גוד ניוז

הפחד הכי גדול של פעיל חברתי הוא להיות לבד

סיפור על אקטיביסטית, בן זוגה, שלושה ילדים, חמש תרנגולות, שתי ארנבות וצב וכמובן ים ענק

טליה לב-רי פורסם ב: 02/03/23 , 12:54 מייל לכתב

מיה הוד רן (47), אקטיביסטית אקולוגית יצירתית במיוחד, מפרסמת עתה ספר חדש "לשחות את הים", בו היא שוזרת את הדרך של כולנו לעשות שינוי בעולם עם סיפור פרוזה יפהפה.

בשנת 2009 עצרה עדי לוסטיג, בחורה צעירה ונחושה, יזמים מלבנות כפר נופש על חוף פלמחים. תקופה אחרי, תושבי הגליל המערבי מנעו הקמת אתר תיירות בוטיק בחוף בצת. המאבקים הנחושים של הפעילים הסביבתיים, לא רק שהצליחו להוקיע יזמי נדל"ן פרטיים מלנכס את הים לעצמם, אלא הגדילו לעשות וחתרו להפוך את החופים לשמורות טבע ימיות. ברגע שמתוודעים לכוחות המנהלים את שוק האזורים הירוקים, אי אפשר לשתוק. איך יתכן שיזם יכול לקנות חוף ים?! מדוע האזרחים הם השומרים על השטחים הירוקים ולא הרשויות? כמה אנרגיה משקיעים לוחמי הצדק הסביבתי וכיצד זה בא על חשבון חייהם הפרטיים?

הוד רן, גרה בפרדס חנה עם בן זוג, שלושה ילדים, חמש תרנגולות, שתי ארנבות וצב. היא גם מטפלת ביצירה, מרצה במכללת אורנים, עיתונאית, בלוגרית ומנחת סדנאות כתיבה. עד לפני כמה שנים רק כעסה על המצב, חוסר האכפתיות ואי שימת לב למשבר האקלים. אחרי שהבינה שהטרוניות שלה מרחיקות ולא בהכרח עוזרות, חשבה מה היא כן יכולה לעשות.

לשחות את הים. צילום: אבנר מיכאלי

באחד הימים, בנסיעה דרומה הוד רן עצרה בתחנת דלק והזמינה קפה תוך שהיא מגישה בגאווה את הכוס הרב פעמית שלה. הצעיר בדלפק לא הבין את הקונספט. הוא הכין את הקפה בכוס חד פעמית ואז שפך אותה לכוס שלה. היא ניסתה להסביר לו שהרעיון היה לא להשתמש בכוס חד פעמית, כדי לא לייצר זבל, אבל הוא לא קלט מה היא רוצה ממנו וגם בתור מאחוריה התחילו להתלונן. כשחזרה מעוצבנת לאוטו וסיפרה לילדים שלה, הם הבינו טוב מאוד, והצטרפו לתסכול שלה, אבל אז היא עצרה הכל וחשבה: רגע, זה מה שהתכוונתי? להוציא כעס על מי שנחתתי עליו משום מקום ולא מדבר בשפה שלי?
מאותו רגע חשבה איך היא יכולה להעלות מודעות לעניין הסביבתי בלי לכעוס, וכיצד היא יכולה להשתמש בכישוריה על מנת לייצר השראה. כך החליטה ללכת על הדרך המוכרת לה, הלו הוא הסיפור. פשוט להביא סיפור טוב וכך לרתום א.נשים ולגייס אותם.

הפודקאסט שלה היה הסנונית הראשונה, ובמקביל התחילה לכתוב ספר כי מחקרים וסטטיסטיקות קוראים מעט, אבל סיפורים כולנו אוהבים. בימים אלו יצא לאור ספרה החדש "לשחות את הים", שמספר על יחסים במשפחה, נשיות ואותנטיות וזו סיבה מספיק מוצדקת בכדי להיפגש ולקשקש על דברים חשובים באמת.

כשנשאלה הוד רן על מה היא בעצם מנסה לשמור, ענתה בפשטות "על הים". להגנה על הים שלוש זרועות: הראשונה: בעלי החיים. שמירה על הצבים, האלמוגים, השחפים, הדגים, מורכבות המערכת האקולוגית של הים שנמצאת בתהליך הידרדרות מסחרר, בעיקר בשנים האחרונות. השנייה: האדם שיוצר זיהום, לכלוך, רכבים, שיט ממונע, שפכים מסוכנים, עומס מבקרים ודייג יתר. השלישית: בתי הגידול הימיים שנהרסים, טמפרטורת המים העולה בשל הקרחונים הנמסים עקב ההתחממות הגלובלית. "ויש את התופעה של איי הפלסטיק בים" אומרת הוד רן, מדובר באיים שלמים בלב האוקיינוסים שנוצרים בשל זבל הנשטף מן החופים. אלו אתרי פסולת ימיים בגודל מיליוני קילומטרים רבועים שמהווים זיהום פלסטיק אדיר, גורמים נזק לבעלי החיים ומפרים את האיזון האקולוגי באופן מובהק.

"כשאני צועדת בחוף הים לצד בקבוקים, שקיות, כסאות ומחצלות שמשאירים נופשים, אני לא יכולה שלא לאסוף. חברות שלי מתלוננות שלא כיף ללכת איתי, ויכול להיות שהן צודקות, אבל זה חשוב והן כבר הספיקו להתרגל לזה" מחייכת עם הקסם שלה. כבר שנים שהיא הופכת את התסכול האקולוגי שלה ליצירה "הרעיון הראשון היה הפודקאסט שלי 'סיפור ירוק' בו כבר שנתיים ו – 47 פרקים, אני מראיינת יזמיות ויזמים שהרימו מאבק, הנחילו שיטה או חוללו שינוי בהיבטים רבים ומגוונים של החיים – בעלי חיים, יהדות, אופנה, חינוך, כלכלה וכדומה. יש גם פרק שמספר על המאבק על הים בגליל המערבי ופרק נוסף על שומרי הבית. הפודקאסט הוא שיחה אינטימית המביאה את סיפורם המרתק של היזמים, משיאים של תשוקה ועד נפילות מאתגרות. דרך החיבור האישי אפשר להתחבר לעניין הסביבתי, גם אם לא אוכלים מחקרים על קיימות לארוחת בוקר, אלא מתוך סקרנות ועניין. הרעיון השני הוא סיפור שהתגבש בתוכי. במשך חמש שנים כתבתי את הספר "לשחות את הים", על מאבק אקולוגי של אקטיביסטים מקומיים עם יזמי נדל"ן המעוניינים לבנות כפר נופש בוטיקי על החוף. קרוואן תפעול שמנחיתים היזמים מול זולה שמנהלים האקטיביסטים על ילדיהם ואורחותיהם. היחסים בין יזמי הנדל"ן והחבורה הסביבתית קרובים ורחוקים, מפתיעים ומקשים, בשאלות על פשטות וסדרי עדיפויות. בתחקיר קיבלתי השראה מ"אנשי הים התיכון", רשת קהילות מקומיות ששמה לה למטרה להקים שמורות ימיות לאורך החוף. נכון לעכשיו הוכרזו בארץ שמורות ימיות על פחות מאחוז משטח הים. המטרה שהציבו לעצמם, להגיע לעשרים אחוזים.

חייבת לאסוף זבל, מיה הוד רן. צילום: ענת לוינסקי

"אנשים שואלים את עצמם לא פעם, מה יעזור שאני ישנה אל מול כוחות העולם וההרס שסביב?" משתפת הוד רן "אחד התסכולים הגדולים ביותר של פעילים בכל תחום חברתי וסביבתי, הוא הפחד להיות לבד. אני חושבת שהמפתח הוא לחבור לאחרים. כאשר אנשים מאותה תפיסת עולם מתלכדים, זהו כוח אדיר. קהילות השומרות על הים הן מפתח לפעילות סביבתית בקו הלב. כשהפגיעה היא באזור קרוב, נכנס העניין האישי והאכפתיות גדלה. כך קורה במאבק למען נחל האסי בקיבוץ ניר דוד וגם במאבק הענק להצלת הרי ירושלים. לכן שמירה על הים, על כל החופים, היא עניין אישי של תושבי החוף, קו המים וסביבתו. אלה אני ואת ואתה, שיכולים לחשוב, לדבר, לעשות, בקטן ובגדול, לפי היכולת והרצון, לשמור על הים".

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

הפחד הכי גדול של פעיל חברתי הוא להיות לבד

עוד בגוד ניוז