שמעת מה שמעתי – הפסקול של השבוע

סופרגרופ מרגש ובועט, שחקן ודוגמן שמפליא גם בשירה, בל קנטו ישראלי ופיוט לקראת חודש אלול. קבלו את הפסקול השבועי

State of grace – red

כל אחד רוצה להיות זמר. אם לא זמר אז שחקן, אם לא שחקן אז ליצן וכו'. כשאריק ז"ל ושלום ביצעו את הדואט הנ"ל – התופעה כבר היכתה במלוא עוזה. בעבר, בימי חברת התקליטים "מוטאון" בדטרויט של שנות ה-60 העליזים, לכל אדם בשיר היה תפקיד מוגדר: אחד הוא הכותב, השני מלחין, השלישי מבצע וכן הלאה. ברי גורדי ג'וניור ידע כי כך יצליח לגייס לכל תחום את הטובים ביותר. עם השנים היטשטשו הגבולות, והזמרים למדו לכתוב, להלחין ובעצם "חסכו" כוח אדם. בארץ כל דוגמנית היא גם מגישה, כל זמר הוא גם יוצר ולמרות שבחלק מהז'אנרים (הים תיכוני למשל) עדיין אפשר למצוא את הדיכוטומיה הנ"ל בין הכותב לשאר הקאסט – אצל הרוב כולם עושים את הכל.

ההקדמה הלא קצרה בעליל הנ"ל מטרתה לגלות את אנחל בונני, שמוכר בישראל בעיקר כדוגמן ושחקן לא קטן, וכעת נמצא בפרונט מוזיקלי של ההרכב "state of grace". כבר לפני 4 שנים הוציא בונני אלבום ביחד עם המפיק המוכשר גל פדה, וכעת מפציע אותו צמד, הפעם כחלק מהרכב בשיתוף עם הזמרת האוסטרלית savanna. התוצאה מזכירה במקצת את להקת "מטרופולין" של עופר המאירי, כשקול נשי חזק מוביל ובונני משתלב לו בתוך השיר. בסינגל הראשון של ההרכב, we are, נטל בונני את ההובלה לאורך כל השיר, שהיה יותר "רוקי", אך הפעם זלג השיר למחוזות האלקטרוניים וקולה החזק של savanna בהחלט עושה את העבודה. לאיזה סגנון ייקח את ההרכב את הסינגל הבא? נחכה ונראה.

 

משה בונן – בא הביתה

דוד המלך כתב אי שם בספר תהילים "מכל מלמדיי השכלתי" (פרק קי"ט, למי שרוצה את המקור), כדי להמחיש בעצם שככל שתהיה יותר בחברת אנשים, ולא משנה אילו – תחכים. משה בונן הוא דוגמה חיה וטובה ביותר של הפתגם.

את בונן אולי לא הייתם מזהים ברחוב, אבל את הקול בהחלט לא הייתם שוכחים. בונן החיפאי אירח במשך שנים באולפני גל"צ אמנים רבים במסגרת תוכניתו "מוזיקה היום", שעסקה במוזיקה עברית. את אותה מוזיקה לקח עימו לניו יורק, אליה עקר לפני כ-9 שנים, שם הוא מנהל עסק להלחנת מוזיקה לפרסומות, פרומואים ותכני טלוויזיה. אך מלבד הקשבה וכתיבה לאחרים, בונן רצה לעשות גם לביתו וכבר לפני כשנה הוציא את הסינגל "שוב". בהמשך הגיע "מה קרה לי" וכעת "בא הביתה" – סינגל שלישי ואחרון לקראת האלבום שנושא את אותו השם. בונן אמנם רק בן 30 וקצת, אך הסגנון הוא מה שנקרא "ארצישראלי" של פעם. בלי התחכמויות מיותרות, מניירות או שילובים מוזיקליים שונים בהם יכל להשוויץ לאור ניסיונו הרב. מוזיקה עברית, נקייה, פשוטה, כמו של פעם. מצד אחר, בונן מנצל את היכרותו רבת השנים עם אמנים רבים שהתגייסו לעזרת האלבום, וכך באלבום תוכלו למצוא את משה לוי, אלי מגן, יועד ניר, פיטר רוט (שהשיר הנ"ל יכל בקלות לצאת תחת ידיו, כולל הצד הווקאלי) ועוד רבים וטובים.

כאמור, בונן מבלה את העשור האחרון בניכר, אך נדמה שהשיר מגלה בעצם עד כמה הוא מתגעגע לבוא הביתה.

 

דוד בן בסט וחיים משה – פסנתר

והנה עוד דמות רדיופונית, רק מהצד הבכיר יותר של המיקרופון. דוד בן בסט, הבעלים של "רדיוס FM100", "רדיו לב המדינה" ו"פירוויה רדיו" בשפה הרוסית, הוא חובב רדיו מושבע כבר מילדות שהפך את התחביב לאימפריה. את הרזומה שלו נתקשה לפרט כאן מפאתי מקום (קונסול של כבוד בנאורו וסיירה לאון, חבר מועצת עיריית רעננה וזה רק על קצה המזלג) ונתמקד רק בצד המוזיקלי – אפשר למשל למנות את היותו יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזורי.

בן בסט הוציא מספר שירים כגון "דרך השנים" ו"זיכרון רחוק", וכעת הוא מגיע עם "פסנתר" לקראת האלבום "סוגר מעגלים" (שגם השיר הנ"ל כבר יצא לאוויר), שלצידו לא פחות מאחד מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית – חיים משה. הניסיון של השניים ניכר בכל שורה ושורה, ובכל צליל וצליל. הלחן של גוסטו אמנם לא מחדש הרבה, אבל ראוי להחמיא לאסף אטדגי שלקח את המילים לעבר שני המבצעים, ולא "הנמיך" אותם לטובת פופולאריות. הסגנון הוא "בל קנטו" קלאסי, כשהדגש הוא על הקולות העוצמתיים. השניים מבצעים דואט בסגנון של פעם, כשכל אחד מקבל את מקומו מבלי "להידחף" וכך, כשכל אחד נותן את המיטב שלו – התוצאה בהתאם.

כאשר משה שואל "מי נטע לך עץ עלה ביער, והשקה אותו כל השנים. מי חרט עליו שירה בתער ולימד אותך את המילים" עולה בכלל שאלה אחרת – למה הוא לא נמצא בקדמת הבמה הרבה יותר.

 

prophets of rage – prophets of rage

וואו, פשוט וואו. כך הגיבו רוב אלו ששמעו על prophets of rage, וכל זאת מבלי לשמוע אקורד אחד מההרכב החדש. למה, אתם שואלים? כי כשההרכב בנוי מחברים מ-rage against the machine, public enemy ו-cypress hill התוצאה מתחילה להזיז איברים רק מהאזכור של השמות הנ"ל.

Bring the noise ו-fight the power מצד אחד, how I could just kill a man ו-jump around מהצד אחר וכמובן killing in the name of להשלמת החווייה. קחו לכם כמה דקות לשמוע רק את חמשת השירים האלה ותבינו את רמת ההתלהבות לגבי האיחוד של הסופרגרופ הנוכחי שמראה כמה טוב יכול לבוא שילוב בין רוק, היפ הופ והארדקור ראפ.

ההרכב עצמו התמקד בעיקר בהופעות פריצה בחודשים האחרונים, וכעת הוציא סינגל שהוא בעצם סוג של פרשנות לשיר של public enemy מ-88' שנושא את שם ההרכב החדש, עם לחן ובית חדש פרי מוחו שלb-real  מ-cypress hill. הסקארצ'ינג התחלף בדיסטורשן, הקצב הפך מהיר יותר מטבע הדברים אך המסר המחאתי הוא אותו מסר. "אתה תוקפני מאוד", נשאל אחד מחברי ההרכב בתחילת השיר המקורי, ועונה מייד: "יש לי את הזכות להיות תוקפני". לחברי prophets of rage יש בהחלט על מה לזעום, ואיזה יופי זה נשמע.

 

ליאור אלמליח – אזמר בשבחין

נכון, זה עוד טיפ טיפ מוקדם אבל הוא התחיל. הדבקים בלוח השנה העברי ישימו לב שהיום כ"ג בתמוז (פרשת מטות אם אתם מתעקשים), מה שאומר שחודש אלול מידפק בפתח. ומה מביא איתו החודש בדרך כלל, מלבד סיורי סליחות בירושלים ובצפת, ומופע מרשים באצטדיון העירוני בבאר שבע? נכון, פיוטים מפיוטים שונים. בכל שנה חוזרים האמנים השונים אל השורשים, ומביאים עוד נגיעה מבית אבא. ליאור אלמליח לא בדיוק מחכה לחודש אחד בשנה, בכל זאת הוא הסולן הראשי של התזמורת האנדלוסית אשדוד.

אלמליח כבר נמצא שנים בפרונט המוזיקלי. עוד בשירותו הצבאי בלהקה הצבאית שיתף פעולה עם אברהם פריד ודודו פישר כשאלבומו הראשון, "נשימה", יצא בשיתוף פעולה אם לא אחר מאהוד מנור ז"ל. אלמליח בנה את עצמו עם השנים להיות אחד הקולות הבולטים בתחום הפייטנות בארץ ובכלל. ברחבי העולם שיתף פעולה עם מוריס אל מדיוני האלג'יראי וז'ורדי סאוואל הקטלוני, כשבארץ במסגרת ההרכב "אלמליח-לרוז-שטרית" נתן קול למשוררים שלא באו אל התודעה הישראלית דאז כגון יהודה הלוי, ישראל נג'ארה ושלמה אבן גבירול (לו הקדישו ברי סחרוף ורע מוכיח אלבום שלהם משלהם, רוצו לשמוע). כעת הגיע תורו של האר"י (ר' יצחק לוריא) להיכנס לכם אל האוזן לקראת אלבום שייצא לטובת החגים. ההפקה המוזיקלית היא של קובי אוז, והיא בעצם מנגישה את הפיוט העתיק של שולחן ארוחת שבת והופכת אותו לקצבי ועכשווי יותר. הכינו את הידיים לתיפוף.

 

בשמחות – האזרח י' מאחל

רונה קינן, מאבירות הרוק הנשי, חוגגת השבוע יומולדת 37. קינן, שנמצאת עימנו מוזיקלית כבר מסוף שנות ה-90 מעולם לא שקטה על השמרים, ולצד שיתופי פעולה עם טל גורדון, פוליאנה פרנק וכמובן "הריקוד המוזר של הלב" עם גידי גוב, חטאה גם באלבום שירי הילדים "אף על פיל" ואף השתתפה ב"טוב שהעולם גדול", שהביא לבמה המרכזית את שירי המשורר אבות ישורון. מצורף אחד השירים היפים שלה, ואחד השירים היפים בכלל – "מבול" מתוך האלבום המוצלח "לנשום בספירה לאחור".

 

 

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין