X
חדשות מקומי ספורט חברה יוצאים קבוע בריאות חינוך עסקים אוכל מגזין צרכנות

שלום 2024, ברוכה הבאה 2025

עם המעבר לשנה האזרחית החדשה פנה 'ניוז חיפה קריות' לשורה של אנשים ונשים מעולם העסקים, בידור, ספורט ומשפט, על מנת לסכם את השנה המאתגרת שחלפה ולקבל את השנה האזרחית החדשה
טלי ליבמן פורסם ב:  01/01/25 , 12:28 מייל לכתב

שלומי פורמן. צילום: ראובן כהן

שלומי פורמן, איש עסקים ויו"ר עמותת הידידים של בית החולים כרמל


השנה האחרונה הייתה מלאה באתגרים ומשמעות. לצד ניהול שלושה עסקים והקמת מיזם חברתי לשיקום הלומי קרב בשם "בוחרים בחיים", התמודדתי כמו כולם עם מלחמה מתמשכת ועם מציאות מורכבת כאבא לשלושה ילדים ששנים מהם בצבא – עומר, קצין בחיל הים, ועדן, שסיימה קורס קצינים ובדרך להיות קצינת ת"ש. הדאגה לעתיד המדינה, הכאב על הפצועים וההרוגים, וכמובן התקווה לחזרתם של החטופים, ליוו אותי לאורך כל השנה.




ניהול עסקים ומשפחה בתקופת מלחמה היה אתגר יומיומי. כאבא לשני חיילים, חוויתי לא מעט לילות לבנים. כמו רבים, נאלצנו להתמודד עם ירי טילים, אזעקות וריצות לממ"ד יחד עם אשתי ורד והבת שלנו, נגה. במקביל, במסגרת מעורבות חברתית כיו"ר עמותת הידידים של בית חולים כרמל, הצלחנו לגייס מאות אלפי שקלים לבית החולים – הישג משמעותי בצל האתגרים. בתוך כל זה, ניסיתי לשמור על קור רוח ומחשבות חיוביות כדי לייצר תחושת ביטחון עבור המשפחה שלי.

אחד הרגעים המרגשים ביותר היה כשעדן, הבת שלנו, סיימה קורס קצינים בבה"ד 1. במשך שנה היא סירבה לצאת לקצונה מתוך תחושת שליחות ואחריות לחיילים שלה בזמן המלחמה – וזה רק הגביר את תחושת הגאווה שלנו. גם הצלחת המיזם שאני עומד בראשו, "בוחרים בחיים", שראיתי איך הוא משנה חיים של הלומי קרב, היה רגע משמעותי ומרגש עבורי השנה.

בשנה הקרובה אני שואף להרחיב את השפעת המיזם "בוחרים בחיים" ולמצוא דרכים חדשות לסייע להלומי קרב. בנוסף, אני מתכנן להמשיך לנהל את העסקים שלי ביציבות, במיוחד אחרי תקופה של אי-וודאות, ולחזק את המשפחה שלי כעוגן. אני שואב סיפוק רב מהעובדה שרבים מחברותי וחבריי מצטרפים אליי בעשייה למען הקהילה.

גיל סתיו. צילום: שאולי למדנר

גיל סתיו, מנכ"ל הוט סינמה

זו הייתה אחת השנים המורכבות בתולדות המדינה. ברמה האישית, כל אחד ואחת מאיתנו חווה את ההשלכות של ה-7.10 והמלחמה. אלו שאיבדו את היקר מכל, אלו שממתינים לשובם של יקיריהם, מי שנפגע, מי שחי בפחד, ומי ששגרתו הופרה – כולם מתמודדים עם מציאות קשה ומשתנה.

כרשת בעלת כמות ופריסת מתחמי הבידור והקולנוע הגדולה בישראל, אנו הרגשנו ומרגישים את ההשפעה הנרחבת בכל פלחי האוכלוסייה ובכל אזורי הארץ בדרום, במרכז ובצפון.

הבנו שעלינו להתאים את עצמנו למצב החדש ולספק חוויות בידור שיעניקו לאורחים מקום שיאפשר גם פינה של שפיות ואסקפיזם. לכן, ביצענו מספר פעולות והתאמות, כמו הוספת תכנים מגוונים כגון "לא רק קולנוע", שכוללים הופעות סטנדאפ, הרצאות, הצגות ילדים ואירועים עסקיים.

אני מלא תקווה שבשנת 2025, כל אחד ישוב לביתו ושגרת החיים תחזור למסלולה. אני מאמין שנוכל לפעול יחד, כעם, ולשקם את ההשלכות הקשות של התקופה האחרונה.

יאיר מלכה. צילום פרטי

יאיר מלכה, מבעלי רשת ביגה ורשת קפה גרג

השנה הייתה קשה מאוד בפן האישי , המלחמה והאווירה בארץ הייתה קשה מאוד. השנה שהכי הרבה בכינו כאבנו, לא היה חשק לעשות כלום. אתגרים קשים, הרבה מהקרובים אלינו נפצעו, מעגלים קרובים נרצחו. חיילים נהרגו.

רגעים משמעותיים -הרגע שחזרתי מבית הכנסת בשבת ב-7/10 זה הדבר הכי נורא שראיתי בחיי. החטופים, משפחות החטופים, ההפגנות, הפילוג של העם איום ונורא.

התוכניות והחלומות להיות כמה שיותר עם המשפחה, ליהנות מהילדים, להגשים את החלומות העסקיים שלי, להגשים את החלומות הספורטיביים שלי, ליהנות מהחברים הטובים וכמובן לראות את החטופים חוזרים הביתה בשלום והכי חשוב להיות בריא.

אלי שחרית. צילום פרטי

אלי שחרית, מבעלי הששון וקבוצת הסינטה בר‎

עברה שנה סופר מאתגרת גם בעניין של המצב רוח כי בסופו של דבר התחום שלנו זה תחום ההסעד ובילוי. אנשים באים למסעדה כשיש את הראש ליהנות ולבלות אבל המלחמה מאוד הקשתה בעניין הזה אז לא היה כל כך פשוט אבל מצד שני מפונים של כל הצפון הגיעו לאזור חיפה וזה הביא גם הרבה עבודה. אז עד חודש ספטמבר נהנינו מכל התוספות של האנשים של מפוני הצפון שזה הביא יותר עבודה מהרגיל, ספטמבר, אוקטובר וחצי נובמבר, שממש הייתה מלחמה גם באזור חיפה אז ממש סבלנו, זה פגע לנו בין 30 ל-40 אחוז אבל הקורונה לימדה אותנו להיערך גם לימים קשים.

התמודדנו עם אתגר המלחמה התמודדנו עם מצוקת כוח אדם קשה כי הרבה מהצוות התגייסו בצו 8 חלקם הגדול זה הראשים הגדולים שלי שזה המנהלים, אז חווינו את מצוקת הכוח אדם גם בניהול וגם בכוח אדם ובעיה של מצב רוח. עשינו הרבה פסיכולוגיה כדי לתחזק את הצוות.

לגבי החלומות לשנה הבאה, אני תמיד בעשייה והחלומות שלי תמיד הם להגדיל את המערכות שלנו, בשנה הקודמת גם פתחנו את ה"לאוני" את הקפה מעדניה שלנו באיינשטיין, אני כל שנה דואג להרחיב את הקבוצה אז בשנה האחרונה עשינו את ה"לאוני" באיינשטיין והשנה בעזרת השם אנחנו פותחים מפעל בייקרי שישמש אותנו גם לקבוצה וגם למעדניות החדשות שאנחנו פותחים, זה יהיה ברמת הנשיא, במתחם המסחרי, פותחים שם מפעל בייקרי עם עוד סניף של "לאוני" מעדניה חנות מפעל. זה יהיה מאתגר וזה החלק הצפוני של חיפה שעדיין אין לנו שם נקודה ובאסטרטגיה שלי אני רואה לנכון כן לשים שם נקודה חזקה.

דפנה צורי. צילום: מאיר אלמלם

דפנה צורי, מנכ"לית היכל התיאטרון מוצקין

‎לשנה שחלפה קשה לתת ציון, כי עוד לא הומצא ציון מספיק נמוך בשבילה. אמנם היו קרני שמש בודדות אבל סך הכול זו הייתה שנה חשוכה. שנה של מלחמה, של חטופים שעדיין במעמקי האדמה, שנה שהיכל התיאטרון במוצקין יצא לחופשה כפויה עקב הטילים שיורטו מעליו (ושאספנו שברים מהם), ושנה בה התבשרתי שהיכל התיאטרון במוצקין, ההיכל המצליח, הגדול והאהוב ביותר בארץ, יוצא למכרז. וואווו….

‎אבל הייי, אני אדם אופטימי וברור שמצאתי גם קרני שמש מאירות השנה. ראשית- נולדה לי נכדה מדהימה (אחרי ארבעה נכדים), המשפחה בריאה, יש לי שמחת חיים פנימית שאף אחד לא ייקח ממני, והשמיים הקודרים יהפכו לכחולים! זה רק עניין של זמן ואני אדם עם סבלנות.

‎את כל הקשיים הפכתי לאתגרים. מיד עם אישור פיקוד העורף החזרנו את ההיכל לפעילות מלאה, הכנתי את העונה הבאה במלואה, כך שהפגיעה במינויים תהיה מינימלית ואת השברים (שברי יירוטים ושברי לב שבור) אספתי בכוס חד פעמית, כדי לזכור ולהבין שמדובר בקשיים חד פעמיים!

‎החלומות שלי- התעוררתי מהחלום. יהיו לי חלומות חדשים ביום שאכבה את האור במשרדי, בהיכל התיאטרון במוצקין. בינתיים חולמת את החלום הבאנלי כל כך והנכון כל כך- בריאות למשפחתי ולי, כמובן.

הרגע המשמעותי שלי- הולדת נכדתי, רום, ורגע נוסף משמעותי לי זה כשהנכד הבכור שלי, כרמל, אומר לי "אומא (סבתא), אני תמיד לידך נוקי פינוקי". רגעים משמעותיים זה כשאני מוקפת בנכדים שלי- וואוו, איזה אושר וכמה משמעות!!! (שמותיהם- כרמל, ארבל, ינאי, יהל, רום).

‎רגע משמעותי זה כשאני נפרדת מהקהל והוא מחזיר לי כל כך הרבה אהבה. אני נפרדת מהשחקנים והם מחזירים לי אהבה. כולם מבקשים שלא אעזוב, ואני מסבירה שהועזבתי. ‎רגע משמעותי מאוד בשבילי זה הרגע שבעלי, חיים, סיים את עבודתו, אחרי 30 שנה כראש עיריית קריית מוצקין, בעוול גדול, שעוד יתואר ויסופר.

‎אתגר והתחלה חדשה. יד ביד…. לאורך כל הדרך.

יובל רוסמן. צילום פרטי

יובל רוסמן, יו"ר מועדון הפועל חיפה כדורסל

‎אני חושב שכמו על כל עם ישראל, המלחמה הזו הכניסה אותנו למקום חשוך וכאוב מאוד. כמה שחשבנו שאנחנו מתאחדים כעם, אנחנו לא. הפילוג הוא הרבה יותר גדול ממה שכולם מדמיינים. ואני חושב שאם אנחנו כעם רוצים להגיע למקום טוב, אנחנו חייבים להיות באמת ערבים אחד לשני. לא רק בשעות קושי של מלחמות. אנחנו אמורים להיות מדינה של חוק ומדינה שבה מכבדים בה אחד את השני. והלוואי נגיע למקום הזה.

לגבי ההתמודדות שלנו, כהפועל חיפה כדורסל, זה רצף של שנתיים-שלוש לא פשוט. היה לנו את הקורונה, ולפני שנה התחילה המלחמה בדרום, ועכשיו היה בצפון. סבלנו מזה קשות בהיבטים ששחקנים לא היו מוכנים להישאר פה, שחקנים אמריקאים, למשל וגם שחקנים ישראלים עזבו את הקבוצה בעקבות האירועים שהתרחשו פה בחיפה. בהיבט הכלכלי, אנחנו כמועדון ספגנו מכה אנושה וקשה. בהיבט שספונסרים שהתחייבו נתנו פחות בחלקם, גם עיריית חיפה, עם הגזרות שלה, הביאה את המועדון שלנו למצב שגם הם קיצצו לנו בתקציב, וגם המשכנו לשלם את האולמות בצורה שוטפת וכמעט כמעט בלי התחשבות אמיתית.

אני חושב שאחד האירועים הקשים ביותר בשנה האחרונה זה האירוע של החטיפה וההלם שהעם שלנו שרוי מהשביעי לאוקטובר. אני חושב שזה אות קלון לכל המדינה, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט המדיני. אני מקווה קודם כל שהעם שלנו ישתקם ובאמת נדע להיות אחד בשביל השני ונדע גם להסתכל על מעמד הביניים ומטה. בהיבט הכלכלי שלאנשים יהיה את היכולת להתמודד כלכלית. כי אנחנו לפני, אני חושב, התרסקות כלכלית בהיבט של האנשים ביומיום שלהם, במחייה שלהם.

החלומות שלי זה שאנחנו כקבוצת ספורט שעושה המון מבחינת התרומה לקהילה. וכמועדון נצלח את השנה ונשאר בליגה. נמשיך להיות גורם משמעותי בספורט החיפאי. נמשיך את הפעילות הקהילתית שאנחנו מאמצים ארבעה בתי ספר לילדים אוטיסטיים. נמשיך את הפעילות שלנו בפנימיית רמת הדסה. שאנחנו כמועדון נהיה מראה לעשות טוב לחברה ולעזור לעיר הזו, להשתקם ולהתרומם. כי יש לנו את העיר הכי יפה והעיר הכי טובה במדינה. שאנחנו צריכים כולנו לעזור ולהיות כולם ביחד. והכי חשוב לי לציין זה את אשתי היקרה יפית על התמיכה התמידית וההבנה והיותה לצידי לאורך כל הדרך הלא פשוטה וגם לילדים המדהימים שלי.

יוסי פרץ ארי. צילום: אורטל דהן

יוסי פרץ ארי, מנהל המדיה של מכבי חיפה ואחד ממיסדיי מוזיאון מכבי חיפה

איך עברה השנה שלי? בפן האישי הייתה לי שנה נהדרת. מבחינה משפחתית אני מרגיש שלם יותר מתמיד. כנראה שהתקופה הזאת, שמביאה עלינו פרופורציות ולהכיר בדברים הטובים שיש לנו בחיים, גרמה לתא המשפחתי שלנו (אני, אורית ושני הנערים שלנו) להיות יחידה אחת חזקה ומשובחת במיוחד. האמת? יש מצב שריצה משותפת למקלט חיזקה אפילו יותר את הקשר.

כמובן שבפן כללי, כמו כל המדינה, השנה הזאת, שהייתה המשך כואב ועצוב לחודשים האחרונים של 2023, עשתה לי המון כאב בלב. הילדים היפים האלה שנקטפים בזה אחר זה, בזמן שהם מגנים עלינו בלבנון ובעזה, יצרו אצלי חור גדול בלב.

רגעים המשמעותיים בשנה הזאת? היו לא מעט, גם בצד המקצועי שלי במכבי חיפה וברדיו חיפה וגם בחיים המשפחתיים, אבל אבחר לקחת רגע אחד שהוא התרוממות אדירה עבורי. במשך קרוב לשלוש שנים הייתי שותף גדול מאוד לבניית מוזיאון מכבי חיפה, יחד עם אהוב נפשי, רועי שני. זה התחיל ממסמך מקושקש על דף, סקיצות וחלל בטון שאין בו אפילו תשתיות ו-110 שנים של מועדון שצריכים להגיע לכדי זיקוק כל הדברים שיש בהיסטוריה של מכבי. עבדנו לילות כימים וגם ימי שישי ושבתות ומתי לא. ובשבוע שעבר חנכנו את הפלא הזה. אני ורועי הסתכלנו אחד על השני ואמרנו 'וואוו, עשינו את זה'. זה ללא ספק אחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי בחיים המקצועיים שלי.

התכניות לשנה הקרובה? לא מעניין אותי כלום, רק שהחטופים יחזרו. כל עוד החברים שלי חגי אנגרסט ורוני שטיינברכר מחכים לילדים שלהם, מתן ודורון, כל התכניות והחלומות לא חשובים. רוצה לראות את שניהם ואת כל ה-98 האחרים בבית. אמן

יובי קאופמן. צילום: ראובן כהן

יובי קאופמן, מנהל מועדון ה"ביט"

שנה מאתגרת. כהורה לילדים קטנים זה לנהל חיי שגרה בצל מלחמה ולתווך לכם אותה ללא חרדה ולחץ האתגר העיקרי היה מקצועי איך לשלב בין תחושת שליחות לתת לאנשים יציאה מהשגרה ובריחה מהחדשות למופעי תוכן איכותיים, לצד ימים קשים ולא נעימים ובעיקר איך לנהל תרבות בימי מלחמה.

הרגע המשמעותי עבורי שפתחתי יחד עם שותפי לעשייה באגודה למען החייל, אלעד אטיאס, את חמ״ל המלחמה שלנו הפעיל עד היום למען חיילי צה״ל שנתן מענה ארצי ליחידות השונות וכולי תקווה שייסגר במהרה.

החלום הגדול הוא לא להפסיק לחלום ולהגשים והתוכניות האישיות שלי הם להתמיד בעשייה התרבותית והחברתית למען תושבי חיפה ולעשות תרבות טובה גם בימי שגרה. יש כמה פרויקטים חזקים על הכוונת.

רועי שווץ. צילום:מכבי חיפה כרמל

רועי שווץ,מנכ"ל אגודת מכבי חיפה-כרמל

השנה החולפת הייתה אחת המאתגרות שידענו, בעיקר על רקע המציאות המורכבת שנכפתה עלינו בעקבות המלחמה בצפון. כמנכ”ל אגודת מכבי חיפה, עמדתי ביחד עם צוות העובדים והמאמנים של האגודה מול אתגרים שנדרשו לא רק ליכולת ניהולית אלא גם לחוסן נפשי. למרות הכול, הצלחנו לשמר שגרה ספורטיבית וחברתית שהייתה קריטית הן לספורטאים והן לקהילה. אני גאה לראות כיצד האגודה שלנו התאוששה וחזרה לפעילות כמעט מלאה, תוך שמירה על רוח הספורט והערכים שמובילים אותנו.

היו לא מעט רגעים של חוסר ודאות, במיוחד בתחילת המלחמה, שאילצו אותנו להתמודד עם מצבים מורכבים ולחץ מתמיד. עם זאת, הפגנו חוסן נפשי והובלנו  את המועדון קדימה. נאלצנו להתמודד עם קיצוצים, שינויים בלתי צפויים ומציאות משתנה, אך לצד האתגרים צברנו רגעים של הצלחה: פרויקטים שהבשילו, הישגים מרשימים ותמיכה קהילתית שאפשרה לנו להמשיך הלאה.

הרגעים המרגשים ביותר עבורי השנה היו קשורים להישגים הספורטיביים של האגודה. בראשם עומד רגע השיא של הזכייה ההיסטורית של שני בקנוב, מתעמלת אגודת מכבי חיפה כרמל, במדליית הכסף באולימפיאדת פריז 2024. כנציג האגודה ונציג הנהלת איגוד ההתעמלות, נכחתי באולם בצרפת והרגשתי גאווה עצומה. זהו הישג חסר תקדים עבור העיר חיפה והאגודה.

גם השחייה חוותה שנה יוצאת דופן עם מספר שיא של שבעה שחיינים מהאגודה שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים והעניקו לנו רגעים של השראה.

בנוסף, קבוצות אחרות באגודה לא אכזבו: קבוצת הכדורעף מכבי XT חיפה זכתה בגביע המדינה, וקבוצת הכדורסל של האגודה, לאחר ירידה לליגה הארצית, מוכיחה שהיא בדרך הנכונה לחזור למקומה הטבעי. התמיכה האדירה של הקהל, שמלווה את הקבוצה בכל משחק בבית ובחוץ, ממחישה את הקשר הבלתי ניתן לערעור בין האוהדים לקבוצה – קהל שמשמש הלב הפועם והכוח המניע של, דבר שמרגש אותי כל משחק ומשחק.

בשנה הבאה, אני שואף להרחיב את הפעילות של האגודה, לפתח תוכניות חדשות שיקדמו את הספורטאים הצעירים שלנו ולהביא הישגים שיכבדו את שם העיר חיפה. לצד זאת, המטרה היא להמשיך ולחזק את הקשר עם הקהילה, לתמוך באלו שזקוקים לעזרה, ולשמר את הרוח החברתית של האגודה.

בפן האישי, אני מקווה לאזן בין ההישגים המקצועיים לחיי המשפחה, להקדיש יותר זמן לאשתי ולילדיי.

לסיום, אני מבקש לברך את כולם בשנה אזרחית טובה ובריאה, מלאה בהצלחות, בשקט ובאיזון. אני גם מתפלל יחד עם כולם לשובם של החטופים, לשלומם של חיילי צה”ל ולימים טובים יותר לכולנו.

גונן שמר. צילום עצמי

גונן שמר, צלם

באמת שאחת השנים הקשות לעיכול במציאות הזאת. בגדול, היה צפוי שמי שבודק אותנו שנים ומגלה חולשה בסוף יפתח מלחמה. שנה קשה של הרבה אבדות מיותרות וכואבות מאוד.  זה ממש הגיע לכל בית בישראל. האתגרים שלי השנה מתגמדים ולא קיימים כשרואים חדשות. אם היה יותר קשה או פחות עבודה זה עדיין כלום לעומת משפחות שפשוט איבדו הכל. אז השנה אין לי רצון או זכות להתלונן על שום דבר גם אם קרו דברים פחות נעימים.

