X

מחיפה לבית הספר למשחק של הגדולים בעולם: "המשחק הוא המקום שלי"

אריאל שנהב עשתה את הדרך מלימודי תיאטרון בריאלי ועד ללימודים בבית הספר לי סטרסברג בלוס אנג’לס. עם מחויבות לישראל, זיכרון אביה שמלווה אותה ותשוקה אינסופית למשחק. “אני מאמינה שכל דבר שווה את המאמץ. אני עובדת קשה, ואני יודעת שאני אצליח"

"המשחק הוא המקום שלי". אריאל שנהב. צילום: אילן זכרוב

“זה היה ברור לי מאז שהייתי קטנה – המשחק הוא המקום שלי" משתפת אריאל שנהב (23) מחיפה, סטודנטית צעירה למשחק בבית הספר לי סטרסברג בלוס אנג’לס. “הפעם הראשונה שעליתי על במה הייתה בגיל שלוש, ומאז אני לא עוזבת את זה״.


שנהב, בוגרת מגמת התיאטרון בבית הספר הריאלי בחיפה, כבר הופיעה בסדרה “תאג”ד” ושימשה כמנהלת מגמת תיאטרון במחנה קיץ בניו יורק אחרי שירותה הצבאי. אך לדבריה, הרגע המכונן בקריירה שלה היה קורס קצר בבית הספר לי סטרסברג: “התאהבתי בשיטה ובשיטת משחק. זה באמת איך להתנתק מעצמך ולהתחבר לדמות דרך הטראומות ומה שאתה חווית. השיטה שלהם מדהימה, ואני ממליצה לכל בן אדם, בלי שום קשר אם הוא רוצה להיות שחקן או לא – זו שיטה שמחברת אותך לעצמך, וזה מדהים".




החוויה הזו הובילה אותה להחלטה חד-משמעית: “אמרתי לעצמי שאני חייבת ללמוד שם. פשוט ידעתי שזה המקום בשבילי".

עלתה לבמה עם סמל החטופים בעזה. אריאל שנהב. צילום: אילן זכרוב

לחיות כל יום כאילו הוא האחרון

ההחלטה ללכת בעקבות החלום לא הייתה פשוטה. “איבדתי את אבא שלי כשהייתי בת שמונה וחצי,” היא משתפת בכאב. “הוא תמיד חלם להיות שחקן, אבל לא הספיק. אני מרגישה שהדרך שלי היא גם הדרך שלו".

שנהב מדברת בהערצה על אמה, גלית מגן-תפירו, עורכת דין מצליחה: “אימא שלי היא החברה הכי טובה שלי. זה היה קשה לעזוב אותה, כי כל החיים היינו רק שתינו, אבל היא תומכת בי במאה אחוז. אני יודעת שזה בזכותה שאני כאן היום. המרחק זה לא קל, כי זה באמת אני והיא, אבל היא תומכת במיליון אחוז, והיא מאמינה בי והיא יודעת שאני אצליח, ובאמת אנחנו הכי קרובות בעולם, הכי קרובות שיש".

לומדת בלוס אנג’לס אבל הלב בישראל

למרות המרחק הפיזי, שנהב נשארת קשורה לישראל. “בפרויקט הגמר של הסמסטר הראשון, עליתי לבמה עם צמיד שעליו סמל החטופים הישראלים. המורה אמרה שזה מפריע לדמות, אבל עניתי לה: ‘אני לא מורידה את זה עד שיחזרו’. זה חלק ממני".

"מה שמחבר בין אנשים זה הרצון לחיים טובים יותר ולשקט". אריאל שנהב. צילום: אילן זכרוב

החיים בבית הספר למשחק הביאו איתם מפגשים יוצאי דופן ובלתי צפויים עבור אריאל. “לומדים בבית הספר סטודנטים מכל העולם – אירופה, אסיה, ואפילו סטודנטית מאיראן" היא מספרת. “בהתחלה זה הפתיע אותי, אבל אנחנו ביחסים טובים מאוד. פעם אחת שיתפתי אותה על האפשרות לעסקה לשחרור חטופים מישראל, והיא הגיבה בשמחה אמתית: ‘איזה יופי, איזה כיף’. זה היה רגע מאוד מרגש בשבילי. היא סיפרה לי שרוב האנשים אצלם, בדיוק כמונו, רוצים רק שקט ושלווה. הם לא תומכים במלחמות".

לדברי אריאל, הדינמיקה בבית הספר מרוכזת בעיקר סביב הלימודים והמשחק, ולכן הפוליטיקה נשארת מחוץ לכתליי הכיתה. “כולנו שם עם חלום משותף ללמוד ולהתקדם, וזה מה שמחבר אותנו". היא אומרת.

עם זאת, המפגש הזה גרם לאריאל להבין עד כמה אנשים שונים ממקומות רחוקים יכולים למצוא שפה משותפת גם בסיטואציות המורכבות ביותר. “בסופו של דבר, מה שמחבר בין אנשים זה הרצון לחיים טובים יותר ולשקט" היא מסכמת.

"החלום הכי גדול שלי הוא ברודווי. אריאל שנהב. צילום: אילן זכרוב

החלום הגדול: ברודווי והמסכים הגדולים

שנהב לא עוצרת לרגע. “החלום הכי גדול שלי הוא ברודווי, אבל אני רוצה גם להופיע בסרטים בהוליווד וגם בסדרות בארץ. בתור ילדה, החלום שלי היה לשחק בסדרות נוער כמו ‘גליס’, ואני עדיין חולמת על זה".

מסר של השראה

על השאלה מה מאחלים לה, שנהב עונה ברגש: “קודם כל, אני מאחלת שהחטופים יחזרו הביתה. מעבר לזה, אני רוצה לעשות את מה שאני אוהבת, לשמח אנשים ולגעת בלב של הקהל".

עבודה קשה משתלמת

המסע של אריאל שנהב עוד רחוק מסיום, אך הנחישות והאמונה שלה ברורות. “אני מאמינה שכל דבר שווה את המאמץ. אני עובדת קשה, ואני יודעת שאני אצליח".





אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד במגזין









<













<