היומן של מיכל: חמלה

הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על יום הכיפורים במציאות הקורונה החדשה

כל מי שמכיר אותי יודע שיום כיפור הוא יום חג שאהוב עליי במיוחד, עוד משחר ילדותי כך היה,  יום כיפור היה  בסימן אחדות  משפחתית ע"י משחק  הרמיקוב (שהוא חובה לטיפוח הגנטיקה הרומנית) ובסיומו  כל שנה  התכנסנו  אצל סבתא שלי  ושברנו את  הצום עם  כפית  גדושה של קונפיטורת ענבים שעמדה בארון לפחות חצי שנה  מראש וזיקקה את המתיקות שלה לכבוד השנה החדשה. בשנים שחלפו לאחר מכן  כבר עברתי אותו  עצמאית ,הניתוק ביום הזה עושה לי פלאים ורגעים של אושר טהור.

בכל שנה שעוברת  היום הזה  מקבל עבורי משמעות  מיוחדת, עוצמה יותר גדולה , יום של קודש הקודשים. כי בינינו , אם  נדבר גלויות , כמה זמן של קדושה או הקדשה לעצמנו והתכנסות ממקום טהור יש לנו בשאר ימי השנה?  והנה העולם עצר מלכת , והשנה במיוחד זה אינו  יום כיפור רגיל.

לעניות דעתי אולי השנה, קיימת אצל כולם  איזה יראה  אמיתית, זעקה  נשמתית מבפנים , אגב, גם  לאלה שלא בהכרח שומרים או צמים , ובכל זאת לכולנו  מציאות אחת וקוראים לה  קורונה.  ואם יש  משהו שכולם כנראה מסכימים עליו ללא עוררין  , זה שדיי ויאללה  שייגמר כבר, שיפתחו  השמיים ונוכל לעוף לאן שרק נרצה.

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

מיכל שחר. תמונה: אלבום פרטי

 

כבר מזה תקופה שמהדהדת בי המילה חמלה. הרהרתי  לא מעט במילה הזאת , מה היא בעצם  עבורי?  ישנם לא  מעט  אנשים שישוו אותה  לרחמים ואף למסכנות . ובכל זאת לחמלה אין  צליל של רחמים יש לה מנגינה משלה , לא  שרחמים היא מילה כה נוראה , הרי שכמישהי מאמינה , היושב במרומים רחום  וחנון  ואנחנו הרי נבראנו בצלמו, לכולנו יש רחם, גם לגברים , כמובן שבכוונה הרוחנית של המושג , הרי שמרחם נולדים, כלומר ישנה שם בריאה , וכולנו בוראים יום יום  ורגע רגע את חיינו .

ההוא שם למעלה גם חומל אותנו, ואף אולי יותר מזה , הוא  עושה זאת  במקומנו , כי  אנחנו רוב  הזמן שוכחים. אנחנו כל כך עסוקים במרוץ החיים , גם עכשיו בקורונה , גם כשאין עבודה , המוח רץ , המוח עובד עשרים וארבע שבע, לחץ , דאגות, מה יהיה ? הקורונה הזאת תהרוג את כולנו , אם  לא היא בכבודה ובעצמה  , אז כל המחלות  האחרות שנולדות  מלחץ . הגוף כואב ומותש , ואנחנו עייפים ונמאס לנו, אבל המוח ממשיך לרוץ  ויש  לנו  כל  כך הרבה  מה לומר וחלילה  שנשתוק ,  יש  הפגנות  להפגין , יש  רשתות  חברתיות  להביע בהן  את  התסכול ,  כל עובר אורח  חייב לדעת מה מסתובב לנו שם במוח ,כי חובת הדיבור והביטוי היא חובה של ממש! ובל נשכח , חובה לראות חדשות כל שעה עגולה ! רק מלכתוב את הפסקה הזאת התעייפתי.

החמלה, היא בדיוק ההפך  ממחלה , והמחלה היא כתוצאה של מלחמה . אם  נשווה את זה רגע לרמה של חולי בגופנו , הרי שהגוף מאותת לנו  כשמשהו  לא בסדר, כלומר הוא מתריע בקטנה  ואז  זה מתפתח וגדל  עד הנפילה שלנו , כלומר , המחלה נולדת ממשהו קטן שלא התייחסנו  אליו , הגוף  התריע , אבל  לא  שמענו , כי אנחנו  עסוקים בלרוץ את ריצת החיים או מלחמת החיים , הרי  שהישרדות היא מלחמה לכל דבר ועניין  ולעצור לרגע לא בא בחשבון  ואז זה מתפתח עד המחלה.  עד הרגע שבו אנחנו נאלצים ליפול לאיזה משכב של כמה ימים  (במקרה הטוב) , עד  שבעצם  אין לנו ברירה אלא לתת לעצמנו חמלה .

אם ניקח את מה שנאמר לעיל ונשווה  את זה לתקופה הנוכחית אז אנחנו לגמרי נמצאים במלחמה במחלה ,קרי הקורונה , ואם אני צריכה לפרש  זאת מנקודת מבטי ,עדיין אין בנו חמלה. כי אנחנו לא טובים לעצמנו , אנחנו עסוקים מידי בלייצר עוד מלחמות ושיפוטיות וביקורת,שמאל –ימין , דתיים- חילוניים , אוהדי קורונה – מכחישי קורונה  וכו' .. ואנחנו עסוקים יותר מידי באפקט הפחד, אנחנו מעמיסים על עצמנו  שקים כבדים  מידי של מידע נון סטופ, אנחנו כועסים , אנחנו דואגים , אנחנו  מבודדים את עצמנו ,ובכנות, קשה גם שלא , כי כשהמצב חרא אז ככה זה , ואין יותר  אנושי מלהביע את אשר על ליבנו  גם אם זה רע ,גם לבכות זה חשוב ובריא . יחד עם זאת בין כל ההרגשה הלא פשוטה שאופפת ומערפלת אותנו אנחנו מונעים מעצמנו אולי את הדבר החופשי באמת שלא ניתן להטיל עליו סגר, אנחנו במו ידינו נוטלים מאיתנו את  היכולת  לעצור לרגע  ולנשום. למעשה אנחנו אלה שלוקחים מעצמנו את החמלה .

אנחנו שוכחים את החמלה לעצמנו , אנחנו שוכחים מה זה לעשות לעצמנו  לרגע טוב, אנחנו שוכחים כמה כוח יש לנו בידיים , כמה כוח יש במילים , כמה אפקטיביות יש לכוח המחשבה שלנו מבפנים , וחמלה עבורי בראשיתה היא בלעצור ולעשות טוב לעצמנו , משעשינו זאת והקפנו את  עצמנו בבועה שכולה טוב, מן הסתם גם שנרצה להעביר זאת הלאה לאחרים . כי עם החמלה מגיע רוגע , מגיעה רכות , נעימות מלטפת . וכשנמצאים בתדר כזה לא שופטים אף אחד , לא צועקים , לא כועסים . רק העיניים מדברות . כל  השאר במנוחה מוחלטת. החמלה היא בעצם ריפוי .

על כן , ביום הכיפורים שבא  עלינו  לטובה אני מאחלת  לכולנו  שנמצא בנו את החמלה איש איש  לעצמו. תהיו טובים לעצמכם ,רק כי מגיע לכם.

לכל הצמים צום קל ומועיל , שלום ואחדות על כל בית ישראל ועל כל העולם !  גמר חתימה טובה!

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין