היומן של מיכל: לחץ

הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על לחץ, המחלה הבולטת ביותר של השנים האחרונות >>>

אני חושבת שרוב האנשים יסכימו  איתי שהתחושה שהכי מאפיינת את התקופה האחרונה היא לחץ. כבר אמרו זאת בעבר ואני לא ממש  מעוניינת להלחיץ אף אחד , אבל  סופו של לחץ הוא  בסופו של דבר הוא מוות, כי לחץ מביא איתו מחלות.  אני לא  אתפלא אם  ישנם  אנשים  שמרוב  לחץ מהקורונה, גם חלו בה. אני חלילה לא באה לזלזל  באנשים שלחוצים  מהקורונה , אף על  פי  שאני דוגלת בכך שמדובר בעיקר במחלה תודעתית.  בעצם  כמו רוב המחלות , היא  באה לבטא  משהו, ובכל זאת מכיוון אין לי  כרגע רצון  לחנך אף אחד. אני  בהחלט יכולה להבין אנשים  שלחוצים   מהקורונה.

אבל  לחץ זאת המחלה הבולטת ביותר של השנים האחרונות , אף על פי  שהעולם מלא בכל טוב  ושפע , אנשים בכל זאת לחוצים . לא  חסר על מה , על כסף , על בריאות , על הילדים , אני  תמיד טוענת  שיחד עם ההורות החרדה מגיעה בילד אין.

לחץ.

לחץ.

 

ואני מודה שלמרות כל האופטימיות הנצחית שיש  לי והרוחניות , גם אני  מוצאת את עצמי לאחרונה  בלחץ, כי הבטחתי  לעצמי ואף הודעתי  קבל עם  ועדה שאני השנה מתחתנת , בלי לחץ כמובן , השנה עדיין  לא הסתיימה.  ובכל זאת חוסר הסבלנות הידוע שלי  מרים את  ראשו ומבצבץ , וההולוגרמה בהתאם.  פתאום  מתחילות להן שיחות  על הקפאת ביציות , ואני  יודעת  שהכל  נאמר  באהבה גדולה ומאכפתיות ,ואני  יודעת שזה לגמרי שלי, יש  שם שעון ביולוגי שמתקתק ואני שומעת  אותו בקולי קולות ,למרות שברור לי לחלוטין שטפו טפו טפו חמסה שום בצל הכל שם תקין ופורה  , כבר למדתי היטב שהזמן הוא תמיד לטובתי , ולמדתי שהסבלנות היא  אחד מהשיעורים הגדולים שלי, ועם הסבלנות  מגיע השחרור, ואז מגיעות המתנות הגדולות . אני יודעת את כל זה , ובכל זאת  יש  לי נטייה לשכוח מידי פעם ותת המודע שלי בזמנים כאלה עושה מסיבה בסיר לחץ ענק.

ככה אנחנו פשוט מהיותנו בני אדם , שמתי לב שאת  עיקר התשוקה שלנו  לחיים אנחנו בעיקר  זוכרים כשמישהו  מת , זה מחזיק ליום  יומיים ואז  אנחנו שוב  חוזרים לקלחת הבוערת שנקראת  החיים שלנו . ואני חייבת להודות על לימודי התודעה שעברתי שמזכירים לי שיש  לי  את  זכות הבחירה רגע רגע, וזה נכון שיש לי גם  נפילות , אבל הזיכרון  כבר מושרש היטב ואני בוחרת  בכל  פעם מחדש לחיות  את החיים שאותם אני באמת רוצה  לחיות . ובתמונת  החיים שלי ישנו קידוש בערב שישי ובעל  ששר לי  את "אשת חייל",  בתמונה שלי יש אהבת אמת.

בתמונת החיים שלי אין קורונה לא בגל שני וגם לא בגל הראשון , כי אין  לי צורך בה, ומכיוון שאני מאמינה שהקורונה היא תודעתית , אני  מאמינה שיש  אנשים שמחזיקים  בה, כי יש כאלה  שהקורונה עשתה  להם ממש טוב,  ויש אנשים  שמחזיקים בה מהסיבה ההפוכה , הקורונה זרעה  בהם פחד ולחץ  נוראי והם מסרבים להרפות.  והקיצוניות הזאת שנמשכת  משני  צידי החבל , היא זאת שמקיימת את  הקורונה .

אני לא יודעת  לנבא  את  זמן  הימשכות הקורונה , אני גם לא מתיימרת , למרות שכששואלים אותי מתי  זה ייגמר , אני תמיד עונה  "שבוע ויום ".  לי ולכל אדם שמאמין ומודע ברור שיש כאן שיעור גדול עבור העולם. יחד עם זאת , אני מודעת  לכוחה של  התודעה , ולכוח האדיר שיש באמונה  וביטחון. ולי יש רצון שכולנו נפסיק ללכת עם  מסכות , שנפסיק  להגביל את עצמנו , שנכיר  בכך שיש לנו עולם  ומלואו רק מעצם הווייתנו ושנחזור להתחבק.

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

 

בלימודי התודעה לימדו  אותנו בעזרת מדיטציה מודרכת לקחת  חרב  כחולה (שאני  תמיד  דמיינתי  אותה זוהרת כזאת ) ובאמצעותה  לנתק את הדפוסים ואת הדברים שאינם  משרתים  אותנו  עוד. אז אני קוראת  לכולכם לקחת את החרב הזאת , או  המצ'טה, או המספריים , ופשוט  להתכנס  פנימה ולקבל החלטה  אמיתית בהתכווננות עמוקה וכיול  פנימי לניתוק  שאתם מכוונים אליו, הסירו מכם את הדברים שגורמים לכם  עוול , את  מה שכבד  לנשיאה ואין  בו צורך, הסירו את הלחץ  ותנשמו , הכירו בכך שאתם  כאן  ועכשיו והזמן שלכם הוא רגע של פיסת  חיים שעוברת  מהר.  ואם  בא  לכם ביחד  איתי  לנתק  גם את הקורונה , אז בואו.  מה שלא יהיה, רק בריאות ובלי לחץ בסוף זה יעבור,פשוט כי ככה זה , הכל עובר.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין