היומן של מיכל: ט' באב

הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת קצת על אהבת חינם >>>

האמת היא שהלוואי ולא הייתי צריכה לכתוב את הטור הספציפי הזה. אני  מעדיפה לכתוב  בכיף שלי כל שבוע על תודעה ואהבה. מאלה תודה לאל  לא  חסר לי , אני  אלופת  העולם בלפזר אהבה. רק שבימים האחרונים , דווקא כעת כשאנחנו בט' באב,  וכולם יודעים שבגלל שנאת חינם נחרב בית  המקדש ולי זה ברור שהתרופה הכי טובה ביקום  כולו  מכאב ראש  ועד חורבן היא תמיד אהבה,  אבל דווקא בימים האלה נראה שעשו  לנו  דליט  במוח ונדמה  שאנחנו  מקדשים רק את המילה חורבן.

ואני אומרת בכוונה אנחנו ומכלילה, כי אנחנו  אחד, עם  אחד (למי שעדיין לא הבין), בטוב וברע. ולמרות שישנם לא מעט אנשים שפועלים להפיץ אהבה, בכל זאת  התמונה הכוללת שחורה , אז זה כולנו.  ולא  נותר לנו אלא  להסתכל מהצד ופשוט  לבכות. ואתמול  כתבתי בווטס אפ  שלבכות זה שיעור בפני  עצמו, ואתם  יודעים מה ? יכול  להיות  שזה  גם  סוג של  פיתרון, כי  הבכי  שוטף ומנקה ולא מעט פעמים  זה משהו  שובר ושובה לב באותה מידה.

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

 

וכעת  אסביר על  מה הבכי. בעיקרו  הוא על  הנפרדות  שנוצרה  במדינה  שלנו,  הרבה סברו  בהתחלה וגם אני  שהקורונה באה  ללמד  אותנו שיעור על אחדות , כי בעת מלחמה  אנחנו  נוטים  להתאחד, על פניו  ישנה מלחמה על מגיפה. כל האידיליה הזאת החזיקה יחסית לא רע בגל הראשון , עד שאנשים שאיבדו את  פרנסתם  וכבר לא  יכלו יותר , כי פשוט  אין  להם כסף לחיות. וכשלאדם אין  אמצעי מחיה , לא  נותר  לו אלא  לצאת  למסע  הישרדותי ולהילחם. ויש  כעת  לא מעט כאלה שכבר כמעט  חמישה חודשים  לא  עובדים, ולא  יודעים  כיצד  ישלמו  את  שכר הדירה  שלהם , כיצד  יפרנסו את משפחתם , כיצד  יביאו  הביתה את המובן מאליו , לחם  וחלב. ויצא לי  לדבר על כך עם חבר שאמר שבזמנים קשים כאלה לא מתפנקים  והולכים  לעבוד לא משנה במה,  ובגדול אני מסכימה איתו ואני רואה לא מעט אנשים שעושים  כן , שמוותרים על  העבודה שהם  אוהבים כל כך ומחפשים עבודה לא משנה במה וממציאים את עצמם מחדש, העיקר להביא פרנסה . יחד עם זאת , זה עדיין לא מונע  את חובתם  ללכת ולדרוש  את  מה שמגיע להם מאלה שאמונים על  איבוד פרנסתם, הנבחרים , אלה  שהבטיחו  לדאוג  לעם, הממשלה, כלומר אלה  שעובדים בשבילנו! מעבר לכך ישנם  גם המון  אנשים שאין  ביכולתם  למצוא  פרנסה  אחרת , אם זה מפאת  גילם , ואם זה כי  שיעור האבטלה  עקב המצב גדל ופשוט  אין עבודה עבורם.

אז כל אותם אנשים יצאו  לרחובות לזעוק את  זעקתם  ולהפגין. לעניות דעתי בצדק רב, ומה  קרה?  הפכו את זה למלחמה פוליטית של שמאל  וימין.  ומול כל אלה שבאו  לדרוש  את  מה שמגיע  להם  נשמעות קריאות גנאי , "אנרכיסטים ","בוגדים" , "עוכרי ישראל ",  קוראים  להם.  וכל  זאת  כי  ראו  איזה דגל  פלסטין  פה  ושם ואיזה שלט  שמביע אלימות  נגד ראש  הממשלה,  אני בהחלט מסכימה לחלוטין  שאין  מקום  למלחמה פוליטית בהפגנה  הזאת ובטח לא לשום התבטאות אלימה  , אבל תמיד יש כמה  מסתננים  שמנצלים את  המצב  וקופצים על ההזדמנות ,  אבל את רובם הגדול מאוד של  המפגינים האלה לא מעניין  שמאל או ימין ,  מעניין אותם  לחיות ולהתפרנס  בכבוד והאמינו  לי  שלא מעניין אותם  אם  לראש  הממשלה  שלהם  קוראים ביבי, או משה  או דוד או  יקותיאל  כל עוד  יתנו להם  את הגיבוי הכלכלי שהובטח להם.

יצא  לי במקרה ממש לראות את התוכנית של אופירה  וברקוביץ'  ביום שישי  האחרון  שבה התארח מיקי זוהר שאמר שזה תהליך  וזאת  בירוקרטיה , רק  שמעניין  כיצד  חוק  ההסמכה לא  הצריך כל כך הרבה בירוקרטיה  , ואיך ההתעסקות העיקרית על סדר היום היה בחוק נגד טיפולי המרה , שבעיניי זאת בושה בפני עצמה שבכלל צריך  לחוקק  חוק עבור  דבר כזה כשעבורי  זה ברור  מאליו שכל  אדם הוא  מתנה  בחסות יצירת האלוהים בלי קשר כלל לנטייתו המינית, ואיך בשנת 2020 זה  עדיין לא מובן?  וגם שם לא הייתה  כזאת  בירוקרטיה , ודווקא כשצריך  לחלק  כסף זאת  כזאת  בירוקרטיה.  כשאלפי  אנשים  עומדים  כל  שבוע  בבלפור וזועקים  את כאבם .

איך זה שבזמן שיש כל כך הרבה קושי  ועצב , במקום  הכלה, ואני  לא טוענת  שחייב לעמוד עם אותם אנשים בהפגנה , אני  מבינה גם את  אלה שמאוד מפחדים  מהקורונה  ובוחרים  להישאר  בבית , ואני מבינה  גם את  אלה שתודה  לאל עובדים , אני  מאלה, ומודה מידי יום  על הבריאות  ועל השפע , ועדיין זה לא מונע ממני  להכיל ולהזדהות עם הכאב של אותם אנשים . ואיכשהו במקום להכיל , מעצימים את  הקרע  ויוצרים  נפרדות  וזה החורבן שלנו,  ואומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת , והנה היא במלוא תפארתה העגומה. רק כי פעם אחר פעם אנחנו מסרבים  ללמוד מהי אהבת חינם ומה  זה "ואהבת לרעך כמוך". אולי להיות כל הזמן בלאבי דאבי זה משעמם מידי. לעומת זאת שנאת  חינם זה יותר מרגש ודרמטי, וזה גם בחינם אז  יאללה.

חשבתי על כך שהקורונה  היא סוג של  מחלה נשימתית , ואולי  זה השיעור שלנו , אנחנו  צריכים ללמוד לנשום , רגע  לפני שאנחנו פותחים את הפה ומכניסים  איזו  "מגיפה" לתוכנו, פשוט לנשום.

למרות הכל , אני אופטימית ומאמינה , רומנטיקנית חסרת תקנה גם לגבי המדינה שלי . אז אני יודעת שיגיעו  ימים טובים יותר, עד אז רק  בריאות , כבר אמרתי  שאהבה זאת התרופה נכון? והיא גם בחינם.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין