חדשות

יום השואה – סיפורי ההישרדות של אלו שהיו שם

יהודית הרשקוביץ ונעמי ליכטהויז שרדו את זוועות השואה בדרך לא דרך והן מספרות ל'ניוז חיפה קריות' על המלחמה לחיים של ילדות קטנות שנקרעות מהמשפחה, סובלות חרפת רעב וחוששות שבכל רגע החיים שלהן עלולים להסתיים

אודיה שווץ פורסם ב: 24/04/25 , 10:09 מייל לכתב

"חיפשתי את עצמי ולא זיהיתי. שכחתי שגם לי יש קרחת". יהודית הרשקוביץ. צילום: יוסף הירש

לרגל יום השואה נזכרת יהודית הרשקוביץ ניצולת השואה בת 96 שמתגוררת בבית החם של עמותת 'יד עזר לחבר' בזוועות הקשות שעברה.

מה את זוכרת?

"כשהגענו הסתכלתי אחורה וראיתי את אימא שלי. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה. נשארתי עם אחותי ועשו לנו קרחת. ראיתי בנות בהשתקפות של החלון, חיפשתי את עצמי ולא זיהיתי. שכחתי שגם לי יש קרחת. החזקתי את היד של אחותי וקיבלתי מכה, זו הייתה המכה הכי קשה. קיבלתי מספר על היד, לקראת סוף המלחמה היו הרבה אזעקות של מטוסים, התחיל מצעד המוות. שלושה שבועות בחודש אפילו היינו מתחת לשמים, עד שהמלחמה נגמרה. על ידנו היו גרמנים, עגלות עם סוסים, מי שלא הלך ירו בו. בבוקר הרוסים הגיעו לשם. אני כבר לא הייתי על הרגלים. לקחו אותי לבית חולים והייתי חצי שנה בבית חולים. הייתה שם אחות בשם מריאנה שהצילה את החיים שלי ואז עליתי לארץ והקמתי עם בעלי משפחה. גידלתי שני ילדים ויש לי חמישה נכדים ו 14 נינים".

"הוציאו את המשפחות מהבתים"

הרשקוביץ נזכרת איך הוציאו את המשפחות מהבתים והיא הייתה רק בת 15: "מה שקרה לנו שהוציאו את המשפחות מהבתים זה היה אחרי פסח, יום אחרי מוקדם בבוקר דפקו בדלת, אמרו לארוז מזוודה וללכת איתם, לקחו אותנו לבית כנסת, עד שכל היהודים נאספו מהכפר, אחר כך העבירו אותנו לגטאות, משם למחנות, משם רכבת לאושוויץ".

ידעת איפה את?

"לא. שלושה ימים ילדים וזקנים היו ביחד צפופים עד שהגענו לאושוויץ ולא ידענו איפה אנחנו, כשירדנו מהרכבת, היינו ביחד ילדים ומבוגרים כולם ביחד. הייתי עם אחותי ועזרתי לסבתא, פתאום אימא איננה ולקחו את סבתא. הלכנו למקלחת והשארנו בגדים ליד הדלת. אחר כך לא היו שם את הבגדים, קיבלנו סמרטוט לכסות את עצמנו. היו שם כבר הרבה יהודי הונגריה, ישנו בחוץ כי לא היה מקום בצריף. כל הזמן היו סלקציות. הפרידו אותי מאחותי שהייתה רק בת 12. אני הייתי בת 15. לקחו אותנו לעבודה בבית חרושת, זה כבר היה סוף 1944. סגרו אותנו בבית החרושת לנשק. כל היום הייתי צריכה להבריג ברגים. אחר כך התחיל מצעד המוות".

איך הרגשת ב 7.10 זה הזכיר לך את השואה? הרבה ניצולים שואה משווים בין שני האירועים

"לא. זה שונה. זה לא אותו דבר. זה אסון וזה אסון, אבל כאן בשואה זה היה יותר גדול. כשלקחו את כל היהודים. אלא שפגעו בהם, שגרו שם בעוטף עזה זה פגע בהם אותו דבר. אבל זה שונה. בשואה זה לקח שנים. אני מבינה את אלה שאומרים שהאירוע ב 7.10 מזכיר להם את השואה, המשפחות שזה פגע בהם, בשבילם זה כמו שואה, אבל זה היה שונה. זה לא אותו דבר".

"כל הילדות ידענו שאסור היה לדבר, לא לצעוק ולא לבקש כלום כי זה מה יש". נעמי ליכטהויז. צילום: יוסף הירש

"לא רעבנו כמו באושוויץ, אבל היינו רעבים"

ניצולת השואה נעמי ליכטהויז, שגם היא מתגוררת בבית החם של 'יד עזר לחבר', בת 91, הגיע לארץ בשנות ה 50 מרומניה. היא הייתה רק בת שש כשהתחילה המלחמה. "כשפרצה המלחמה הובילו אותנו לגטו, לקחו את אבי למחנה עבודה ולא ידענו אם הוא חי. אחרי שהתחבאנו בעליית גג ירדנו למרתף וזה גם לא עזר כי הם חיפשו את היהודים. היינו בקשר עם זוג נוצרים שהחביאו אותנו, והתחבאנו שם. ככה עברנו כל המלחמה, לא כמו באושוויץ רעבנו, אבל היינו רעבים. אוכל ממש לא היה אבל היה לנו מזל שהחנוונים היו רומנים הם הבריחו לנו משהו כל פעם, אם היו תופסים אותם היו יורים בהם. אי אפשר לתאר חמש שנים כאלה. הייתי צריכה להתחיל ללמוד בבית ספר, הייתי בת 6 וסבי לימד אותי בבית. אימי חלתה ברגע שלקחו מהגטו את אבי, אני עזרתי לטפל אפילו שהיתי קטנה".

איך מעבירים ככה ילדות?

"היה מאוד קשה. כל הילדות ידענו שאסור היה לדבר, לא לצעוק ולא לבקש כלום כי זה מה יש. יום אחד בסוף המלחמה פרצו את הדלת ני אוקראינים ושני נאצים הרביצו לאימא שלי ואחר כך היא לא שמעה תקופה ארוכה. הנאצי שאל את האוקראיני "לירות?" הוא אמר "כן". סבי נפל לרגליו. הוא היה נראה לבן כמו הקיר והנאצי הסתכל עליו והם יצאו. לקחנו כמה דברים וברחנו. עברנו להתחבא אצל זוג מבוגר עד שהרוסים נכנסו. היה פחד אבל פתאום נכנס קצין ונתן לי שוקולד ונשארנו בחיים".

את מזדהה עם מה שקרה ב 7.10?

"בהחלט ויש לי כאב עמוק בלב. אני רואה פה שזה יותר גרוע. זה כמו קניבלים מה שהיה. המסר שלי זה ללכת לראות, לנסוע לורשה ולבקר לשמוע לקרוא כדי שזה לא ישכח מדור לדור. יש לנו מדינה וצבא וזה לא יכול לקרות יותר. בשבילי זו אכזבה והכל ביחד. הרגשתי איום ונורא ב7. 10. גם היום. טוב שיש לנו בית כאן עם אנשים שדואגים לנו. מראים לנו אהבה. לי זה מאוד קשה. כשהתאכזבתי אני מבינה את אלה שעוד מעט שנתיים, לא יודעים איפה היקרים שלהם, ככה הרגשנו על בשרנו".

למייל האדום של ניוז חיפה והקריות לחצו כאן

אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

יום השואה – סיפורי ההישרדות של אלו שהיו שם

עוד בחדשות