"אחותי הקטנה הועמסה בעודה בחיים למשאית עם גופות, וזו הפעם האחרונה שראיתי אותה"

בבית גיל הזהב של עמיגור בקריית ים משחזרת בטי מיאטוביץ (92) את החוויות הבלתי אנושיות שעברה בתקופת השואה. על נכדיה וניניה היא אומרת בשמחה ובהתרגשות: "הם הנצחון שלי"




 

בטי מיאטוביץ (92) מקריית ים, היא היחידה מבין בני משפחתה ששרדה את אוושוויץ.

היא נולדה ביגוסלביה. במהלך מלחמת העולם השניה היא עבדה במחנות כפייה בגרמניה, שרדה את מחנה ברגן בלזן ובתום המלחמה חזרה לביתה, שיקמה את חייה נישאה ונולדו לה בן ובת.

בשנת 1993 פרצה המלחמה בבלקן והיא מצאה את עצמה בפעם שנייה בחייה פליטה.

העוצמה הפנימית שלה וצוות בית גיל הזהב של עמיגור (יוספטל) בקריית ים, סייעו לה להתמודד גם עם הריחוק החברתי במהלך משבר הקורונה.

 

הנצחון של בטי. בטי מיאטוביץ עם בתה ונכדיה. צילום מהאלבום המשפחתי

 

הניצחון שלי הוא שיש לי 4 נכדים 8 נינים. בארץ יש לי נכד אחד ושני נינים, השאר מתגוררים בסרביה. הם כל עולמי ובזכותם אני חיה, הם האושר של חיי", מספרת מיאטוביץ.

היא נולדה בשנת 1929 בעיר בצ'קה פלנקה בסרביה-יגוסלביה לשעבר.

ב-1944 עם פלישת הגרמנים, נלקחו בטי ואחותה הקטנה ריה, למחנה ההשמדה אושוויץ ברכבות משא.

לאחר הסלקציה היא לא ראתה יותר לעולם את הוריה ואת אחותה.

בטי משחזרת: "מיד עם הירידה מהרכבת נערכה סלקציה ואחותי ואני הופרדנו מהורי. הספקתי לראות את אבי מנופף לי לשלום.

אחותי ואני היינו בקבוצה של נערות, הוכנסנו למקלחות, בגדנו נזרקו וקבלנו מדי אסירות. הוכנסנו לצריפים שבהם התגוררו מאה בנות עם דרגשי שינה בני 3 קומות. הבנו שמשהו רע הולך לקרות.

בשל גילנו הצעיר, אחותי ואני לא שובצנו לעבודה.  אני זוכרת מסדרים שבהם נאלצנו לעמוד שעות על הרגלים. היינו חלשות וחולות. אחותי הייתה חלשה מאוד והצעתי לה לעבור למרפאה.

למחרת, הגרמנים העמיסו אותה בעודה בחיים למשאית עם גופות ומאז לא ראיתי אותה יותר.

אני חיה כל השנים עם רגשות אשם מייסרים, שאולי אם הייתי מתעקשת שתישאר איתי בצריף, היא היתה נשארת בחיים.

שום טיפול פסיכולוגי שקיבלתי במשך השנים לא שיחרר אותי מרגשות אלו.

זאת הטראומה הכי גדולה שלי מהשואה. הסבל הנפשי שלי גדול יותר מכל סבל פיזי שעברתי".

 

שורדת השואה בטי מיאטוביץ, עם בתה ראדה. צילום מהאלבום המשפחתי

 

"כעבור זמן מה נשלחנו ברכבת משא לעבודות כפייה במפעלי נשק על אדמת גרמניה, עבדנו יומם וליל בהרכבת מכשירים ופצצות.

האוכל היה דל ביותר היינו מלאי כינים עבדנו בפחד מוות תחת השגחתם של הקלגסים הגרמנים שהתעמרו בנו קשות, בעיקר השפלות.

לאחר מכן העבירו אותנו לעיר באורנשווייג בגרמניה שם עבדנו בניקוי רחובות ובעבודות בתנאים איומים. אנשים מתו סביבי כמו זבובים, מותשים ושבורים.

