הכחשת קורונה, דרכון ירוק ומוסר

"משבר הקורונה הוא מצב חירום מתמשך שאפשר להשוותו למצב מלחמה, אלא שכאן המלחמה היא לא בין בני אדם אלא בין בני אדם לווירוסים": מאמר מרתק של מאמר מאת ד"ר שי אפרת – פסיכולוג חברתי, יועץ חינוכי במשרד החינוך ומרצה בחוג לחינוך באקדמית עמק יזרעאל



מאמר מאת ד"ר שי אפרת – פסיכולוג חברתי, יועץ חינוכי במשרד החינוך ומרצה בחוג לחינוך באקדמית עמק יזרעאל על הכחשת קורונה, דרכון ירוק ומוסר:

משבר הקורונה הוא מצב חירום מתמשך שאפשר להשוותו למצב מלחמה, אלא שכאן המלחמה היא לא בין בני אדם אלא בין בני אדם לווירוסים, ומבני האדם נדרש להתאחד ולפעול יחדיו כדי לנצח. כעת, כשאנו בתוך תקופת הסגר השלישי ובעיצומו של מבצע החיסונים הגדול, אפשר להרחיב את היריעה ולבחון את  הדברים מנקודות מבט פסיכולוגיות.

ד"ר שי אפרת. צילום: מולי אפרת

ד"ר שי אפרת. צילום: מולי אפרת

 

ניתן להבחין בשלוש תגובות נפשיות מרכזיות לאתגר המורכב של ההתמודדות עם הקורונה:

קבלה –תגובה זו מאפיינת אנשים המקבלים את המצב הקיים ומנסים להתמודד עמו על פי ההנחיות ועל פי המקובל בחברה ובמדינה בזמן הנתון. יש כאן חרדה, אך ההתמודדות עמה מאוזנת ואקטיבית.

חרדה –תגובה זו מאפיינת אנשים המסתגרים בביתם ואינם מקיימים כמעט שום קשר פיזי עם העולם החיצון גם בתקופה שאין סגר. כאן מופעל מנגנון הגנה של הימנעות. אחד המאפיינים של תגובה זו הוא לא לשלוח את הילדים למסגרות החינוך, דבר הגובה מהם מחיר חברתי ונפשי כבד.

הכחשה –תגובה זו מאפיינת אנשים שאינם מוכנים לנקוט באמצעי הזהירות המומלצים ואינם נשמעים להנחיות משרד הבריאות כמו שמירת מרחק, עטית מסכה ועוד. אנשים אלה מכחישים את הקורונה. הם טוענים שהיא אינה קיימת, שהיא המצאה, תוצאה של קונספירציה (קשירת קשר) כזו או אחרת וכו'. בבסיס תגובה זו נמצאת חרדה קשה שכלפיה מופעל מנגנון הגנה של הכחשה.

דוגמה לכך היא אנשים המסתובבים במקומות ציבוריים ללא מסכה והורים המנחים את ילדיהם שלא לעטות מסכה בבית הספר, או כלל לא שולחים את הילדים לבית הספר כי שם מכריחים אותם לעטות מסכה. מכנה משותף למכחישי קורונה הוא שבדרך כלל יש להם הסברים לוגיים או אידיאולוגיים לכך ושהם מנסים לשכנע אחרים בצדקתם.

מכללת עמק יזרעאל. תמונה: עודד אסף

מכללת עמק יזרעאל. תמונה: עודד אסף

 

מקרים לדוגמא של הכחשה:

לאחרונה נתקלתי בשלושה מקרים הממחישים את ההכחשה: במקרה אחד ראיתי אישה ללא מסכה נכנסת לחנות גדולה ועל צווארה שלט – "אל תתקיפו אותי, יש לי פטור ממסכה". האישה נראתה בריאה לחלוטין, הפגינה זלזול רב כלפי עובדי החנות שלא הצליחו למנוע ממנה להיכנס, יצרה פחד בקרב הנוכחים במקום, ותחושתי הייתה שאולי אין אמת בדבריה לגבי הפטור ממסכה.

