X

"כואב לי הלב לעבור ליד תחנות אוטובוס מבוטלת ולראות בן אדם מבוגר יושב ומחכה"

זהר הרפז-הולצר, בוגרת קורס תחבורה ציבורית בבית הספר ללימודי המשך של הטכניון עוזרת לא רק להבין את השיקולים העומדים מאחורי תכנון קווי האוטובוס אלא גם פותחת צוהר לתחום לימודים מרתק שאולי לא ידעתם שקיים





זהר הרפז-הולצר. צילום: אלבום פרטי

אם יוצא לכם להשתמש בתחבורה ציבורית באופן קבוע או מדי פעם, ללא ספק יש לכם מה להגיד בנושא וברוב המקרים זה יהיה רחוק ממשהו מחמיא. שיחה עם זהר הרפז-הולצר, בוגרת קורס תחבורה ציבורית בבית הספר ללימודי המשך של הטכניון עוזרת לא רק להבין את השיקולים העומדים מאחורי תכנון קווי האוטובוס אלא גם פותחת צוהר לתחום לימודים מרתק שאולי לא ידעתם שקיים


"לפעמים אני מרגישה כמו מתווכת בין העולמות" אומרת זהר הרפז-הולצר, "בין התכנון העירוני לבין הצרכים היומיומיים של התושבים", התפקיד הרשמי שלה בעיריית קריית-ים הוא מנהלת תחום תכנון במנהלת להתחדשות עירונית, אבל היא גם אחראית תחבורה באגף ההנדסה.




איך קרה שאת ממלאת שני תפקידים בו-זמנית?

"זה סיפור של רשויות רבות בפריפריה", היא מספרת. אחרי שסיימתי תואר שני התקבלתי לתוכנית הצוערים של השלטון המקומי, שיתוף פעולה של מנהל התכנון עם משרד הפנים. בתור בוגרת הקורס אני מתחייבת להשתבץ באחת הרשויות בפריפריה. ויצא לי דווקא טוב, כי אני גרה בקריית מוצקין ושובצתי בעיריית קריית ים".

אז קרוב לבית ממש?

"כן, שתי הרשויות גובלות אחת בשנייה, אבל קריית מוצקין, למשל, היא אשכול 7 במדד סוציו-אקונומי וקריית ים – 5. ובהחלט אפשר לראות את ההבדל", היא עונה.

הרפז-הולצר בת 32, נשואה, אמא לילדה ובהריון שני. "אבל ברור שככה, עם הבטן, אני יוצאת גם לשטח, נפגשת עם התושבים, בין אם מדובר בתכנון תחנות אוטובוס או פרויקט פינוי-בינוי.

את הצורך בהעמקת הידע המקצועי שלה בתחום התחבורה הציבורית הבינה הרפז-הולצר כבר בימיה הראשונים בתפקיד. "התואר השני בתכנון ערים נותן לך בסיס מצוין, אבל אי אפשר להתמחות בכל תחום בשנתיים", היא מסבירה. "ברגע שנכנסתי לתפקיד אחראית התחבורה, התחלתי לקבל המון שאלות מהתושבים. מסתבר שנושא התחבורה הציבורית מאד רגיש אצל רבים".

מה השאלות ששאלו אותך, למשל?

"למה ביטלו קו מסוים? למה הזיזו תחנות? שינוי תחנה, גם אם בסופו של דבר המטרה היא לייעל את התנועה, זו פגיעה בשגרה וזו שאלה לגיטימית מאד. ואני בהתחלה לא ממש ידעתי לענות לשאלות האלה".

אז חיפשת קורס שיעזור לך להשלים את הפערים?

"חיפשתי קורס שיכול לעזור לי להתמחות בנושא התחבורה הציבורית. אף על פי שבתואר השני למדנו לא מעט, בשנתיים אי אפשר לכסות לעומק כל כך הרבה נושאים. אז כשמצאתי את קורס התחבורה הציבורית בבית הספר ללימודי המשך של הטכניון, מאד שמחתי", היא ממשיכה. "אבל כשהתחלתי ללמוד הבנתי שזה הרבה מעבר להעמקה של של הידע. זו לגמרי הזדמנות עבורי לקבל זווית ראיה חדשה. מצד אחד הרבה יותר רחבה ומצד שני – מסוגלת לרדת לפרטים הכי קטנים. למשל, למה כדאי להזיז תחנה למרחק של 200 מטר ומדוע אי אפשר שהקו יעבור ברחוב ספציפי".

מטרונית של סופרבוס. צילום: בן ניקסון

אז למה מזיזים תחנות ומבטלים קווים? כי זו שאלה שכל אחד ישמח לקבל עליה תשובה.

