לזכור ולא לשכוח

טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקריית ביאליק התקיים ביום רביעי באולם הרב תכליתי במעמד ראש העיר, אלי דוקורסקי, שסיפר על "העד האחרון" ממחנה טרבלינקה

 

שישה ניצולי שואה מלווים בממשיכי דרכם, התכבדו בהדלקת המשואות לזכר ששת מיליון היהודים שניספו. צילום: עיריית ק. ביאליק

שישה ניצולי שואה מלווים בממשיכי דרכם, התכבדו בהדלקת המשואות לזכר ששת מיליון היהודים שניספו. צילום: עיריית ק. ביאליק

טקס יום השואה והגברוה התקיים ברביעי האחרון באולם הרב תכליתי בקרית ביאליק. במהלכו, העלו תלמידי החטיבה העליונה וחטיבות הביניים של קריית החינוך אורט ביאליק  מסכת מרגשת. החזן אפרים ברנשטיין נשא תפילת אל מלא רחמים. שישה ניצולי שואה מלווים בממשיכי דרכם, התכבדו בהדלקת המשואות לזכר ששת מיליון היהודים שניספו בשואה.

דוקורסקי, שחזר לא מכבר ממסע תלמידי בי"ס אורט ביאליק לפולין, פתח את דבריו: " לפני כחודש, התלוויתי למסע לפולין, שקיימו תלמידי בית הספר התיכון ע"ש פיינשטיין קריית ביאליק. יחד עימם צעדנו במסלול האימה, במסלול המוות, שחוו בני עמנו בימי מלחמת העולם השנייה. לקחנו חלק במסע של אדם בעקבות אדם".

דוקורסקי בחר להקריא את הדברים שנשא ביום השני של המסע, בפני התלמידים, ההורים, המדריכים והמורים, בטקס שקיימו למרגלות האנדרטה בטרבלינקה.

ראש העיר סיפר על "העד האחרון" ממחנה טרבלינקה, שמואל וילנברג ז"ל, שנפטר לפני כחודש והיה אחד מ-67 היהודים שהצליחו להימלט מהאדמה המקוללת ורוויית הדמים. "וילנברג וחבריו זכו בחייהם ובחירותם וברבות הימים היו ליחידים, שנותרו לספר את סיפורו הנורא של מחנה ההשמדה. אולם שמואל וחבריו היו קומץ קטן של ברי מזל. שאר הנשלחים למחנה טרבלינקה, בין 870,000 ל- 880,000 בני אדם, רובם ככולם יהודים, מצאו כאן את מותם, מבלי להותיר אחריהם זיכרון או זכר ולמצער אין מי שיספר את סיפור חייהם. וילנברג ו-67 היהודים האחרים שנמלטו, היו לעדים היחידים החיים, ששרדו את טרבלינקה. הם לקחו על עצמם שליחות לזכור ולספר, לספר ולהנחיל לדורות הבאים את אשר ראו עיניהם, את מראות המוות, את ריח הכבשנים ואת רעש הרכבות, את אותם אסירים, שלא צלחו עוד לעבוד ומצאו עצמם מול קני הרובים הגרמנים, מתים בירי ומתים בחניקה, עולים השמימה בעשן המשרפות."

בהמשך סיפר ראש העיר על סבו וסבתו, ניצולי השואה, נחמה ושמעון טבצ'ניק ז"ל: סבי וסבתי לא סיפרו לנו דבר על המלחמה, גם לא על שנות מנוסתם ממלתעות החיה הנאצית. הם לא סיפרו על בני המשפחה אותם לא זכו עוד לראות. הם נותרו שרידים יחידים למשפחה מפוארת, שכולה נרצחה על ידי הנאצים. הם ביקשו להיות ישראלים במולדת החדשה. הם רצו לקיים שיגרת חיים במדינת ישראל אליה הגיעו לאחר המלחמה. הם הוסיפו לחפש את יקיריהם ומשלא עלה הדבר בידיהם הם ביקשו להותיר את השואה מאחוריהם, אך השואה נשארה בתוכם ולא עזבה אותם עד יומם האחרון. הפחד מהמחסור, מהיעדר פת לחם, ליווה את סבתי עד יומה האחרון, אף כי זכתה לחיות עם משפחתה חיי רווחה וכבוד בארץ שלנו, בקריית ביאליק שלנו. אני זוכר כילד, שמחות משפחתיות ואירועים, שבסיומם הכניסה סבתי לתיקה לחמנייה או פרוסת עוגה, שנשארה על השולחן. לא הבנתי את הנוהג הזה, אפילו התביישתי בו, אך סבתא פטרה אותנו, כי עדיף שלא יחסר".

בסיום דבריו התייחס דוקורסקי לניצולי השואה החיים בינינו כיום ומתמעטים בכל יום. " לכאבנו הגדול, מדי חודש הולכים לעולמם כאלף ניצולי שואה. לא ירחק היום שבו יילך לעולמו אחרון הניצולים. אלו שהיו ילדים רכים וקטנים בימי השואה הם היום אזרחים בני 70 ומעלה. מי שעברו את השואה בנערותם חצו כבר את גיל הגבורות. הניצולים כאמור הולכים ופורשים מעולמנו ואנשי העדות הולכים ומתמעטים וחובתנו לדאוג כי סיפור חייהם לא יישכח.  מהרי האפר של הנרצחים קמה לה מדינת ישראל ונצח ישראל לא ישקר, לעולם לא ישקר".

השנה, לראשונה הועבר טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשידור חי באתר האינטרנט של עיריית קריית ביאליק. העירייה רואה בחיזוק הקשר עם התושב ובעיקרון השקיפות נר לרגליה. לפיכך, החליטה העירייה לערוך פיילוט במסגרתו ישודרו באתר העירוני טקסים עירוניים שיתקיימו במהלך חודש מאי בשידור חי אינטראקטיבי. בהמשך ישודר גם ערב שירי זיכרון לנופלים במערכות ישראל. ניתן לצפות בשידורים באתר העירייה ו/או בדף היוטיוב העירוני.

 

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com


עוד בקרית ביאליק