X
חדשות מקומי ספורט חברה יוצאים קבוע בריאות חינוך עסקים אוכל מגזין צרכנות

"מדינת ישראל היא גן עדן לפדופילים". מונולוג מטלטל של אימא

משפחת א' הייתה משפחה רגילה עד לפני שנתיים: אבא, אמא וארבעה ילדים וביום אחד צונאמי ענק סחף את המשפחה והשאיר שברירי משפחה מפוזרים בכל עבר: קרוב משפחתם אנס שניים מילדיהם
טליה לב-רי פורסם ב:  23/03/23 , 10:04 מייל לכתב




 

משפחת א' (השמות שמורים במערכת) הייתה משפחה רגילה עד לפני שנתיים: אבא, אימא וארבעה ילדים וביום אחד צונאמי ענק סחף את המשפחה והשאיר שברירי משפחה מפוזרים בכל עבר. זה קרה ביום שאם המשפחה גילתה שבנה הגדול עבר התעללות מינית מגיל חמש על ידי קרוב משפחה אהוב אותו אימצה לביתה כשהוא נקלע לקשיים משפחתיים וכלכליים ויום אחד הוא נעלם. הוא, החפצים שלו והטלפון שלו היה חסום.

"היום בדיעבד אני יודעת להגיד, שהוא חצה גבול בעבירה המינית על ילדיי ופחד שייתפס" משתפת. שנה אחרי אותה היעלמות חברה שלה שלחה לה כתבה על רותם עזריה (26), בן דודה האהוב והנעלם. "ראיתי את התמונה שלו וחשבתי שאולי הוא מת כי איזו סיבה יש לו להופיע ב – ynet? כשהתחלתי לקרוא הרגשתי שהאדמה מתחתי נשמטת. הוא פגע מינית בילד בבאר שבע. חשבתי שזו טעות. הוא מאוד אוהב ילדים, הוא עבד כגנן בגן ילדים, עשה בייביסיטר לילדים שלי במשך חמש שנים, משהו לא הסתדר לי. הוא האחרון שהייתי חושדת בו במעשים שכאלה. בערב הבן הבכור שלי קרא לי בקול חנוק למקלחת. הוא ביקש שאבטיח לו שהוא לא ילך לכלא. הבטחתי לו שאגן עליו ושאלתי מי אמר לו בכלל שהוא ילך לכלא. ואז הוא ענה לי 'רותם'. כל שנותיי כמדריכת הורים וכגננת לא הכינו אותי לרגע הזה, לשיחה הזו, לגילוי שטילטל את עולמי. המשך הלילה עבר כמו סרט נע. הקפצה של אימא שלי ובעלי, נסיעה לתחנת המשטרה, פחדים וחרדות של הילד, חקירה משטרתית ואני נעה בתוך הסרט כניצבת. כשיצאנו משם אמרתי לו שאני גאה בו, שהוא גיבור שהוא שיתף. זה היה לילה שחור ורק רציתי שהשמש תזרח, שאולי תאיר את חדרי ליבי. ובבוקר, הקלפים נטרפו מחדש. הבן הגדול שלי ניגש לקטן ממנו והם התלחששו. ואז הקטן יותר ביקש שאכנס לחדר 'כי הוא רוצה לספר לי משהו'. והוא שיתף ולא חסך ממני שום פרט, הוא לא ריחם עלי בתיאורים ופשוט שפך הכל. ופה זהו, נפל עלי מסך שחור ורעידת האדמה הפכה לצונמי ענק כשהבנתי שגם הוא עבר התעללות על ידי רותם מגיל שלוש. לא היה חלק בגוף שלי שלא זעק ובעיקר הלב. מערבולת של רגשות התחוללה בתוכי והזעם השתלט עלי. זעם כזה שמתחיל בכפות הרגליים ומגלף לך את כל הגוף עד המוח. דיברתי ליושב במרומים והבהרתי לו שזה גדול עלי. חמש שנים שהעיניים שלי היו עצומות. אני חושבת שאין מילים שיכולות לתאר את עוצמת הכאב שלי כאימא באותם הרגעים".

אולי תרצו לקרוא גם:


פני הרשע. רותם עזריה. צילום דוברות המשטרה

האימא מספרת כי במשטרה הרגישה את הפן האנושי של מדינת ישראל, "זכינו בחוקרי ילדים רגישים בחסד עליון", מה שניתן להגיד פחות על מוסדות אחרים. "קרסנו בכל ההיבטים. הרגשתי שהממסד שומע את הזעקות שלי אבל הוא לא מקשיב להן. נלחמתי בכוסות רוח למת. עד שיום אחד פשוט החלטתי להיכנס לכנסת, תפסתי את מאיר כהן שר העבודה והרווחה דאז והתחננתי לעזרה. כשאת צוללת במים בלי בלון חמצן את נאבקת למען הילדים שלך, את לא רואה בעיניים, גם כשמדובר בפיגוע רב נפגעים כמו שלנו. זה הכוח שילדים מעניקים מבלי מודע להוריהם. במיוחד כשביום אחד החיים שלכם משתנים".

כשהפרשה התפוצצה נפלה אבן על עיר מגוריה, אף אחד לא האמין. "אם מישהו היה עושה סקר ברחוב כולם היו אומרים לך שאין סיכוי שאדם כמוהו יפגע בכלל במישהו"  סיפרה אחת השכנות. ובמאבק ממושך של משפחת א' שגרר אחריו קשיים נוספים נפל בסופו של דבר הפור: בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו 15שנות מאסר ומתנהל נגדו הליך פלילי גם בבאר שבע. עזריה הורשע בשורה של עבירות מין ומעשים מזעזעים הרבה מעבר למה שניתן לתאר כאן. "הוא עשה נזק בלתי הפיך. אני לא מאמינה ש -26 שנים זה התמחור לחיים שלנו ושל המשפחה מבאר שבע. היום אנחנו נכים, עברנו ממאה לאפס. הייתי רוצה שהענישה תשתנה, שאנשים כאלו יוקעו מהחברה, שיתנו להם כיסא חשמלי. אני יודעת שעוד 26 שנים הנכדים שלי יהיו בסיכון כי אחד כמו רותם עזריה, שהוא פדופיל ישתחרר ויהיה גרוע יותר במעשיו ממה שהיה כשהוא נכנס לכלא. הוא עשה את הפשעים הכי נתעבים שניתן להעלות על הדעת. במדינת ישראל הוא קיבל עונש תקדימי אני מבינה את זה, אבל בלוס אנג'לס הוא היה מקבל זריקת רעל. אדם כזה ימשיך לפגוע בילדים כי משהו אצלו לא נורמטיבי, יש לו הפרעה. הבן הגדול שלי העלה רעיון מבריק, הוא אמר לי 'אימא, אולי אפשר שיהיה להם עיר משלהם כדי שהם לא יוכלו לפגוע יותר בילדים'? והוא צודק. מדינת ישראל היא גן עדן לפדופילים. אין פה שום חוק מרתיע או גוף שמטפל בהם. הם מחזירים עטרה ליושנה תיק תק לאחר שהם משתחררים. אני לא מבינה איך חיי פדופיל מבחינת זכויות אדם קודמות לחיי ילד שנפגע, שמישהו יסביר לי".

כשביקשתי מהאימא לשתף בסימנים, בדיעבד, בכדי להדליק נורות אזהרה אצל אנשים שקוראים את הכתבה היא הסכימה מיד לתת אותם: "כן, היום בדיעבד היו סימנים. אבל זה משהו שאתה מבין רק בדיעבד. הראשון שבהם אם משהו טוב מדי מכדי להיות אמיתי אז כנראה שהוא לא אמיתי. השני: לבן הקטן שלי יש ניתוקים – אדם רגיל יפרש את זה כחולמנות אך היום אני מבינה שזה היה הדרך של הגוף שלו, של המוח שלו לשמור עליו. תהליך השיקום שלהם מיועד מהיום ועד גיל 18 וגם אז זה ילך איתם. במיוחד שהוא שתל להם במוח שאני ובעלי יודעים ומסכימים. זה גרר אחריו כעס וחוסר אמון שלהם בנו. אצל הגדול וזה תמרור אזהרה נוסף להורים, זה בא לידי ביטוי בהתקפי זעם ואלימות, ככה הוא מספר בעצם את הפגיעה שלו. כל חודש אנחנו קונים לו מלתחה חדשה כי הוא גוזר את הבגדים שלו. רהיטים, חפצים, קירות גבס כבר הפסקתי לספור כמה פעמים רכשנו הכל מחדש. המטפלת שלו הסבירה לנו שהרסו אותו אז הוא הורס חזרה. זו הדרך שלו לספר לנו את מה שמתחולל בנפשו ובגופו".

הפשעים הכי נתעבים נגד ילדים. צילום אילוסטרציה: פיקסאבי

ניסיתי להבין איך בכלל מתחילים בתהליך השיקום. "היום אנחנו בונים הכל מאפס. בגלל שהפגיעה שלהם התחוללה בגיל צעיר ההתפתחות שלהם נפגעה וצריך להתחיל מההתחלה. חלק משיטות ההרגעה שלי עם הבן הבכור שלי לדוגמה אלו שיטות של מדריכות הורים לגילאי ארבע, למרות שהוא כבר בן 10. הבנו אני ובעלי שבכדי לשרוד אנחנו צריכים לעצור את העולם ולתווך להם אותו מחדש. בגילוי לב אגיד לך שלפעמים אני מסתכלת עליהם ומנסה להבין של מי הילדים האלה – אלו לא הילדים שלי, אלו ילדים שונים לחלוטין מאלו שילדתי, מאלו שהיו לפני המקרה. אבל למדתי להכיר אותם מחדש, להבין אותם, לקבל אותם, להכיל אותם ולאהוב את הילדים החדשים האלו. אני כל כך אוהבת אותם שאני רוצה להציל אותם. את יודעת למה? כי זה לא מגיע להם לשלם בצורה כזו כבדה על משהו שלא על עוול בכפם. ואם אני צריכה להציל אותם גם מעצמם אני אעשה גם את זה. אני לא אוותר עליהם, אלו הבנים שלי. ואני יודעת שהם בסוף יהיו בסדר, אני באמת יודעת את זה, כי גם הם וגם אנחנו מגויסים למטרה הזו. כרגע הם כועסים על העולם וזה בסדר, כי העולם פגע בהם. ואני צריכה עזרה כדי שאוכל לעזור לילדים שלי. זה מצריך משאבים, ורבים".

האימא מספרת כי היא ובעלה לא עבדו שנה מהרגע שגילו את הפגיעה. לווינו כספים מכל מקום אפשרי כדי לטפל בילדים שלנו, בנו. אנחנו משלמים אלפי שקלים בחודש למען זה. בכדי לשקם את הילדים שלנו, את עצמנו, את המשפחה שלנו. אני רוצה שהילדים שלנו יהיו בריאים, אני רוצה לחזור לישון עם בעלי במקום עם הילדים כי אני מפחדת שאולי הוא יפגע בהם. אנחנו במקום שלא סומך על אף אחד. אפילו לפעמים לא זה על זה. איך אפשר לסמוך על אנשים או על העולם אחרי פגיעה שכזו? הסיפור הזה פגע בכל חלקה טובה. אני לא יכולה להסביר לך מה זה כאם לעמוד למשפט פלילי של הוכחות לבד. את בעלי הרחקתי כי ידעתי שאם הוא ייחשף לפרטי הפרטים הללו הוא כנראה ירצח את ר'. הוא לא היה מצליח כגבר, כאב לעמוד בזה. הוא למשל הצליח לחזור רק בינואר האחרון למעגל העבודה ולאט לאט הוא מתחיל להשתקם בעזרת הטיפולים שנותנים לנו קביים. ולמען האמת? אנחנו עוד לא מספיק חזקים להוריד את הקביים. זו הייתה מכה אנושה לגלות שאדם שאתה מאוד אוהב פוגע לך בשניים מהדברים הכי חשובים בעולם. בילדים שלך. היום, עדיין יש לי שבירה באמון מול בני אנוש. אין לי עדיין אמון באף אדם. אני מקווה שזה בר תיקון כי זה מזעזע לחיות ככה. וזה לא רק אני. גם הילדים, זה חלק מפוסט טראומה. הבן הגדול שלי מבודד את עצמו חברתית, הבן הקטן שלי יכול לתת לגוף שלו פקודה כי יותר קל לו להפיל את זה על הגוף מאשר על הנפש ולמשל בפורים האחרון הוא התחיל להקיא אחרי עשר דקות שהיינו מוקפים באנשים, רק בכדי שהוא לא יצטרך להתמודד עם ההמולה הזו. אני מפחדת לשלוח את הילד הקטן שלנו לבד לגן אז אני פשוט נמצאת איתו שם. אני מפחדת לתת להם להסתובב לבד, להיות אצל חברים לבד. מעדיפה שיפתחו חרדה מאשר שייפגעו שוב".