היינו חשופים כל הזמן להפצצות של בעלות הברית על העיר. משם הועברנו למחנה ברגן-בלזן בו שררו תנאים זוועתיים.

באביב 1945 פתאום הגיעו חיילים אמריקאים ופתחו את השערים", היא נזכרת.

"הייתי כחושה, מותשת וחולה. הועברתי ע"י הצלב האדום לבית הבראה והחלמה בשבדיה.

בתום השיקום בקשתי לחזור הביתה בתקווה למצוא מישהו ממשפחתי, ולצערי לא מצאתי אף אחד. נותרתי לבד.

נישאתי בגיל 17 ונולדו לנו בן ובת. המשכתי בחיי. כמובן שהזיכרון והטראומות לא עזבו אותי מעולם.

בשנת 1993, מצאה עצמה בטי פליטה בפעם השניה בחייה בעקבות מלחמת הבלקן. "ברחנו ובזכות הסוכנות היהודית עליתי לארץ ישראל עם בתי ועם משפחתה", מספרת בטי בהתרגשות.

מעט לפני שעלתה ארצה התאלמנה בטי מבעלה.

"בארץ קבלתי יחידת דיור במרכז קליטה בחיפה ומשם עברנו לבית עמיגור בקריית ים, כאן דואגים לי לכל צרכיי.

אני בסביבה מוגנת בבית גיל הזהב שאותו מנהלת סמדר ווהל ויש עובד סוציאלי שמלווה אותי במשך שנים ארוכות, מועדון חברתי וחוגים. אינני מרגישה בודדה".

אך השנה החולפת, שנת הקורונה שהביאה איתה ריחוק חברתי היתה קשה עבורה.

 

בטי מיאטוביץ עם סמדר ווהל בעת קבלת החיסון בבית גיל הזהב של עמיגור. צילום: אלבום פרטי

 

התגעגעתי מאוד אל המתנדבים שלי לא יכלו להגיע וגם לתרפיסטית שלי מארגון עמך.

בתי האהובה והמסורה ראדה, הורשתה להיכנס אליי. היא מקור האור שלי.

בעקבות הפגיעה המורלית, נחלשתי וחליתי, לא בקורונה חלילה ואף עברתי לחודשיים לשיקום, שם טפלו במסירות רבה עד שהצלחתי לחזור לדירתי.

עם תום הסגר אני מרגישה שחרור, תקופת הסגר החזירה לי זיכרונות מהתקופה האפלה בחיי.

חוסר הודאות ההסתגרות, הניתוק מהמשפחה וחוסר הוודאות ששררה בכל הארץ, פגעו בי במאוד".

כיום אני אוספת את שארית כוחותיי לצאת נפשית מהתקופה הזאת ולחזור לשגרת חיי. לפגוש את משפחתי האהובה ובתקווה קלושה עוד להספיק לנסוע עוד פעם אחת לסרביה לפגוש את נכדיי וניני שם".

יובל פרנקל מנכ"ל עמיגור סיפר: "בטי מהווה השראה לכולנו עם האופטימיות האין סופית שלה שסייעה לה להתגבר במשך כל השנים למרות החוויות הבלתי אנושיות שחוותה במהלך השואה.

העצמה הפנימית המיוחדת שלה איפשרה לה להתמודד גם במהלך המאתגרת במהלך הקורונה. והוסיף

"הערבות ההדדית והחמלה לקשישים, בהם ניצולי שואה רבים, היא תנאי חיוני לחברה מתקדמת. הערבות ההדדית של עם ישראל עם יהדות התפוצות מאפשר לקשישים רבים לגור בכבוד ובסביבה תומכת בבתי גיל הזהב.

העצמה הזו של העם היהודי מחממת את הלב ונותנת תקווה."

עמיגור היא חברה בת של הסוכנות היהודית ו- ב 56 בתי גיל הזהב שלה ברחבי הארץ מתגוררים כ- 7,000 קשישים, רובם  ניצולי שואה.



משאל גולשים ניוז חיפה והקריות

  • איך תחגגו את יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל?

    צפה בתוצאות

    Loading ... Loading ...

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com
יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בחדשות