק נשאבות  כלפי חוץ  והתדר השולט במלחמות הוא אגו ולא  גאווה . אני חושבת  שאם  אני  אצליח "להדביק" עוד  אנשים בגישה שלי בדיוק כמו שהדבקתי את הלקוחות שלי  ב- "אושר גדול",  אז הרע יקטן, ואז אולי לא יצטרכו מצעדי  גאווה  או חודש  מיוחד  לגאווה, כי כל יום יהיה יום של גאווה.

כתבתי את הטור הזה כי החודש הזה מוקדש לגאווה ועל פניו הוא מזוהה עם קהילת  הלהט"ב , אבל כפי שכבר הבנתם, הגאווה צריכה להיות שייכת לכולנו, כי יש  לנו עולם יפה לשמור עליו.  אז  כששואלים אתכם  לשלומכם, תזכרו מה להגיד?


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין