X
חדשות מקומי ספורט חברה יוצאים קבוע בריאות חינוך עסקים אוכל מגזין צרכנות

50 שנה למלחמה ששינתה את פני המדינה. "ירינו מסביב למעוזים כדי שהמצרים לא יתקרבו"

שרגא ניר שירת בגדוד תותחנים שתפקידו במלחמת יום הכיפורים, היה למנוע את ההתקרבות של המצרים. מכל הרגעים הוא זוכר כיצד המזל שיחק לצדו, כאשר התבקש להחליף טנק. זהו סיפורו של אחד מאותם רבים שלא קיבלו אותות מופת אבל הם היו שם, לחמו ונלחמו עבור אלו שהיו זקוקים לעזרתם
אבי שמול פורסם ב:  24/09/23 , 4:00 מייל לכתב

"אני הייתי בגדוד תותחנים בקליבר 175 מ"מ", מספר שרגא ניר, שעבר לגור בחיפה בשנת 1957. "היה לנו חלק פעיל בהגנה על מוצב המזח. במקצוע שלי אני מכונאי טנקים. לכן הייתי בחולייה הטכנית של הגדוד. חוויות קרביות בתור לוחם, לא היו, אבל כל הגדוד היה באיזור המתלה בתעלה. היינו שם סדר גודל של 12 תותחים".

"השתחררתי משירות סדיר בנובמבר 71. השירות הפעיל הראשון שלי היה בתקופת המלחמה. קיבלנו הנחיות לירות לכיוון המעוזים שבמוצב המזח. מכיוון שבאותה תקופה המצרים כבר עברו את התעלה ותקפו את המעוזים. חלק מהמעוזים נפלו על ההתחלה. אלה שלא נפלו, קיבלנו הנחייה לירות מסביבם בכל פעם שהמצרים התקרבו אליהם זו כנראה אחת הסיבות שהם לא נכבשו אלא הלכו לשבי".

אולי תרצו לקרוא גם:


שרגא ניר עם חייל אום ליד הק"מ ה-101 בדרך לקהיר. צילום: אלבום פרטי


"התותח בו השתמשנו הוא מאוד מדוייק. מ-26 ק"מ אתה יכול לפגוע בטווח של מטר או שניים מהמטרה. אנחנו ירינו מסביב למעוזים בשביל שהמצרים לא יתקרבו. כל פעם שהמעוזים הודיעו שהמצרים מתקרבים, היינו יורים מסביבו. וכל הזמן זזנו בכדי לכסות כמה שיותר מעוזים. זו הסיבה שהם ניצלו".

"כל הזמן היינו בתנועה בשביל שלא יפגעו בנו. התחפרנו, ירינו, המשכנו הלאה. מהג'ידי בצפון, למתלה שהיה יותר בדרום. היינו כל כך מוצלחים שהמצרים מצאו לנכון לירות לכיוון שלנו".

"הטנקים היו חמושים ופעילים. אז מה שעשינו היה לסחוב פגזים. סחבנו אותם בידיים. שלושה ימים העמסנו אותם בלי לנוח. לא ישנו ולא אכלנו. ירינו ברצף. בגלל טיב הירי והדיוק, אנחנו היינו מטרה של המצרים. היו להם יחידות קומנדו שחיפשו אותנו וקציני טיווח שכוונו עלינו אש. הם ירו עלינו טילים וגם מטוסים ניסו. כל פעם שראינו טיל בשמים, היינו עוצרים את השיירה ומתחפרים בחולות שמסביב".

"לא היה רגע של מנוחה. כשהיו קרבות אנחנו התשתתפנו".

תותח 175 מ"מ של הגדוד במלחמה.   צילום: אלבום פרטי

"בהמשך הגיעו שני מטוסי מיג עירקים ופגעו בסוללה ב' שלנו. הסוללה נמחקה לגמרי אבל חיילים לא נפגעו. בנס יצאנו בשלום. בעקבות זה המג"ד שלנו נתן הנחייה לשמור עלינו. שמרו עלינו יחידות של קומנדו ושל צנחנים. ניסו גם לעשות מאתנו לוחמי חי"ר, מה שלא היינו. בגלל שלא היה לנו ציוד, נסענו ברחבי האיזור ואספנו שלל מצרי. מקלעים, תותחי נ.מ. עם תחמושת של המצרים. הכנו אותם כדי שנוכל להחזיר".

"אחת הסוללות שלנו עברה את התעלה יחד עם גשר החביות. עם הכוח של אריק שרון. אחרי הסוללה הזו, כולנו עברנו לצד המערבי של התעלה וחיכינו שהכל ייגמר".

ליד הקנטינה בפאיד בצד המערבי של התעלה.
צילום: אלבום אישי

"לא ידענו מה קורה. התרשמנו ממה שראינו. היו טנקים עם לוחמים מפוייחים לגמרי בצריח. אתה רואה טנקים עוברים צפונה ודרומה ואין לך מושג. לצערנו, ראינו כל הזמן מטוסים שלנו נופלים. הסוללות של הטילים המצריים היו ערוכים היטב וכל הזמן הפילו את המטוסים שלנו".

"בסך הכל היינו 186 יום במלחמת יום הכיפורים ואחר כך נשארתי במילואים עוד עשר שנים".

חיפוש נשק נ"מ שלל כדי להגן על הגדוד מפני מטוסים מצריים. צילום: אלבום אישי

נותרו זכרונות קשים?

ניר: "לא, בתותחנים לא נלחמים קרבות פנים אל פנים. כך שהזכרונות ברובם עסקו במלחמה מרחוק. יש כמובן פחדים, כי יורים עלייך ואתה מתגונן".

החוויות מתפוגגות עם השנים?

ניר: "זו חוויה שאתה לא יכול לשכוח. זה טבוע אצלך בדם. נשארתי בקשר עם חבר'ה מהגדוד. מדברים".

מה הזיכרון הכי חזק שנותר מהמלחמה?

ניר: "דווקא עניין של מזל. באחד השלבים הייתי בטנק חילוץ. נסענו אתו כל הזמן. בשלב מסויים, הקצין חימוש ביקש מאיתנו לרדת מהטנק כי מישהו אחר מחליף אותנו. שאלתי אותו למה. אז הוא אמר שעוברים לצד השני של התעלה. לקחתי את הקידבג וירדתי. השותף שלי אמר, 'אני לא מוכן'. אמרתי לו, 'אל תהיה טמבל, אמרו לך לרדת מהטנק, אל תתווכח'. למחרת נודע לנו שהם עברו את התעלה וחטפו קטיושות ואחד מהחבר'ה נהרג. יש כאלה שקוראים לזה השגחה עליונה, אני קורא לזה 'מזל'".





אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בחדשות