גוד ניוז

ללבוש חיוך, לנשום עמוק ולגשת למטופל הבא

לרגל סיום השנה האזרחית, חיפשנו בנרות דמות מעוררת השראה שתצעיד אותנו באופטימיות אל עבר 2023. במקום זה, קיבלנו סיפור אנושי מרגש על מישהי שהייתם רוצים שתחזיק לכם את היד. סיפור מרגש על לב מחורר והגשמת חלומות.

טליה לב-רי פורסם ב: 30/12/22 , 1:17 מייל לכתב

עדי בקר, בת 35 (במקור מקרית חיים, כיום גרה בבת חפר) אם לשלושה בנים ונשואה באושר לטל, מנהלת את קבוצת מדיקיד בפייסבוק בהתנדבות, מתנדבת בתשאל רופא ומעלה מודעות לקשיים של חולים כרוניים במערכת הבריאות. בנוסף, היא אחות בהמטואונקולוגיה והשתלות מח עצם באיכילוב.

בחמש שנים האחרונות היא זוכה ללוות אנשים ולהיות שם ברגעים החשובים של חייהם, היא זוכה להשפיע, להציל ולעיתים היא זוכה גם ללוות אנשים למוות. עם לידת בנה הקטן היא גילתה את הצד השני של המטבע, להיות בצד המטופל ואת הלימון היא דואגת להפוך בכל יום ללימונדה ולחלוק עם כל מי שרק אפשר. סיפור מעורר השראה על אישה מעוררת השראה.
"הי, אני עדי והמסע שלי לסיעוד לא היה קל תמיד משהו בעולם הרפואה משך אותי, אבל כל כך הרבה קולות סביבי של "מה, את רוצה לנקות טוסיקים של מבוגרים תמורת שכר רעב?" הפחידו אותי מלהתקרב למקצוע.
אז למדתי מדעי ההתנהגות – תואר מאד מעניין, רק שככל שהתקדם הזמן, לא ראיתי עצמי בו. במהלך התואר עבדתי כמזכירה רפואית בחדרי הלידה בבי"ח "בני ציון" ומצאתי את עצמי מרותקת, רק מחפשת ללמוד יותר על מה שהן עושות, להבין לעומק למה. ואז נפל האסימון, אני צריכה ללמוד סיעוד ונרשמתי ללימודי הסבה עם תואר בסיעוד, באוניברסיטת תל אביב ושיינברון. מסלול קשה, של שנתיים וחצי שבו לומדים שישה ימים בשבוע, חמישה מהם מ: 8 עד 18 והייתי מאושרת בכל רגע ורגע כי ידעתי שהגעתי הביתה".
"אני אחות כבר 6 שנים, ואני עדיין חושבת שזה המקצוע הכי מדהים בעולם. אני זוכה לידע משמעותי בתחום הרפואי, אני זוכה ללוות אנשים בדרכים שונות, אני זוכה להיות שם ברגעים חשובים, אני זוכה להשפיע, אני זוכה להציל.
ובמחלקה שלי, אני זוכה גם ללוות אנשים, לעיתים, למוות. זוכה לשוחח מראש ולשמוע מה הוא מעדיף, להקיף אותו באהובים (אם יש), לדאוג שתהיה מוסיקה שהוא אוהב ושיהיה ריח נעים בחדר ולעשות את זה בדרך הכי נעימה שניתן".

אנחנו אף פעם לא יודעים מה יוביל המחר. עדי בקר ומשפחתה. צילום: מהאלבום המשפחתי

עד היום אני זוכרת את הפעם הראשונה של 'זכיית היכרות עם חווית המוות'. קראו לו ג. ג היה בחור צעיר, הוא היה נשוי לאישה מדהימה והיו לו ילדים קטנים. ולוקמיה. הוא כבר היה בסוף תקופת הטיפול שלו ועמד להשתחרר הביתה. באחת המשמרות שעבדתי בהן, טיפלתי בו. בטלוויזיה שידרו את המונדיאל, אורגוואי שיחקו נגד מישהו ואני נכנסתי אליו לחדר בדיוק כשאורגוואי הבקיעו גול, וסיפרתי לו בגאווה שהמשפחה שלי משם. הוא היה מקסים, וצחקנו המון וכל כך שמחתי בכל פעם שטיפלתי בו, דיברנו הרבה על כך שהוא אוטוטו משתחרר ואיזה כיף לחזור הביתה לאחר חודש".
"אצלי במחלקה, דברים משתבשים לעיתים ללא התראה מוקדמת, ולכן ביום למחרת הוא עבר לטיפול נמרץ עקב סיבוך. תכננתי לרדת לבקר אותו עם האחות האחראית שלי, אבל הייתה משמרת עמוסה ולא הספקתי, ובטיפול נמרץ אמרו שהוא משתפר ויחזור למחלקה בקרוב, אז דחיתי את זה. יומיים לאחר מכן הגעתי למשמרת, שאלתי אם הוא כבר במחלקה וסיפרו לי שהוא נפטר. בכיתי במשך שלושה שבועות. אני זוכרת שישבתי בחדר של האחות האחראית המדהימה שלי, ואמרתי לה שאם זו העבודה, אני לא אעמוד בה. איך אפשר להכניס אדם כל כך עמוק ללב, ואז לאבד אותו ברגע? איך אפשר לשמור על שפיות ככה? היא חיבקה אותי, הקשיבה והכילה. ואני? שאבתי ממנה כוחות, והמשכתי הלאה".

עדי בקר. דברים משתבשים ללא התראה. צילום עצמי

"מאז נפטרו לי לא מעט מטופלים, ככה זה כשאתה בוחר לעבוד במחלקה שמתעסקת עם סרטן הדם. אמנם רובם, לשמחתי, מחלימים. אבל יש לא מעט שלא. אני זוכרת את כולם בשמותיהם ואת הסיפור שלהם.למשל,
את ס' המקסימה שהתחברתי מאד לבן שלה, שטיפל בה כל כך יפה – קילח אותה, עזר לה ללכת לשירותים ולהתלבש. קרא מחקרים והיה בקיא בספרות האחרונה בתחום המחלה שלה. משהו שכל כך היה לא מובן מאליו, מבחור בן 20. את א', מטופל אחד שהכיר את סבא שלי. מסתבר שעלה מאורגוואי לא הרבה לפני סבא שלי. לא אשכח את הבעת הפנים שלו כשהוא שאל למה אני נראית מדוכאת וסיפרתי לו שסבא שלי נפטר. את ס', מטופלת ערביה שהייתה לה כלה יהודיה, והקשר ביניהן היה הדבר הכי מדהים שיצא לי לראות. ומ' מטופלת אחת שהייתה מאושפזת אצלנו תקופה מאד מאד ארוכה, וחגגה יום הולדת. לכבוד יום ההולדת היא לבשה שמלה ומרחה אודם אדום והייתה כל כך יפה".
"על כולם כאב לי כל כך, אבל הצלחתי לקבל את זה. אין לך כל כך ברירה, יש עוד מטופלים שמחכים לך והם לא אשמים בכך שלך כואב עכשיו, הם צריכים אותך אופטימית, הם צריכים אותך מחייכת, הם צריכים אותך.
אז את לובשת חיוך, נושמת עמוק ונכנסת למטופל הבא אחד הדברים שגיליתי, לשמחתי, הוא שהם מחזקים אותי לא פחות מאשר אני אותם. החיוך שלהם מדבק, השיחות שלנו ממלאות לי את הלב ואני יוצאת מהם כשאני חזקה יותר".

המחלקה הזו היא מהות הסיעוד בעיניי, היא הסיבה שהלכתי ללמוד את המקצוע המדהים הזה. אז נכון, לא באמת מצליחים להתאושש מכל המוות סביבך, אבל את לומדת להתמודד עם זה נכון יותר – את משתפת את חברותייך למחלקה, את בוכה לאחות האחראית שלך ומאיימת בפעם האלף לעזוב כי את לא עומדת בזה, את מגיעה הביתה ומחבקת את הילדים חזק כל כך עד שהם מטעינים אותך בכל כך הרבה אנרגיות שאת יכולה להמשיך את היום ואת מבלה והרבה. ועם הזמן את מגלה שהתחלת להסתכל על החיים בצורה אחרת לחלוטין. את מעריכה כל יום מחדש. את יודעת כמה החיים שבירים וקצרים, וכמה כדאי לנצל אותם. את לומדת לקבל את זה שיש מוות, ומשתדלת כל כך להנעים את זמנם של המטופלים ולנסות להקל עליהם עד כמה שאפשר. ואת לומדת לחיות עם לב מחורר, ולהגיד תודה שאת במחלקה המדהימה הזו, זוכה לכל התובנות האלו".