"האמון שלי נשבר". צילום אילוסטרציה פיקסאביי

היא מספררת על נקודת השבירה האישית שלה: "באזכרה של אבא שלי הבן הגדול שלי שאל אותי מה קרה לאבא שלי. למה הוא מת ככל כך צעיר. אז הסברתי לו שהוא חלה במחלה שגרמה לו להרבה סבל ושעכשיו הוא כבר לא סובל. לא עברו שלוש דקות והוא התחיל לצרוח לי 'אימא, תוציאי לי את זה מהראש. סבא, אם אתה לא יכול לעזור לי תיקח אותי אלייך'. הוא ביקש ממני שאעזור לו, כי הוא לא רוצה יותר להיות פה. הבהרתי לאלוהים מאוחר יותר באותו ערב שאני לא יכולה לעמוד בזה, בסיטואציה או במחשבה שהבן שלי ימות לפניי, וברגע אחד החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות. קיבלתי החלטה. לשמחתי אלוהים עשה הוקוס פוקוס ולא וויתר עלי והרופא אמר לבעלי שזה נס שאני חיה. לי הרופא הסביר שהייתה לי תגובה נורמלית למצב שהוא לא נורמלי. כאם, שעוברת את מה שאני עוברת זה גיהינום כך שאתה לא מפחד מהגיהינום שבנטילת החיים של עצמך כשאתה חי כך יום אחר יום, שעה אחר שעה, דקה אחרי דקה. הגעתי למצב שזהו, סף הכאב היה מקסימלי. במיוחד שכל יום אחד מהם מאשים אותי בזה שידעתי והרשיתי לרותם לעשות את מה שעשה. זה מה שהוא שתל להם במוח וקשה לשנות להם את האמונה הזו ולא משנה מה אני מסבירה להם. הנס הזה גרם לי להבין שזה או הכל או כלום וקיבלתי החלטה להילחם".

האימא בחרה להיחשף בתחילת החודש באמצעי התקשורת השונים, "לי אין בעיה לחשוף את השם המלא שלי, את הפנים שלי – לא אני צריכה להתבייש אלא זה שיושב היום בכלא קידר בבאר שבע. החשיפה שלי עזרה לילדים אחרים, למשפחות אחרות שהודו לי שהבושה עברה צד. וזה מה שאני רוצה, שאף אחד לא יצטרך לעבור את המסע הזה. אם יש מסר אחד שארצה שיעבור לאנשים זה שאין אדם חסין ותלמדו את הילדים שלכם כללים וחוקים בכדי שזה לא ידפוק אצלכם בדלת. היום כשאני שומעת שמישהו הוא נפגע עבירה מינית מתהפכת לי הקיבה, כי אני יודעת איזו מסכת קשה הוא הולך לעבור ואיזה מסע ממתין שיצעד בשביליו. אני פה זועקת לכנסת: שבו איתי ועם נפגעי עבירות מין נוספים ובואו נבנה תוכנית הגנתית. מה ההבדל בין הפרעה של אדם שיורה באנשים לבין הפרעה של אדם שאונס ילדים? שניהם זה הפרעה ושניהם גורמים למוות, רק שהמוות שלנו הוא יותר גרוע  כי אתה נשאר עם דופק ומי שטוען שהוא אחראי על ביטחון האזרחים שיתעורר כי יש אנשים כמוני וכמו רבים אחרים שלא ישנים בלילה כי המחשבה הזו מטרידה אותם. לפגוע בחסר ישע לא יכול להמשיך ולהתקבל על הדעת".

ביקשתי מהאימא לסיים את הריאיון בצורה אופטימית, תכונה שמושרשת בה עמוק "אני אשתף במה שאמרתי לרותם עזריה כשנכנסתי בפעם האחרונה לבית המשפט: 'נפלתי, אבל נחש מה יא בן כלב? קמתי!'."

 

לתרומות למשפחה לחצו כאן: ילדים בני 3 ו-5 לא אשמים https://my.israelgives.org/he/fundme/backontrack#.Y_UCqcRe08o




משאל גולשים ניוז חיפה והקריות

האם קיימת בך היכולת לקבל את הקהילה הלהט"בית?

צפה בתוצאות

Loading ... Loading ...

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בחוק ומשפט








<

<











<