חינוך

הילד שהתחבא במרתף מאימת הנאצים הפך להיות נשיא באקדמיה הישראלית

פרופ' יחזקאל טלר, נשיא המכללה האקדמית צפת, עבר כילד שנים קשות שבהן נאלץ להתחבא במקומות שונים ולשמור בסוד על זהותו היהודית עד שהגיע לארץ. בריאיון מיוחד ל'ניוז חיפה קריות' הוא מספר כיצד שרד את השואה, איך הגיע לפסגת האקדמיה מילד שאינו יודע קרוא וכתוב והמפגש המטלטל עם נכדו של מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ. "אני חושב שמה שהכי חשוב זה לראות את הטוב בכל סיטואציה"

אודיה שווץ פורסם ב: 07/02/25 , 10:35 מייל לכתב

"להיות אופטימי". פרופ' יחזקאל טלר. צילום: אלבום פרטי

פרופ' יחזקאל טלר, נשיא המכללה האקדמית צפת, הוזמן ביום השואה הבינלאומי לקהילה בפייבורג לדבר על מה שעבר עליו בשואה. הוא לא האמין שיפגוש שם את קאי הס, נכדו של רודולף פרנץ הס, מי שהיה מפקד מחנה ההשמדה באושוויץ. טלר ניצול שואה בעצמו, עבר ילדות קשה בשואה וניצל ממוות. הוא הגיע לארץ בן 9 כשהוא לא יודע קרוא וכתוב השלים בגרויות, למד באוניברסיטה עד שהפך לפרופסור. כעת הוא חושף בריאיון מיוחד ל'ניוז חיפה קריות' את סיפור חייו המטלטל ואת המפגש המרגש והמסקרן עם הס.

איך הרגשת? "הייתי שם ביום השואה הבינלאומי הזמינו אותי לקהילה בפייבורג לדבר על מה שעברתי בשואה. באופן די מפתיע פגשתי את הנכד של הס שהיה מקים ומפקד של אושוויץ. הנכד בן 62, הוא יוצא חוצץ נגד הסבא, לא ניסה לעשות שום הקלות, לא מנסה לעדן, פשוט יצא נגד הרוצח הגדול בהיסטוריה באופן שיטתי. היום הוא הפך להיות כומר והדבר המדהים ביותר זה שהוא נישא לאשה מבאלי באינדונזיה. יש לו ארבעה ילדים ממנה ואמרתי בנוכחותו שאת הילדים הסבא רבא שלו היה מחסל לפני שהיה הורג אותי כי הם מקלקלים את הגזע יותר ממני".

"צריך שיהיה הרבה כוח לראות את הטוב". פרופ' יחזקאל טלר (משמאל) נפגש עם קאי הס, נכדו של רודולף הס. צילום: אלבום פרטי

דיברת איתו? בסוף כן. הוקרן שם סרט דוקומנטרי ומופיעה גם ניצולת שואה שניצלה מאושוויץ הוא יוצא נגד הסבא שלו. הבת של רודולף גם הופיעה בסרט ולא הייתה מוכנה להגיד מילה נגד האבא, אחרי הסרט ענה על שאלות ואני היססתי לגשת אליו. בסוף אמרתי שאגש, הוא היה מאוד מהוסס גם מצידו וגם מצידי, אחר כך התברר שאנחנו באותו מלון והחלטנו להתקרב ובסוף התחבקנו. אחרי שאני דיברתי על העדות הוא יצא מאולם. הנאצים הרגו את אבא שלי וחלק גדול ממשפחתי באושוויץ, רציתי לראות את התגובה שלו. הוא אמר שהוא מצטער ומבין את מה שעברתי ואני מבין את מה שעובר עליו. להיות נכד עם השם שלו זה לא קל ולא פשוט. דיברנו גם מה עובר על ניצולי שואה ואני גם אמרתי לפני הקהל שלשנוא ולזכור זה דורש המון אנרגיה. ויכולת לראות את האדם מעבר יותר קל וראיתי אותו לאט לאט אדם עם משפחה ויצרנו קשר עם כל ההיסוסים והמטען שאי אפשר לברוח ממנו, עם כל הקונוטציות. צריך שיהיה הרבה כוח לראות את הטוב, אני לא יכול להאשים אותו, הוא לפחות מנסה לתת משמעות אמיתית של מי שהיה אבא שלו ואני מאוד הערכתי את זה".

"הייתי צריך לזכור ששמי כבר לא יחזקאל". מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. צילום: פיקסאביי

הייתה לך ילדות קשה בשואה. מה אתה זוכר? "נולדתי בעיר טרנופול, עיר בסדר גודל של חיפה בפולין, הורי מקרקוב, גרנו בבית יפה והרוסים כבשו אותו וסילקו אותנו משם כדי להבטיח מגורים לקצינים הרוסים ואז עברנו לעיירה קטנה שמחציתם היו יהודים, היינו כשנתיים שם עד שהגרמנים כבשו ב 41 את האזור. ב 42 התחלנו נדודים וניסינו לעבור לקרקוב, שם אבי נשאר שם. קראו לי יאן קוויאקובסקי והרגשתי כפצצה מתקתקת, כילד נימול שום ניירות לא יעזרו. הייתי ילד בוגר, בן 4, הייתי צריך לזכור ששמי כבר לא יחזקאל, זה לא קל לילד לא להתבלבל. בדרך לא דרך, ניסים ונפלאות, הגענו לתחנת רכבת ומי שהיה יותר גרוע מהגרמנים אז, אלו היו האוקראינים והפולנים, הגרמנים לא ידעו להבחין מי יהודי וזו הסכנה הגדולה. לאמי הייתה אחות שהייתה רווקה יחידה. היינו בתחנת רכבת להגיע לקרקוב והתקרב קצין נאצי וחשבו שזה הסוף, כשהתחילו לבדוק היא רצה וחיבקה אותו ואמרה לו 'לא זוכר שאתמול נפגשנו', הוא נדהם והיא ביקשה אחר כך סליחה שהתבלבלה וכך ניצלנו. הגענו לקרקוב, מצאנו משפחה פולנית שהסכימה להסתיר אותי שנה וחצי במרתף תמורת תשלום. זו הייתה תקופה מאוד טראומטית עבורי. בשלב מסוים הגיעה דודה שלי שהוציאה אותי, ולקחו אותי לסבתא ואז הייתה לי תקופה נהדרת. הלכנו לבתי קולנוע, כנסיות אבל לא היה מה לעשות איתי, אמי הייתה צריכה לעבוד וקיבלה עבודה כמנהלת משק בית של פסיכיאטר נאצי, שאחר כך הואשם בניצול בני אדם. אחרי תקופה לא ארוכה לא היה מה לעשות איתי וגרתי אצל אימא שלי במקום שהיא עבדה בו מתחת למיטה. כשכולם יצאו לבית ספר יצאתי מהמיטה. הייתי צריך להיות ילד פסיבי וידעתי שאסור לי להגיב. לא קל לילד לעשות את זה. החבר הכי טוב של בעל הבית היה מפקד הגסטפו, שילמו הרבה כסף לאשה פולניה שתביא את אבא שלי לקרקוב וסידרו לו מחבוא, אבל בתחנת הרכבת מסרו אותו לגסטפו ומשם לקחו לבית סוהר והרגו אותו".

בגיל 9 הגיע טלר לארץ כשהוא לא יודע קרוא וכתוב. הוא החליט שלא לדבר על מה שעבר עליו אלא להתחיל את החיים מחדש. "הגעתי לארץ עם אחותי ואימי בגיל 9, לא ידעתי קרוא וכתוב. החלטתי כמו הרבה ניצולי שואה שאני סוגר את הנושא הזה ולא מדבר ולא מספר על זה. היום אני מופיע הרבה בזיכרון בסלון".

איך הגעת להיות פרופסור? "הכול טעויות בחיים, הכול מקרי, בגיל 16 התקבלתי ללמוד חניך בנשר מכונאי במוסך המרכזי לציוד כבד. למדתי מקצוע, למדתי בבית ספר יסודי ונסחפתי מכיתה לכיתה. אחר כך למדתי בישיבה בכפר הרוא"ה ואז עברתי ללמוד מקצוע. הייתי בנחל בגרעין ואז החלטתי שאני רוצה לעבוד עם בני אדם ולא מכונות, השלמתי הכול ממש מהתחלה. התחלתי באוניברסיטה, השלמתי לפני זה בגרות וקיבלו אותי על תנאי, היום אף אחד לא היה מקבל אותי, אז למדתי ודי הצלחתי. בגיל 28 הייתי מנהל אגף השיקום במשרד הסעד דאז, אחר כך סגן מנהל מחוז. עבדתי בשיקום ונסעתי לארצות הברית כי הציעו לי להיות שליח. למדתי תואר שני בארצות הברית ואיכשהו חבר סחב אותי לאוניברסיטה לפתוח מחקר מרכז שיקום. עשיתי דוקטורט והכל עם שלושה ילדים והיתר היסטוריה. נהייתי פרופסור, הייתי חבר במועצה להשכלה גבוהה 15 שנה .מ1992 עד 2007 בחמש השנים האחרונות שם הייתי סגן יו"ר המלג הסגן של לימור ליבנת ויולי תמיר. למעשה ניהלתי את ההשכלה הגבוהה. צחוק הגורלהייתי כ 30 שנה באוניברסיטה מרצה וראש חוג, הקמתי את המרכז האקדמי כרמל ואחרי שלוש שנים עזבתי כמחאה שזה התנהל כביזנס, למכללת לגורדון. חשבתי שאני יוצא לפנסיה ואז 'סחבו' אותי לצפת. יש לי שלושה ילדים 22 נכדים ו 32 נינים ועוד שניים בדרך".

יש לך סיפור חיים מורכב. מה המסר? מה למדת מכל זה? "אני חושב שמה שהכי חשוב זה לראות את הטוב בכל סיטואציה. לראות את העולם בצורה אופטימית יותר. גם הפגישה עם הס הנכד, אם לא הייתי רואה אותו פנים מול פנים הייתי מעדיף לא לפגוש אותו. אבל כיוון שנפגשנו, הזיכרון והשנאה והכעס דורש אנרגיה והכלה, אבל לאפשר לראות את החיובי דורש אנרגיה חיובית הרבה יותר ואני מאמין בזה. להיות אופטימי".

למייל האדום של ניוז חיפה והקריות לחצו כאן

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

הילד שהתחבא במרתף מאימת הנאצים הפך להיות נשיא באקדמיה הישראלית

עוד בחינוך