X
חדשות מקומי ספורט חברה יוצאים קבוע בריאות חינוך עסקים אוכל מגזין צרכנות

מלחמה על החוסן: לא רק טילים – גם עומס רגשי

מה קורה כשאין קו סיום באופק? כששגרת החירום נמשכת שנתיים – ואז מגיע שיא נוסף? מבצע חדש. אזעקות. עוד לילה בממ"ד. פסיכולוג קליני במכבי שירותי בריאות מסביר
מערכת ניוז חיפה קריות פורסם ב:  18/06/25 , 3:25 מייל לכתב





אתגר נפשי עמוק. צילום אילוסטרציה: גטיאימאג'ס

בחודשים הראשונים של עימות, אנחנו מתגייסים. תחושת השליחות גוברת, האדרנלין זורם, והחוסן הלאומי נבנה מרוח התנדבות, גיבוש ומשמעות. אבל מה קורה כשאין קו סיום באופק? כששגרת החירום נמשכת שנתיים – ואז מגיע שיא נוסף? מבצע חדש. אזעקות. עוד לילה בממ"ד.


זהו לא רק אתגר ביטחוני – אלא אתגר נפשי עמוק. חירום ממושך שוחק את המנגנונים שמאפשרים לנו להתמודד. עם זאת, הנפש האנושית חזקה, גמישה ומסתגלת, ובאמצעות מספר עקרונות מנחים, נוכל לשפר את התמודדות הנפשית.




ההשלכות המצטברות של חיים תחת איום מתמשך

  1. שחיקה רגשית ומנטלית

כשהלחץ נמשך, אנחנו נשחקים. המוח שורף משאבים, הגוף מותש. זיכרון, ריכוז, סבלנות – כולם נפגעים. כל טריגר חדש (אזעקה, חדשות, צליל מפתיע) עלול לעורר תגובת לחץ, גם אם הוא לא מסוכן.

  1. תחושת חוסר אונים מתמשכת

כל פעם שנדמה שהמצב נרגע – מגיע גל חדש. זה מקשה עלינו לפתח תקווה או לייצב שגרה. המוח מפעיל מנגנוני הגנה – ניתוק רגשי, הדחקה, אדישות.

  1. פגיעות חברתית ומשפחתית

לחץ כרוני פוגע ביכולת שלנו להכיל אחרים. זוגות חווים ריחוק, הורים מוצאים עצמם צורחים על הילדים, ואף שיעורי האלימות במשפחה עולים.

  1. ילדים נפגעים גם כשלא אומרים כלום

הם סופגים את הלחץ הסביבתי כמו ספוג. חלקם חווים נסיגה התפתחותית, קשיי שינה, פחדים מחודשים, הרטבה, תלות או התקפי זעם.

אז איך בונים חוסן לאורך זמן?

מדע הפסיכולוגיה מציע לנו עקרונות פעולה שמסייעים לנו לא רק "לשרוד", אלא גם לשמור על יציבות נפשית יחסית.

  1. הכרה ברגש = התחלה של שליטה

הפחד, החרדה, אפילו התחושה של יאוש – הם תגובות נורמליות. מתן שם לרגש עוזר למוח להבין שהוא לא בסכנה מידית, אלא בעיבוד. דיבור עצמי מרגיע, נשימות, ושהייה ברגש במקום הדחקה – הם כלי מנטלי חשוב. כשאנחנו מכירים ברגש חשוב להפריד בין לחץ לבין סכנה. פעמים רבות נוכל להבין שאנחנו לחוצים, למרות שאיננו בסכנה ממשית, ונוכל להרגע.

  1. לחפש שליטה – גם חלקית

במצבים כאוטיים, חשוב לזהות את הדברים שאנחנו כן יכולים להשפיע עליהם: לתכנן סדר יום, לבשל, להכין את הממ"ד, להציע סיוע לשכן מבוגר. זה אולי נשמע פעוט – אבל זה מחזיר תחושת מסוגלות.

כשאנחנו מחפשים שליטה חשוב להבחין בין הדברים שבשליטתינו לדברים שאינם בשליטתינו. למשל, אין לי שליטה על מה ישודר בחדשות, אבל יש לי שליטה כמה שעות ביום אני צורך אותן. אין לי שליטה על כמה זמן איאלץ לשהות בממ"ד, אבל יש לי שליטה האם הממ"ד שלי מוכן לשהייה נעימה עם משפחתי ומצויד במשחקי קופסא וממתקים שהילדים אוהבים במיוחד.

  1. לפעול לפי תוכנית – לא מתוך לחץ

תכנון מוקדם של תרחישים אפשריים מקטין את העומס בזמן אמת. ברגע שיש "תסריט מוכן", נוכל לפעול באופן אוטומטי – מה שמפחית את הצורך בקבלת החלטות בלחץ. למשל, איזה הורה לוקח איזה ילד לממ"ד ומי הולך לבד.

  1. לייצר שגרה בתוך הכאוס

שגרת יום, אפילו מינימלית – שעת קימה, זמן ארוחה, טקס שינה לילדים – מחזירה תחושת סדר וביטחון. השגרה היא עוגן מנטלי בתקופות כאוטיות. אם ניתן להוסיף אימון גופני לשגרה, או לעשות לעשות שיחה יומית קבועה לקרוב משפחה ולשאול לשלומו.

  1. תקשורת = חמצן רגשי

שיתוף רגשות, שיחה כנה, תמיכה הדדית – מחזקים את תחושת החוסן האישי והקהילתי. חשוב לדבר, וגם להקשיב. דרך הביטוי הטבעית של ילדים יכולה להיות משחק או ציור, ילדים יכולים להתרם מאוד ממשחק או ציור משותף עם ההורה ולבטא את פחדיהם במשחק מלחמה למשל.

  1. משמעות ועשייה מקטינות מצוקה

מחקרים מראים: פעולה מתוך תחושת שליחות – משפרת את היכולת הרגשית להתמודד עם מצבים קשים. עזרה לאחר, התנדבות, או סיוע לשכנים – כולם מעודדים תחושת משמעות, שהיא תרופה יעילה נגד חוסר אונים. כשאנחנו מצליחים להשקיע חלק מהזמן שלנו בעשייה שמוגדרת על ידינו כבעלת ערך, תחושת חוסר האונים מצטמצמת.

  1. חוסן הוא תהליך – לא מצב קבוע

לא נולדים עם חוסן, בונים אותו. עם כל התמודדות, כל רפלקציה, כל שיחה – נבנית שכבה נוספת של הבנה פנימית ויכולת הכלה. מותר להתפרק – וחלק מהחוסן הוא לדעת גם איך להרכיב את עצמנו מחדש.

היכרות עם עצמינו במצבי דחק קודמים, ההבנה האישית מה סייע לי ולמשפחתי בשנתיים החולפות, ומה עורר בנו יותר מצוקה בעבר קריטית על מנת להתמודד טוב יותר בעתיד. ניתן לנסות לעשות רפלקציה קצרה על השנתיים החולפות ולשאול את עצמנו "למרות כל מה שקרה בשנתיים האחרונות, מה ממה שקרה משמח אותי, ולא הייתי מוותר עליו בשום אופן?". זו שאלה שיכולה לסייע לחדד את המשמעות וההבנה שלנו את עצמנו, ובכך להעלות את רמת החוסן.

  1. החוסן שטבוע בנו

עיקר המחקר מצביע היום על כך שעיקר האוכלוסיה "מחלימה ספונטנית". התגובה הנפשית שמתעוררת במצבי דחק הינה "נורמלית", בעוד מלחמה היא המציאות ה"לא נורמלית". כשאנחנו מבינים שהסימפטומים שאנחנו סובלים מהם הינם תקינים ותואמי סיטואציה, אנחנו מאפשרים להם לבוא בטבעיות ולעזוב בטבעיות לאחר תקופה. קצת כמו פצע שכואב, ואח"כ מגליד, ובהמשך נעלם. כשהמציאות משתנה דוחקת ושוחקת מנגנוני הנפש פועלים כך שמנוחתינו טרודה, החלומות משתנים, והוויה הנפשית דרוכה יותר. זו דרכה של הנפש לעכל ולהסתגל לשינוי, בהמשך אט אט הנפש תדע לרפא את עצמה ולהגליד.

ואם זה יותר מדי? פנו לעזרה

כאשר מצוקה נפשית פוגעת בתפקוד היומיומי – זה הזמן לדבר עם איש מקצוע. כשמידת הסבל הסובייקטיבי גבוהה מידי, והופכת להיות בלתי נסבלת, ניתן לפנות לעזרה. קופות החולים מציעות שלוש שיחות תמיכה עם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ובמידת הצורך גם ליווי נפשי ממושך.

המלחמות הגדולות באמת – מתנהלות גם בתוך הנפש. החוסן שאנחנו מחפשים לא תמיד נראה כמו גבורה הרואית – לפעמים הוא פשוט לשים שעון מעורר, לחייך לילד למרות הכל, או לנשום עמוק לפני שמדברים עם בן הזוג.

העתיד אולי לא בטוח – אבל אם נשמור אחד על השני, נקשיב לעצמנו, וניתן מקום גם לשבר וגם לבנייה – נצא גם מהמלחמה הנוכחית חזקים יותר. אולי לא בלתי פגיעים – אבל אנושיים, מחוברים, ובעלי יכולת לרפא ולהתרפא.

גל סמוחה, פסיכולוג קליני, מכבי שירותי בריאות מחוז צפון






אנו פועלים רבות על מנת לכבד זכויות יוצרים - לפי ס׳ 27א לחוק זכויות יוצרים - אם זיהיתם יצירה שלכם מוזמנים ליצור קשר למתן קרדיט newshaifa.net1@gmail.com

עוד בבריאות










<







<












<