מגזין

שמעת מה שמעתי – מהאחיות כרקוקלי ועד יהורם גאון

יהורם גאון בשיר חדש, אורטגה באולדסקול היפ הופ, קינדרלעך בשיר מחאה, להקת מטאל במחווה לג'ורג' קוסטנזה ופרידה מנחצ'ה היימן. הפסקול השבועי

מערכת ניוז חיפה קריות פורסם ב: 20/08/16 , 9:25 מייל לכתב

יהורם גאון – אהבה

שיר חדש ליהורם גאון. איזה כיף לכתוב את זה – שיר חדש ליהורם גאון. הטרובדור הישראלי, אליל הבנות מהסיקסטיז, שליש מ"שלישיית גשר הירקון", האיש ואלף הנשיקות, שופט בית ספר למוזיקה, קזבלן, ההוא שהננו כאן והרשימה רק מתארכת, ומזכירה יותר את החלק שמגיע בדרך כלל בסוף המדור תחת האזרח י'.

הפעם חבר גאון ליוצר המוערך עובדיה חממה לטובת "אהבה", שיר שנכתב בעקבות חווייה מטלטלת שעבר חממה ב"יער הילדים" בפולין, דרכה החליט להדגיש דווקא את הנקמה בגרמנים דרך אותה אהבה (לדוגמה: אל מול פני הרוע – אהבה/אל מול פני הקושי – אהבה/אל מול פני הדופי – אהבה עוטפת, שוטפת). התזמורתיות שבשיר, ובמיוחד בפזמון, נותנים את הבמה לקולו של גאון להתבלט. ואכן ההשתלטות שלו על הטקסט מרשימה ביותר. הפאתוס המתבקש בחלק מהבתים, מתיישב טוב על קולו. ההטעמה וההקפדה על כל אות מראים עד כמה הוא רוחש כבוד למילה, והויברטו הארוך (מתי זמרים צעירים ילמדו לעשות את הפעולה, הכה פשוטה לביצוע מצד אחד וכה מוסיפה מצד אחר) שלו, שלא כהה עם השנים, רק מדגישה את השורה שבתחילת הטקסט – איזה כיף שיש שיר חדש ליהורם גאון.

אורטגה – איצ'יבאן

כשאת עשר השניות הראשונות של השיר שלך אתה מקדיש לפריסטייל של פישי הגדול מ"תתקעו בחצוצרה" של שב"ק ס' – כבר פתחת ברעש. הראפר אורטגה, יהונתן יהודאי למידה וההורים שלו קוראים את המדור, נמצא עימנו כבר למעלה מעשור בהם הוציא 2 אלבומי סולו, 4 מיקסטייפים, היה חלק מהצמד "פלד ואורטגה", חבר ב"פי אר טרופרז", וב"ק.ב.י.נ.ט" ואף שיתף פעולה עם הדג נחש וסקאזי (ואף זכה עם כל אחד לחוד באלבום זהב על שיתוף הפעולה). הסגנון – מהיר ועצבני, עם המון כבוד לאולדסקול היפ הופ ופריסת משנת החיים לפרצוף ולאוזן של השומע. עד כמה ניכרת ההשפעה? למשל בשיר החדש שלו, "איצ'יבאן" (מספר 1 ביפנית, לחובבי השפות) מתוך האלבום "החיים על פי אורטגה חלק ב'" שיצא בהפתעה לפני שבועיים כאילו היה ביונסה, לא קשה למצוא נגיעות מ"בויאקה", הטריו של קוואמי דה לה פוקס, קוטג' ונימי נים (נמרוד רשף) שהפציע לאלבום ונעלם. כך גם ליין התופים והסקראצ'ינג שמובילים את השיר, ניינטיזי במהותו וכמובן הפזמון, אותו שר לא אחר מסילברדון (גילי בנימין), הבחור הלבן הראשון שהצליח לפרוץ למוזיקת הרגאיי השחורה, ואף להביא אותה לארץ אי שם בתחילת שנות ה-2000.

בשיר עצמו אומר אורטגה שהוא "רוצה ת'הצלחה/ת'מכונית ואת הבית עם בריכה". למרבה הצער, בניגוד לבעלה של אותה ביונסה ממספר שורות למעלה, בישראל קשה להגיע לדברים שכאלה מהיפ הופ, אבל אחרי כל כך הרבה שנים בתעשייה – גם אם הוא "בדואי זקן" לדבריו – הוא לפחות עושה את זה נכון.

האחיות כרקוקלי – מי אם לא את

מאז ש"כוכב נולד" כבר לא שולטת בלעדית בכיפה עת הפציעו לתוך חיינו ריאליטי המוזיקה השונים, הוצף המסך באינספור זמרים, זמרות, צמד, חמישיות, להקות ומה לא, כשבבליל המידע המוזיקלי קצת נאבדנו. לעתים קשה להיזכר מי שייך לאיזו תוכנית, מאיזו עונה ולאיזה מקום הגיע. אך לעתים יש דוגמות שמראות את הפתגם הידוע שזה לא משנה באמת מאין באת, אלא לאן אתה הולך.

האחיות טלי ולירון כרקוקלי (אתם יכולים להשמיט את השמות הפרטיים ואז להיזכר בהן) פרצו דרך "אקס פקטור" והראו יכולות ווקאליות מרשימות ובעיקר שילוב חזק בין ההרמוניות של כל אחת מהן. הן נעצרו אי שם באמצע הדרך הטלוויזיונית, אך לא ויתרו ויצאו לדרך עצמאית ולאחר הסינגל הראשון "כאן ועכשיו" הקצבי שהיה להצלחה, מגיע "מי אם לא את" השקט יותר שמכוון לכיוון בלדה ומספר על היחסים ביניהן ועל קשרים בכלל.

הסגנון שאפיין את השתיים בתוכנית, שכלל בעיקר קלידים והרמוניות משתלבות, מגיע גם בשיר הנוכחי כשהפעם מצטרפים אליהם כלי מיתר שבהחלט מוסיפים עומק לשיר. הקטעים החזקים, מטבע הדברים, מופיעים כשהשתיים משלבות קולות עם סלסולים עדינים בין לבין וסי פארט בו עוברות האחיות אוקטבה ומכניסות גוון אחר לשיר. התוצאה – כמה טוב שיש שתיים, מסתבר.

קינדרלעך – מתי תגדל

רגע לפני סוף החופש הגדול, ובתקווה סוף הטרנד הלא משעשע בעליל של הורים שבוכים בפייסבוק עד כמה קשה להם עם הילדים – הגיע הזמן לתת את המקום דווקא לשיר מחאה של ילדים. שירים כאלה לא חסרים, כשעוד ב-89' נזפה חנה לסלאו בהוריה במהלך הפסטיגל שהראש שלה מלא ושילכו הם לחוג, או ילדים שניסו לחנך את אביהם המבולבל שהכלב גר במלונה ושהדג במים שט.

להקת הקינדרלעך (ילדים ביידיש), שהוקמה על ידי ישי לפידות באמצע שנות ה-2000, היא דוגמה חיה ל"מרד" של ילדים. אל תתנו למראה החרדי, לחולצות המשובצות ולפנים החמודות של הילדים לבלבל אתכם. המוזיקה, ברוב המקרים, נוגעת בדאנס עם ביטים קלים של טראנס מפעם. הריקודים מזכירים את מייקל ג'קסון ז"ל, לא מעודכן ככל שיהיה, וההפקה נחשבת חילונית בפן החיובי של המילה.

גם כאן, ב"מתי תגדל" שמגיע כחלק מפסקול המחזמר "שירים ונפלאות בבית החלומות" שיעלה בחנוכה, מדובר בשיר שיכל בקלות להיכנס לפלייליסטים השונים תחת קטגוריית פופ. השילוב בין חברי הלהקה מושלם, העליות בין הבתים מסיבתיים ומעבירים בקלות אל הפזמון, והוא עצמו קליט לא פחות מ"סלסולים" של סטטיק ובן אל תבורי או "מסיבה בחיפה" של האולטראס ואיתי לוי. והכי חשוב, המסר "כל מה שרציתי להמשיך להיות קצת ילד" – זו אותה מחאה שבעצם מבקשים בה מההורים לתת לילדים להיות ילדים. "אל תלחץ עליי, אם תשחרר זה כבר יגיע", מבקשים הקינדרלעך. פייר, מגיע להם.

George – 16

גרוב, הבי, טראש, סלדג', דת'. לא, לא נרדמתי על המקלדת, מדובר בסגנונות שונים של מטאל הידוע להדיוטות כ"רוק כבד". השוני בין הסגנונות יגיע ברמת הדיסטורשן, שילוב הבס, מהירות התיפוף, סגנון השירה וכיוצא בזה, אבל זה כבר מיועד לחובבי הז'אנר, שבוודאי ייכנסו עימי בעובי הקורה על כל ריף וריף – וזו לא המטרה לשמה התכנסנו.

חשוב לדעת, כי למרות התדמית הקשוחה, המאיימת והצעקנית – המטאליסטים לאורך השנים התגלו כאנשים טובים, עם מסרים (בחלקם) חיוביים, חברתיים, והסולנים עצמם ובטח המעריצים, ה' ישמור, אפילו קצת חנונים. אל תתנו לגראולינג (סגנון השירה בחלק מסגנונות המטאל, שמזכיר יותר נהמה) להוליך אתכם שולל. לכן כששמעתי את "George", השיר שסוגר את האלבום "lifespan of moth" של להקת הסלדג' מטאל "16", שמוקדש כולו לציטוטים של ג'ורג' קוסטנזה האגדי מסיינפלד – הבנתי הערצה מהי. סולן "16", כריס ג'רו, אסף לאורך השנים ציטוטים על ציטוטים של קוסטנזה וניסה לשלב אותם בשיר אחד. התוצאה – לא שקטה בעליל, וספק אם תיכנס לקאמבק הבא של איליין, ג'רי, קרמר וג'ורג'. מצד שני, כשג'רו צועק בזעם "It’s not a lie if you believe it" איך אפשר שלא להאמין?

https://16theband.bandcamp.com/album/lifespan-of-a-moth

בשמחות – האזרח י' מאחל

נחצ'ה היימן, שהלך השבוע לעולמו בגיל 82, הוא מסוג האנשים שכל קלישאה מאוסה מתארת אותם. "הפסקול של המדינה", "אחרון דור הנפילים" "ארץ ישראל הישנה והטובה". הכל מתיישב עליו כמו מילים למנגינה. ונכון, למרות שהוא לא היה כבר בשיא כוחו בשנים האחרונות, ולמרות שאי אפשר להגיד שהופתענו. כשזה בא – זה כרת עוד עץ מהדור הזה, וזה כואב. היימן נודע בשיתוף הפעולה המיוחד שלו עם נתן יונתן ז"ל, אבל לא רק. במשך שנות יצירתו תרם לתרבותנו אינספור שירים, מתוכם כאלה שאין אחד בארץ שלא יודע לזמזם ("אנשי הגשם", "החול יזכור", "אניטה וחואן" "חופים" ועוד ועוד). את "אני ממשיך לשיר" ביצעה במקור שלישיית שריד בתחילת שנות השישים, אך חזר לתודעה בסרט "אדמה משוגעת" שהושר שם ע"י השחקן שי אביבי. שירים רבים וטובים הוריש לנו היימן, לנו נותר רק לשמר.

"אני ממשיך לשיר. אני ממשיך לראות. אני ממשיך לחלום את כל מה שהיה". יהי זכרו ברוך.