הרגעים מהשנה שלא נשכח זה כמובן הרגעים הקשים ביותר וגם הרגעים השמחים ביותר. הבוקר שבת ההוא לרע והחזרה של החטופים במבצע ארנון וחיסול הבכירים זה הרגעים השמחים השנה.

מקווה שהשנה הקרובה תהיה שנה של שקט, צמיחה, שגרה שקטה, התעסקות בדברים שאוהבים, שנה של משפחתיות טובה, עבודה בשפע ושוב, שקט של שגרה.

בילי מצגר. צילום: סם יצחקוב

עו״ד בילי מצגר, מצגר ושות חברת עורכי דין, משנה ליו״ר ועד מחוז חיפה לשכת עורכי הדין

השנה הייתה מאתגרת במיוחד, מלאה בעשייה אך גם ברגעים מורכבים. המלחמה שינתה את שגרת החיים של כולנו, אך גם חידדה בי את הערך של קהילה, משפחה ועשייה משמעותית. למרות הקשיים, המשכתי להוביל את המשרד שלי, להקים מחלקה שמייצגת נפגעי מלחמת חרבות ברזל, לפתח את ההתחדשות העירונית בצפון ולהמשיך וללוות לקוחות בתיקים חשובים.

המלחמה הייתה אתגר עצום. הדאגה למשפחה ולעובדים לצד הצורך לשמור על יציבות מקצועית יצרו עומס נפשי שלא הכרתי בעבר. בנוסף, היה עליי למצוא דרכים יצירתיות להמשיך לעבוד בתנאים לא פשוטים, וכל זה תוך שמירה על רוח חזקה למען הילדים והצוות שלי.

רגעי הסולידריות במהלך המלחמה חקוקים בזיכרוני – התחושה שכולנו מתאחדים למען מטרה משותפת. גם חזרות קטנות לשגרה, כמו הישגים מקצועיים או רגעים משפחתיים פשוטים, נתנו לי כוחות להמשיך.

בשנה הקרובה אני מקווה לשמור על יציבות, להרחיב את הפעילות של המשרד ושל המיזמים שלי, ולכתוב ספר שיתאר את המסע שלי, בתקווה לתת השראה גם לאחרים. שנה אזרחית מוצלחת.

מיכל של. צילום עצמי

מיכל של, מנהלת פנימיות לילדים ונוער בסיכון של ארגון אלאור

לא פשוט לסכם את השנה הזאת, עם ילדים שחלקם הוצאו מבתיהם בצו בית משפט שההורים שלהם נמצאים תחת טילים, כשיש ימים וחודשים שאי אפשר להוציא אותם מהבית, שכולם נמצאים בלחץ וחרדה, שיש לא מעט אנשי צוות שגויסו בצו 8 וכשיש לי בן פרטי שלי ששירת כשבעה חודשים בעזה ובתוך כל הכאוס הזה צריך להמשיך ולשדר להם שגרה ולשדר להם רצף ולשדר להם מקום בטוח. איך מוציאים ילד מהבית, כשהבית מקום לא בטוח ובסיטואציה של מלחמה, צריך שבאמת הפנימיה תהיה המקום הבטוח.

ברגע שהתחילה גם מלחמה בצפון, הגיע הקושי עבור הילדים לעמוד בלחצים הנלווים של הריצה בעקבות מהאזעקות, בלילות, ובימים אבל למרות כל הקושי והשברון הלב שעברנו כולנו כאן וכמדינה כל השנה, אני חושבת שהצלחנו לתת להם איזושהי סוג של שגרה. אני מאחלת לעצמי שאני אוכל לתת לילדים האלו באמת תחושה הרבה יותר בטוחה וטובה ולהחזיר אותם לשגרה מלאה, ושנהיה כולנו פנויים באמת לתת להם את מה שמגיע לילדים האלו.

ובאופן אישי מאחלת לעצמי כאזרחית וכיהודייה במדינת ישראל שנגיע כולנו לשקט ולשלווה שכל החטופים יחזרו הביתה במהרה, בשלום גם החיילים שיחזרו בשלום, ושהפצועים יחלימו במהרה.





אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד במגזין










<






<