X

אמנות בשרות הזיכרון

מחלקת הדרכות חינוכיות בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם והמחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה חברו לפרויקט שייעודו שיח יוצרים בנושא ייצוג השואה ומשמעותה לדורות הבאים




שיתוף פעולה בין יד ושם למרכז האקדמי ויצו בחיפה הוביל לשיח יוצרים צעירים ועבודות להנצחת השואה מנקודת מבטו של הדור הצעיר בנושא המרכזי ליום השואה "התנגדות יהודית בסימן 80 שנה למרד גטו ורשה". בין הפרויקטים :

  • מוזיקאים שפעלו בסתר בתוך הגטו והמשיכו ליצור מוזיקה
  • יהודים שזייפו תעודות זהות ומסמכים שונים
  • קבוצת רופאים שביצעה בסתר מחקר מעמיק על תופעת הרעב

מחלקת הדרכות חינוכיות בבית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם והמחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה חברו לפרויקט שייעודו שיח יוצרים בנושא ייצוג השואה ומשמעותה לדורות הבאים. במסגרת הפרויקט, בהנחיית אדוארדו מיטלמן, יצרו הסטודנטים עבודות שונות (סרטונים, אפליקציות, ספרים ועוד) לשימוש חינוכי במסגרת מפגשים עם קבוצות חינוכיות מהארץ ומהעולם. כל פרויקט מביא עימו נגיעה אישית ומבטא רבדים חדשים בהתמודדות עם הנושא תוך ליווי תכני וחינוכי של צוות מחלקת הדרכות חינוכיות ביד ושם.


ועדה הכוללת נציגים מיד ושם והמרכז האקדמי ויצו חיפה בחרה את העבודות המצטיינות. במקום הראשון המשותף זכו הפרויקטים: מחקר הרעב ולהשאיר חותם. חברי הועדה התרשמו מעומק המחשבה, היצירתיות והמקוריות של הסטודנטים.


מחקר הרעב. אדם פרג'ון וחמוטל רייבי

אדם פרג׳ון וחמוטל רייבי בפרויקט מחקר הרעב מתמקד במחקר של קבוצת רופאים מגטו ורשה, אשר חקרו בזמן המלחמה את תופעת הרעב והשלכותיה הפיזיולוגיות. המחקר הוסתר והוברח מידי הגרמנים עד לתום המלחמה. מבחינה מדעית, זהו המחקר המקיף ביותר שהתבצע אי-פעם על הרעב האנושי.  אחת התגליות החשובות הייתה שאדם החולה במחלת הרעב, חייב הזנה איטית ובכמויות קטנות. אילו ידעו זאת הצבאות המשחררים, היו ניצלים יהודים רבים שמתו כתוצאה מאכילה לא נכונה.  אותה קבוצת רופאים יהודים, מורעבים בעצמם בגטו הצפוף, דאגו להנציח את פשעי הנאצים דרך המדע ולקדם את המחקר שעד היום משתמשים בתוצאותיו. הייתה זו גם התרסה והתנגדות אל מול הכוונה למחות מהם צלם אדם. "בעבודתנו התמקדנו בפרטי המחקר והאירועים המרכזיים שסבבו אותו, שאותם תירגמנו לטבלת היסודות המדעית המגלמת את יסודות החיים. הטבלה מורכבת מקופסאות שבתוכם דימויים משתנים, החל מסימפוטמים של מחלת רעב, דרך מצב התזונה בגטו ועד להברחת המחקר. מטרת הקופסאות הייתה להעביר חוויה אינטרקטיבית, מפתיעה ומלמדת תוך דגש לחשיבות הגילוי של הצד הרפואי, שלא נלמד ומדובר בנושא השואה." מסבירים אדם פרג'ון וחמוטל רייבי.

להשאיר חותם. עדן ששון ודריה ניחמוב

עדן ששון ודריה ניחמוב בפרויקט להשאיר חותם מרדכי 'מוניה' אורלינסקי נולד בליטא בשנת 1928, בעיר מריאמפול. כשהיה בן 14 נשלח לגטו קובנה. בתחילה בגטו הוא למד נגרות בבית הספר שהקים האלטסטנרט. בסיפורו, מתאר מרדכי את הפניה של המחתרת אליו ואל חבריו שיסייעו בזיוף חותמות ששימשו לאישורי הכניסה לגטו. עובד בריגדה היה גונב אישורים לא חתומים מהמשרדים של הגרמנים כאשר היה יוצא לעבודה, לאחר מכן מעביר אותם לאיש קשר שהיה מעביר אותם למרדכי. מרדכי היה מזייף את חותמות המעבר ומחתים את האישורים הלא חתומים. כך יהודים רבים יכלו לצאת מהגטו על מנת למכור רכוש לליטאים, לקנות אוכל ולחזור חזרה.  מרדכי ז"ל, נפטר בשנת 2013, ומעולם לא נתן עדות ב"יד ושם". הפעם היחידה שסיפר את סיפורו במלואו הייתה בשנת 2007 לטובת עבודת שורשים של נכדו וזוהי ההקלטה שנשמעת לאורך העבודה.