אזור חיפה והקריות מאופיין במגוון רחב מאד של סוגי תחב"צ, שחלק ממנה פועלת שבעה ימים בשבוע: בנוסף לאוטובוסים ורכבות יש גם מטרונית שהתחילה לפעול לפני משהו כמו עשור – למי שלא גר בצפון: מדובר באוטובוס מיוחד שיש לו נתיב משלו, מה שמקצר באופן משמעותי את זמני הנסיעה. כך, כדי לאפשר למטרונית לנסוע, לפעמים צריך לבטל קו אחר או להזיז תחנה. כי התוצאה הסופית – מגיעים מנקודה לנקודה בפחות זמן, גם אם צריך קצת ללכת ברגל".

את יודעת אבל, אנשים בטוחים שזו גחמה של משרד התחבורה או של העירייה.

"זה גם קטע מעניין, כי מי שלא בקיא בנושא, לא מבין מי אחראי על מה. כשלפני הקורס התושבים היו מגיעים אלי, גם אני לא ידעתי. אבל גם היום, כשאני יודעת, אני עדיין הגורם הזה שפונים אליו בשאלות וזו כבר האחריות האישית שלי".

אבל מה את יכולה לעשות? לא הכל בסמכות שלך.

נכון, אין לי סמכות, למשל, להשפיע על תדירות הקווים או על התנהגות הנהגים, אבל אני יכולה להפנות את התושבים והתושבות למקום הרלוונטי ולקצר להם את הדרך (תרתי משמע). אבל התושבים צריכים לדעת שיש להם כתובת בעירייה לפנות אליה. כך, למשל, מיפינו את כל תחנות האוטובוס כדי שהמוקד העירוני ידע בדיוק איפה מישהו נמצא כשהוא מתקשר, למשל, לדווח על הקו שלא הגיע או על הוונדליזם בתחנה והמוקד ידע להפנות אותם לגורם מתאים או לחלופין, במקרים מסוימים, לקחת את הטיפול לעצמו. זה משהו, למשל, שלמדנו בקורס – את חווית המשתמש בתחבורה ציבורית. למשל, למדנו על "המשקולות", כשבן אדם עומד בתחנה וממתין לאוטובוס – כל דקה שעוברת מרגישה לו כחמש דקות".

ומה עושים במקרה כזה? הרי כמו שאמרת, יש שיקולים מאד ברורים מבחינת תדירות הקוים.

"למשל, אם יש תחנה שבדרך כלל מחכים בה הרבה אנשים, הצבנו שם ספסלים נוספים, כדי שאנשים יוכלו לשבת בזמן ההמתנה".

תחנת אוטובוס בחיפה. צילום באדיבות יפה נוף

זה מצוין, כשמדובר באוכלוסייה מבוגרת, נכון?

"בדיוק. אנחנו העיר עם האוכלוסייה המבוגרת ביותר בישראל אומרת הרפז-הולצר. "כשלושים אחוז מהתושבים משתמשים בתחבורה ציבורית. יש ביניהם גם לא מעט דוברות ודוברי רוסית, למשל". מציאות זו מחייבת חשיבה מחודשת על אופן הנגשת המידע והשירות. "כך הבנו שזה לא מספיק להנגיש פיזית את התחנות, צריך להנגיש גם את המידע. כואב לי הלב לעבור ליד תחנה מבוטלת ולראות שם מישהו מבוגר יושב ומחכה בלי להבין שהאוטובוס לא יבוא".

התובנות שרכשה בקורס תחבורה ציבורית בבית הספר ללימודי המשך של הטכניון, הרפז-הולצר מיישמת לא רק בתור אחראית התחבורה באגף הנדסה, אלא גם בתחום ההתחדשות העירונית. "למשל, במקביל לייעול הקווים והתחנות, עבודה שנעשית בשיתוף עם משרד התחבורה ומפעילות הקווים, אנחנו קובעים תקן חנייה מופחת, במיוחד לדירות קטנות. המדיניות בקרית ים שונה מאד ממרכז הארץ למשל. אין מצב שיש יותר מחנייה אחת לדירה ויש דירות קטנות יותר שבכלל לא מוצמדת להן חנייה בטאבו. זו עוד סיבה, אגב, שכדי לגרום לאנשים לצאת מהאוטו ולעלות לאוטובוס, צריך תחבורה ציבורית יעילה. בסופו של דבר הכל קשור אחד לשני" היא טוענת. "ברור, מכוח ההרגל, זה מעורר לפעמים התנגדות, אבל אנחנו מאמינים שזו הדרך הנכונה ובסופו של דבר זה גם יעזור להקל על הפקקים לא רק בצפון אלא בכל הארץ".

הרפז-הולצר מדגישה את חשיבות הקורס עבור אנשי מקצוע ברשויות מקומיות, במיוחד בפריפריה. "ברשויות קטנות אין תמיד תקנים ייעודיים למנהלי תחבורה ציבורית. אנחנו צריכים לדעת הכל – מהמאקרו של תכנון אסטרטגי ועד למיקרו של ספסל בתחנה".

"בסופו של דבר," היא מסכמת, "התפקיד שלנו הוא להפוך את התחבורה הציבורית לאופציה נגישה ונוחה עבור כולם. זה לא רק עניין של תכנון – זה עניין של איכות חיים".






אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בחינוך



<