במקרה השני מדובר באמא בגן ילדים המכחישה את הקורונה בגלוי ואינה מסכימה לעטות מסכה. היא תקפה מילולית גננת ואף השמיצה אותה בפייסבוק, רק על כך שזו לא הסכימה לשוחח עמה פנים אל פנים ללא מסיכה בשל החשש מהידבקות. במקרה השלישי סיפרו לי על שומר בבית ספר שטוען כי הקורונה היא המצאה שנועדה להרוויח כסף על גבי האזרחים. עמדה זו היוותה בשבילו עילה מספיק טובה להימנע מעטית מסכה גם כשהיה בסמיכות רבה לילדים. בסופו של דבר חלה האיש בקורונה.

מהו הקשר בין מוסר לקורונה?

תגובות נפשיות שונות למצבי חירום וחרדה הן לגיטימיות כמובן. עם זאת, כאשר אנשים אינם נשמעים להנחיות משרד הבריאות ומסכנים בכך אנשים אחרים יש כאן בעיה מוסרית. במחקר שלי (Efrat, 2017) שעסק בדילמות מוסריות בשעת חירום ומשבר, תבעתי בין השאר את המונחים "מוסר נורמטיבי", "מוסר הישרדותי" ו"מוסר תועלתני". המשמעות של "מוסר נורמטיבי" היא שהפעולה נובעת ממוסכמות ונורמות החברה והחוק. המשמעות של "מוסר תועלתני" היא שהפעולה נובעת מתועלת אישית גם אם היא על חשבון האחר. המשמעות של "מוסר הישרדותי" היא שהפעולה נובעת מהצורך לשרוד למול סכנת חיים אקוטית.

אנשים המקיימים את ההנחיות הרפואיות לגבי הקורונה פועלים בהתאם לחוק ולכללי המוסר הנורמטיבי. לעומתם, אנשים המפרים את ההנחיות פועלים בניגוד לחוק ולכללים המוסריים. רשתות גדולות שיש להן היתר לעבוד בזמן שהעסקים הקטנים סגורים, מנצלות לעיתים היתר זה ומוכרות מוצרים שלא מכרו בעבר כמו אוכל רחוב, צעצועים כלי כתיבה ועוד. בכך הן פועלות מבחינה מוסרית באופן תועלתני מפני שהן פוגעות ביודעין בעסקים הקטנים בעודן מרוויחות מצוין גם ללא הרחבת המכירות. זה אמנם חוקי אבל האם זה מוסרי?

האם לגיטימי למנוע את הזכויות הנלוות ל"דרכון הירוק" מאנשים שאינם מחוסנים?  

זוהי שאלה שיש בה שילוב של חוק ומוסר. החוק אינו מחייב אנשים להתחסן ומבחינה מוסרית אין צידוק לחסן אנשים בכפיה. עם זאת מאחר והקורונה היא מחלה מדבקת מאוד, מסכנת חיים ובעלת השלכות בריאותיות לטווח ארוך, מוצדק מוסרית להתגונן מפניה. לכן מניעת דרכון ירוק והזכויות הנלוות אליו מאנשים שעדיין לא התחסנו היא פעולה מוסרית הישרדותית לגיטימית מפני שהיא מגינה על חיי הכלל.

לגבי המסרבים להתחסן (שלא מסיבה בריאותית), אני סבור כי על ידי שילוב של הסברה נכונה ולחץ ציבורי ניתן לסייע להם לשנות את דעתם.

ובכלל, אם כולנו נקפיד על הנחיות הבריאות כלשונן ננצח יותר מהר את הקורונה. הבעיה העיקרית היא לא הכחשת קורונה שהיא תופעה שולית יחסית, אלא התופעה הרחבה של זלזול בהנחיות המסכנת את הכלל.

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בחינוך