the other side of the brush. עדי שליט, נעמי גולדשטיין ואליסה קונדרטייב

עדי שליט, נעמי גולדשטיין ואליסה קונדרטייב בפרויקט  the other side of the brush מוריס וישוגרוד היה חבר משפחה קרוב של נעמי, הם חגגו יחד חגים ואירועים משמחים. לפני המלחמה למד עיצוב גרפי ולאחר פרוץ המלחמה הוא נאלץ לעשות עבודות אומנות ועיצוב לנאצים וכך ניצל.  במקביל הוא הצליח להציל מספר יהודים, את חלקם החביא ולחלקם לזייף תעודות זהות ומסמכים שונים. הפרויקט שיצרו הינו ספר אינטראקטיבי המספר על חוויותיו של מוריס במהלך תקופת השואה. בפרויקט, מבקשות היוצרות להראות את הקונפליקט במעשיו, בין מעשי ההישרדות והעזרה לנאצים לבין אירועים גורליים בהם הוא יכול היה להשפיע ולעזור ליהודים.  "כל היצירות שמוריס יצר במהלך השואה היו ידניות ולכן היה לנו חשוב להשתמש בטכניקה ידנית של קיפול וחיתוך נייר, טכניקה שהוא בעצמו השתמש בה לפרויקטים רבים. השימוש בסכין חיתוך דומה בחוויה שלנו לשימוש של מוריס במברשת. הטכניקה הידנית של מוריס דורשת המון דיוק ולכן בחרנו בספר בעל חיתוכי נייר וקיפולים שונים.את כל המידע לקחנו מתוך ספרו "  A Brush With Death".

מחקר הרעב. אדם פרג'ון וחמוטל רייבי

שני שכטר ופאדי חמאדה בפרויקט הבריחה לצלילים הפרויקט מתמקד בשלושה סיפורים של מוזיקאים שהתנגדו בשואה: אלמה רוזה ,מרדכי גבירטיב וודיסלב שפילדמן שגרו ברחבי פולין. המוזיקה היוותה סכנה ממשית לחייהם בתקופת השואה ולפניה, אך הם החליטו שלא לוותר על אהבתם לתחום והמשיכו לנגן, להלחין וליצור בחשאיות, גם בתוך הגטאות, בתקווה לעתיד טוב יותר. בעיניהם, המוזיקה הייתה דרך ביטוי לאהבה, לרגשות ולבריחה מהמציאות. "כחלק מהמחקר גילינו שהייתה נגינה בכפייה. בעצם הייתה פעילות בתחום המוזיקה שיזמו הגרמנים על ידי הקמת תזמורות ברוב מחנות ההשמדה, העבודה והריכוז הגדולים, שהיו מורכבות מנגנים יהודים. המוזיקה הושמעה בעת שהגיעו משלוחים של יהודים להשמדה עד לכניסתם לתאי הגזים, בעת הסלקציות, בהליכה המאורגנת של רבבות האסירים לעבודת כפייה ובשובם ממנה, וכן הושמעה בהופעות בפני אנשי הסגל הגרמני להנאתם" כפי שמספרים שכטר וחמאדה.

אונה שגב, ראש המחלקה לתקשורת חזותית ועיצוב גרפי במרכז האקדמי ויצו חיפה: "שיתוף הפעולה של המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה עם בית הספר להוראת השואה ביד ושם, הוא מפעל ארוך שנים ובעל ערך רב. זוהי הזדמנות יוצאת דופן להיחשף לסיפורים שאינם בהכרח מוכרים, ולהציג אותם באופן חזותי, אשר מפיח בהם חיים. פרוייקט זה מהוה אבן דרך משמעותית עבור הסטודנטים והסטודנטיות, הן במישור האישי והן במישור המקצועי-לימודי. הנושא השנה – התנגדות – מצא ביטוי עשיר ומגוון בעבודות. בכל עבודה ניתן לזהות התייחסות מקורית לנושא, המאירה אותו באור שונה".

רינת מעגן גינובקר ומרב ז'נו ממחלקת הדרכות חינוכיות, יד ושם: "הפרויקט המשותף מניב בכל שנה עבודות מעניינות של הסטודנטים, המצליחים לגשת לנושא השנתי הנבחר לפרויקט באופן מקורי וחדש. העבודות מהוות חלק משיח חינוכי וערכי אותו אנו מקיימים עם קבוצות חינוכיות במסגרת ימי עיון ביד ושם ושמחנו לראות עבודות העוסקות בנושא התנגדות בתקופת השואה המשלבות סיפורים אישיים ומחקר מעמיק בנושא".





אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בחדשות