עדי בקר. זו זכות גדולה להשפיע על אנשים. צילום: מהאלבום המשפחתי

"המחלקה שלי מיוחדת, מטופלים נמצאים איתנו תקופת זמן משמעותית כך שקשרים מאד אישיים נוצרים בין הצוות למטופלים, קשרים שנמשכים גם הרבה אחרי סיום הטיפולים הכימותרפיים. קשרים שנכנסים ללב.
וכך מצאתי את עצמי, יממה לאחר הלידה של הקטן שלי, פוסלת שמות על ימין ועל שמאל כי היה איזה מטופל שנפטר והשאיר לי חור בלב. בעודי בחופשת לידה, מצאתי את עצמי בעולם שלא הכרתי קודם לכן בצד השני, של המטופל של החולה הכרוני, או יותר נכון – של אמא של חולה שכזה".
"אני, אשה בעלת ידע בעולם הרפואה, בעלת הקשרים הנכונים, מבינה דבר או שניים, הלכתי לאיבוד בסבך הבירוקרטיה. למזלי, היו מי שהראו לי את הדרך ואני רוצה גם להעביר אותה הלאה. אז בכל הזדמנות שיש לי אני מצייצת בטוויטר טיפ חשוב ולכאן איגדתי כמה יחדיו – א. תדאגו שיהיה מי שמרכז את התיק הרפואי שלכם. זה יכול להיות רופא שאתם סומכים עליו, איש משפחה, חבר – מישהו שיודע מתי התורים שלכם, לאן, מה צריך בשבילם, איזה תרופות אתם מקבלים ואיזה טיפולים עוברים. מאד חשוב שיהיה אדם שיהיה "על זה", יוכל להתריע כשיש התנגשויות, יוכל לתאם בין גורמים ויוכל לקדם תהליכים. אצלנו זו אני וזו מרבית ההתעסקות שלי כרגע. ב. היעזרו באתר "כל – זכות" ובדקו אילו זכויות מגיעות לכם. יש מחלות שניתן לקבל עליהן אחוזי נכות בביטוח לאומי, יש מחלות שפטורות מאגרת מיון במידה ואתם זקוקים לו, יש מחלות שפטורות מתשלום על שירותים שונים בקופה. יש לכם זכויות וחשוב שתדעו לבקש אותן. "זכיתן" בהן ביושר. ג. אל תתביישו לשאול שאלות, אל תתביישו לבקש מהרופא להקליט את הפגישה. לעיתים אנחנו מגיעים לפגישות רפואיות חשובות, ומתבלבלים מרוב מידע. בקשו מהרופא להקליט את הפגישה (זה נעים יותר לשני הצדדים כשזה במודע ובאישור) והקשיבו לה שוב, בזמנכם הפנוי. עלתה לכם שאלה? כתבו אותה, שלא תשכחו לשאול בפגישה הבאה. ד. ידע זה כח. לי מאד עזר למצוא אנשים שמתמודדים עם בעיות דומות לאלו שלנו. חפשו קבוצות ברשתות החברתיות של אנשים המתמודדים עם אותה המחלה שלכם. תוכלו לשאוב מידע מסיפורים דומים, להתעדכן במחקרים חדשים ולקבל המון תמיכה מאנשים שמבינים בדיוק מה אתם עוברים. אל תישארו לבד".

לחיות עם לב מחורר. צילום: מהאלבום המשפחתי של עדי בקר

"אני מאחלת לכולנו ששנת 2023 תהיה טובה, תהיה בריאה, תהיה שנה של הגשמת חלומות. כי אם יש דבר שלמדתי במחלקה שלי, זה שאנחנו אף פעם לא יודעים מה יוביל המחר. אז תגשימו חלומות כבר היום".

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

ללבוש חיוך, לנשום עמוק ולגשת למטופל הבא

עוד בגוד ניוז