האם איסוף עובדים למקום העבודה מזכה את העובד המסיע בתשלום שכר עבודה? 

עו"ד רועי סבג בטור מיוחד: בשנים האחרונות הנסיעה השיתופית למקום העבודה הפכה לרווחת, ומיזמי קארפול לשיתוף נסיעות לציבור הרחב החלו להיטמע בחברות רבות.




לאחרונה, נדרש בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לדון בסוגית נסיעות משותפות לעבודה, ובכלל זה בשאלה האם עובד אשר הסיע למקום העבודה עובדים נוספים, זכאי לשכר עבודה בגין זמן נסיעותיו.

באותו מקרה, התובע, תושב ירושלים, עבד בחברת פליפ מוריס כמוכרן. בשלב כשלהו, כאשר מקום העבודה הועתק מירושלים לעיר יבנה, בחר העובד יחד עם עובדים נוספים שהתגוררו בירושלים להמשיך בחברה ולבצע נסיעות אל העיר יבנה.

לנוכח המעבר והארכת זמן הנסיעה, העמידה החברה לרשות העובדים שהגיעו מירושלים רכב אשר היא נשאה בכל הוצאותיו, עמו יכלו להעובדים להגיע לעבודה ולחזור ממנה. התובע הוא שנהג ברכב. התובע אסף את יתר העובדים מנקודות איסוף בהתאם למקום מגוריהם ויחד הם נסעו למקום העבודה ביבנה. בסוף יום העבודה נדרש התובע לעיתים להמתין לעובדים הנוסעים עימו, עד שיסיימו את עבודתם ואז חזרו יחד לירושלים. התובע פיזר את העובדים בבתיהם או בנקודות מוסכמות והרכב נותר ברשותו, אך לא הותר לו לשימוש פרטי.

עו"ד רועי סבג

בית הדין האזורי לעבודה פסק כי על פי חוק שעות עבודה ומנוחה הפרשנות שיש לתת לשעות עבודה, היא הזמן שבו עמד העובד לרשות מקום העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר.

לצורך בחינת השאלה האם עובד זכאי לתשלום עבור שעות שהוא טוען שיש לראות בהן שעות עבודה, קבע בית הדין לעבודה כי יש לבחון את כלל הנסיבות ובכלל זה: התועלת שצומחת למעסיק מהשעות הנדונות; תפקידו של העובד; מחויבותו לביצוע העבודה הנדונה אל מול בחירה שעמדה בפניו ועוד, כאשר אין מדובר במבחן טכני, אלא במבחן מהותי, המביא בחשבון את כלל הנסיבות.

כלומר, יש לבחון אם אכן בוצעה "עבודה" על ידי העובד במהלך השעות שבמחלוקת, בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק.

בית הדין אזורי לעבודה בתל אביב קבע בפסק הדין, כי הנסיעה הקבוצתית מירושלים ליבנה נבעה אך ורק מבחירה של העובדים, ללא כל מעורבות של החברה בקבלת ההחלטה. למעשה מדובר היה בבחירה של התובע וחבריו, מתוך החלופות שעמדו בפניהם לנוכח המעבר ליבנה ולנוכח רצונם להמשיך בעבודתם בחברה.

החברת העמידה לרשות העובדים שהתגוררו בירושלים רכב מטעמה, כחלופה לאפשרויות הנסיעה הרגילות שעמדו לרשותם ולא כדרישה מטעמה. בית הדין קבע כי העובדים הם אלו שעדיפו להגיע ברכב ולא בתחבורה ציבורית.

בית הדין הוסיף כי לא צמחה לחברה כל תועלת מהנסיעה הקבוצתית של העובדים מירושלים ליבנה. במועד המעבר, יכלו העובדים להגיע גם להסדרים אחרים, בהם לא היה דווקא התובע נדרש לאסוף את כל העובדים, כגון הגעת התובע בתחבורה ציבורית למקום איסוף אחר מוסכם. אולם הם בחרו את אופן השימוש ברכב החברה.

לסיכום, בית הדין לעבודה קבע כי במקרה המפורט, זמן הנסיעה של התובע לעבודה, אף שהתארך במידת מה לנוכח איסוף עובדים אחרים שגרו בירושלים, אינו עולה כדי זמן עבודה ולכן אינו מזכה את התובע בשכר.

כותב הטור רועי סבג, עו"ד דיני עבודה בחיפה

www.law-sabag.co.il

 

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com

עוד בחוק ומשפט