X

מדברת אליו: הצוואה הרוחנית שהשאיר האב לבנו

לשון הרע הוא מזמן כבר לא רק קמפיין עם שורה של ידוענים, לצד שלטי חוצות ועמודים במדיה החברתית הלוקחים חלק בהעלאת המודעות לנושא החשוב, במטרה לתקן את השיח הפוגעני וההשלכות שלו בחברה. קבלו את האיש שעבורו 'חיים ומוות ביד הלשון' הוא הרבה מעבר לציטטה.

איתן פסקר (38) יזם חברתי מירושלים היה בן שש כשאביו נפטר. בזיכרונו נצרבה דמותו של אביו כאדם העוזר לזולת ולא משנה באיזו שעה ומיד הבין כי זוהי הצוואה הרוחנית של אביו – להפיץ טוב בעולם. הוא פתח קבוצת פייסבוק 'צריכים משו' שמונה כיום למעלה מרבע מיליון ישראלים טובים ואחרי 11 שנים בהם עשו המון טוב לאחרים פסקר הבין שהוא רוצה לצאת לשטח.
בכיתה ב' הוא נחשף לכוחן המרושעות של מילים כשחילקו אותן בעבודה קבוצתית לשלושה קבוצות: החכמים – "פעמון", הבינונים – "בית", והחלשים – "פרח". "אני זוכר שכמה ילדים צחקו אלי שאני רמת "פרח" וחשתי בושה, תסכול וכאב גדולים שהורידו לי את הביטחון ביכולתי הלימודיים וזה פגע בי מאוד בכלל להרבה שנים קדימה". כחלק מהריפוי העצמי למידת העוצמה של מחשבות ומילים שליליות שחוללו חושך והרס והביאו עימן דימוי עצמי נמוך, רכילות של לשון הרע, שיימינג וחרמות הוא הקים דוכן ב'מחנה יהודה' בו בתמורה לחיוך מחלקים סטיקרים, צמידים, פלאיירים וספרוני שמירת הלשון.

כשהחל להבין את ההשפעה המדהימה, המחייה והמצמיחה שיש למחשבות ולמילים טובות הן כלפינו עצמנו פנימה והן על סביבתנו החל להתרחב. בעזרת מתנדבים הקים מערך ארצי לדוכני 'לשון הטוב – מדבר אלי' בחלק משווקי הארץ התוססים, הוא מעביר הרצאות בבתי ספר,מוסדות וארגונים ובשאיפה להקים מערך ייחודי ומיוחד עם בתי הספר בישראל להעלאת המודעות ללשון הטוב ועל הקנה גם מפגש בין גוונים שונים בעם ישראל סביב התמקדות במאחד החיובי.


כשמדברים על זה הוא מחייך "כשהייתי בכיתה ז' הלכתי להיבחן לראשונה לקבוצת טניס. אני זוכר שז'אק המאמן המיתולוגי ז"ל קיבל אותי בחמימות רבה ואמר לי כמה אני טוב ומוכשר. זה גרם לי להאמין ביכולתי ואף לימים הייתי בעצמי מאמן טניס שנים רבות בדיוק באותם מגרשים שבהם התחלתי. שמחתי לתת חיזוקים טובים לכל ילד וילדה כי ליבי זכר טוב מאוד כמה המילים הטובות השפיעו ומשפיעות עלי עד היום".
במענה לשאלה מדוע, הוא מספר סיפור קצר שנחרט בזיכרונו: "בדוכן 'לשון הטוב, מדבר אלי!' באחד השווקים היה אדם שחלף על פני והמשיך קדימה. משום מה הרגשתי צורך לומר לו גם אחרי שעבר. 'אחי, רק תחייך ותוכל לקבל בחינם ובאהבה!'. אותו אדם הרים את ראשו השפוף והסתכל עלי עם עיניו הכואבות והבורקות. 'תדע שאני עכשיו יצאתי אחרי שבועיים מבית החולים ואשתי גם חולה… אבדתי את עסקי לפני תקופה וקשה…' לקחתי את ידו לידי בסוג של חיבוק עמוק בלחיצת ידיים המלווה במבט חם ואמפטי ונתתי לו מהדוכן את הספרון 'נצר לשונך' כמתנה וכרפואה לנפש. אותו אדם פתאום חייך חיוך של שחרור ותקווה ושלח לי במבטו החדש חום של אהבה עמוקה והלך לו לדרכו. עד היום אני חושב עליו ותוהה מה שלומו. אפילו את שמו לא הספקתי לקלוט במפגש הקצר. בליבי יש ניצוץ של שמחה שזכיתי לתת לו נחמה ואהבה".

להפיץ את האור – צוואה רוחנית מאביו. צילום: איתן פסקר

פסקר הוא דמות אופטימית וחיובית על אמת שבאמת רוצה שיהיה טוב לאנשים. כשהוא נשאל על כוחותיו הפנימיים בלחייך ולהפיץ אור ושמחה הוא כהרגלו עונה תשובה לשאלה בסיפור: "יום אחד הגעתי לשוק בזמן הקבוע של הדוכן. אני מתחיל להכין את ציוד החלוקה על השולחן אבל ליבי היה כבד עלי מכל מיני טרדות החיים שפתאום הציפו אותי. רווקות, עבודה ועוד. שאלתי את עצמי פנימה מה אני עושה פה? אין לי כוח לחייך אל אנשים ולתת להם את הסטיקרים והספרונים. היו בי הרהורים שאולי מה שאני עושה כאן הוא לא באמת משפיע לטובה על אנשים ואני רק מדמיין? כאדם מאמין פניתי לאלוהים שיתן לי לחיות, להחיות ולתת לאחרים באמת ממקום נקי ושמח. לאחר כמה זמן פתאום עלתה במוחי מחשבה. איתן, מספיק שתתן מהלב לאדם אחד היום ועשית דבר גדול. אז המתנתי באמונה ולפתע אחרי כמה רגעים מתקרב לאט לאט אל הדוכן אדם מאוד מבוגר שאת פניו לא ראיתי בהתחלה. הוא הושיט את ידו אל סטיקר 'לשון הטוב, מדבר אלי!' ויישר את עיניו הבורקות לליבי ואמר בחיוך יפה יותר מכל זריחה 'שבוע שעבר לקחתי ממך את הסטיקר הזה, תדע לך שאני מסתכל עליו כל יום והמסר שלו נותן לי כוח. תודה רבה לך.' קבלתי בחזרה כוח גדול מאותו אדם ואז נפתח לי הלב לדבר ולתת באהבה לעוד הרבה אנשים באותה החלוקה".
יש פסוק בתהילים המשמש כמוטו לפסקר: 'נצור לשונך מרע ושפתייך מדבר מרמה. סור מרע, עשה טוב, בקש שלום ורודפהו' וכשמדברים על שנה אזרחית חדשה הוא מבקש שאנשים יחשבו טוב על המשפט הזה וינסו ליישם אותו. ההשפעה שתהיה לו על החיים שלהם היא עצומה' מסביר.

לסיום כמובן, ביקשנו מפסקר אמירה שתעשה לנו טוב בלבלב: "לפעמים כשיש 'חורף' בלב צריך לתת מקום לדמעות הפנימיים את הזמן שלהן לחלחל, להשקות ולרפא את סדקי אדמת החיים החרוכות. באותה עצירה של כאב מתגלה עוצר גדול שלא תמיד נראה לעין בהתחלה אבל הוא שם. גדל בקצב שלו וביופי של טבע הבריאה האנושית המיוחדים לכל אדם שרוצה להאמין בכך. היופי הפנימי הזה שנוצר נותן לנו את הכוח לבוא ולהרחיב את יופי הבריאה החוצה בשיתוף עם עוד אנשים כי באחווה יחד זה כבר יופי אחר לגמרי!".




משאל גולשים ניוז חיפה והקריות

האם אתם אוהדי כדורגל?

צפה בתוצאות

Loading ... Loading ...
אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בגוד ניוז










<