X
חדשות מקומי ספורט חברה יוצאים קבוע בריאות חינוך עסקים אוכל מגזין צרכנות

בחדר קטן בחיפה, שש נשים מנסות להתיר חידות וסודות

העיתונאית שולי פויר שיין, הוציאה ספר שכל אחד יכול להתחבר אליו: 'הדברים שלא נאמרו'. בריאיון ל'ניוז חיפה קריות' היא מספרת כי בלב הספר מצוי סיפורם של הוריה המסופר על ידי אימה בלנקה, בשנה האחרונה לחייה. הספר מתאר סיפור עוצר נשימה על אהבה, נישואין והישרדות תחת הכיבוש הנאצי, ועל מעשי גבורה במחתרת הפולנית, תחת זהות בדויה
אודיה שווץ פורסם ב:  09/02/25 , 8:01 מייל לכתב


שולי פויר שיין. צילום: נדב קשטן

העיתונאית שולי פויר שיין, יו"ר אגודת העיתונאים כתבה ספר 'הדברים שלא נאמרו'. פויר שיין נולדה בחיפה, עבדה שנים רבות ככתבת ברשת ב' של 'קול ישראל' ובמערכת העיתון 'מעריב'. כיום משמשת יושבת ראש אגודת העיתונאים בחיפה והצפון, מרצה, אוצרת וחוקרת אומנות ותרבות. הספר מתאר את סיפורן של שש נשים בחדר קטן בחיפה, בניסיון להתיר סבך של חידות וסודות שבצילם גדלו והשפיעו על ילדותן ובעיקר על יחסיהן עם אימהותיהן.


שולי תמיד ידעת שאת רוצה לכתוב ספר? איך זה התחיל? "אני הרבה שנים בתחום השואה, גם חוקרת את השואה, דור שני לניצולי שואה משתתפת בפאנלים לדור שני, זה נושא שנורא בעצמותי. ניצולי שואה מתחלקים לשניים, כאלה שמדברים שזה נהדר וכאלה ששותקים. במשפחה שתקו. רצו להגן עלי. אבל ידעתי שיש סיפור מרתק, ההורים שלי נלחמו במחתרת הפולנית תחת זהות בדויה. זה סיפור אחר של יהודים שלוחמים, קצת להיות כמו מרגלים בשירות הביון. אבל לא סיפרו לי כלום. רק בשנה האחרונה לחייה של אימא שלי, היא התחילה לטפטף שהייתה כבר על ערש דווי, אני בגלל שידעתי שיש סיפור, כל פעם שהיא דיברה, רצתי לאוטו וכתבתי מה שאמרה. הייתה לי ערימה של פתקאות שהספיקה לסיפור אבל לא לספר, הספר מספר על קבוצת נשים בגיל שלי, שנפגשות בקבוצת תמיכה לדור שני, לכולם יש יחסים עם קונפליקטים, זה לא פשוט לגדול בצל סודות, הייתי מעדיפה לשמוע ולתעד, הנשים נפגשות בקבוצת תמיכה ובאות לסגור חשבון, לסגור פינות, להבין, למחול, לסלוח ולהכיל ועבור חלקן הסודות נפרמים באמצעות חפצים, יש פה סיפור על חברויות ועלילה שנעה בין ימינו לבין שנות ה 40 של המאה הקודמת ויחסים עם אימותיהן. חלק מהקונפליקטים ייפתרו וחלק לא, כמו בחיים".




"שמעתי סיפורים מדהימים, של גבורה ושל אומץ" פויר שיין הצליחה לכתוב ספר מכל הדברים ששמעה בבית מאימא שלה בשנה האחרונה לחייה. לפני שבועיים הספר יצא לאור. "יש פה סיפור אמיתי על הורי, סיפור מרתק סיפור על אהבה ונישואין, הם התחתנו חצי שנה לפני המלחמה, זה סיפור על אומץ, התנגדות לגרמנים, אימא שלי הבריחה נשק לגטו ורשה, את אחותה עינו ושלחו אותה למחנה עבודה, בערב הוצאתה להורג היא התאבדה. היו סיפורים ששמעתי מדהימים, סיפור של גבורה ואומץ. היו עומדים אז ברחוב ומשדרים חדשות ברמקול. חלק היו בדיות, אבל הם היו צריכים ללמוד מה קורה, אז אימא שלי הייתה עומדת מתחת לרמקולים האלה היא הייתה צריכה לשמור על חזות ניטרלית שחלילה מישהו לא יחשוב שהיא יהודייה. לפעמים מבט בעיניים יכול היה להסגיר, היא הייתה צריכה להיות הכי 'קול'. הייתה מאוד יפה, בלונדינית לא נראתה יהודייה שזה היה מאוד חשוב בשואה. יום אחד נטפלו לאימא שלי שלושה חיילים גרמנים שתויים והיא הייתה חייבת לשחק אותה, אבא שלי ניגש והזמין אותם לשתות בפאב, הוא שאל את אימא שלי אם אפשר להתחיל איתה, ולבסוף בפאב שיכר אותם וכך חילץ את אימא שלי. הם היו צריכים להיות דרוכים ולהיראות נינוחים. הם פוצצו רכבות, הטמינו מטענים, אימא שלי הבריחה נשק דרך תעלות ביוב. בדקתי כל פרט, הספר מבוסס על מחקר ואימות".

מדובר בספר על חיים כפולים. הקוראים יכולים להזדהות לדעתך? "אני בטוחה שאפשר להזדהות. אימא רצתה לחנך אותי שאהיה חזקה והישרדותית. כי מחר יכולה להיות מלחמת עולם שלישית ואצטרך להצטרף למחתרת ביערות הכרמל". מספר פויר שיין בחיוך. "מצד אחד שזה נהדר מצד שני לפעמים ילד צריך להתפנק ולבכות. היא הייתה מעצבת אופנה והייתה מדהימה".

"זה סיפור על אומץ, התנגדות לגרמנים". הדברים שלא נאמרו.

קיבלת תגובות מפתיעות או מרגשות מהקוראים על הספר? "הספר יצא לאור רק לפני שבועיים. התחיל להגיע לצומת ספרים ובאתר עברית בעותק דיגיטלי שאפשר להזמין וברשת, סניפים מסוימים של סטימקצי כמו ב'יד שום' בירושלים. קודם כל התגובות מאוד מרגשות, אנשים מוצאים את עצמם בתוך הספר, לא רק דור ראשון או שני, יש כל מיני דמויות של אימהות. הספר פונה לנשים, זה היה די בכוונה, הוא מספר על קבוצת נשים בסדנת תמיכה לדור שני. זה פונה לילדים שגדלים בצל הסתרות, בצל סודות, כשדברים לא נאמרים, כשלא משתפים עד הסוף. ילדים מרגישים ומאוד חכמים אבל דברים לא נאמרים. יש משהו שגורם לחוסר ביטחון וחרדה אצל ילדים. המון גברים גם מזדהים גם כי הם אומרים 'אני גדלתי בבית כזה', זה בהחלט מדבר גם לדור שלישי".

האם יש מסר מסוים שחשב לך שהקוראים ייקחו מהספר? "הספר מאוד עדכני ומלווה בסיפורים מחיפה, חדשותיים ויכול לעניין את כולם , נוגע גם בחוזרים בשאלה ועל הצבא , בלי כוונה גם ב 7.10. זה מתחבר לניצולי שואה שלא סיפרו בדיוק כמו אומרים למי שחוזר מהשבי לא לשאול אותו שאלות, אבל אז לא הייתה מעטפת של אנשי מקצוע והם היו צריכים לשרוד מחדש במדינה שמתחילה להיווצר, היו צריכים לייצר זהות אחרת בישראל . הייתי רוצה שהספר יגע בכולם, צעירים והורים ואני מקווה שהוא יצליח לגעת. מצד אחד אסור לשכוח כי הזיכרון נורא חשוב ומטשטש עם השנים והנה שוב חטפנו טרגדיה איומה ב 7.10 ולכן אני חושבת שאסור לשכוח את הלקחים האלה. לקח השואה וה 7.10, חייבים לעמוד על המשמר ולהיות חזקים. הוא לא ספר עצוב הוא ספר חשוב. אומרים לי שהוא ספר חשוב דווקא היום".






אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד במגזין









<