שמעת מה שמעתי

עמיר בניון מפרגן לאשתו, לוקץ' בשיר מחאה גברי, אלון עדר בחרדת נטישה ובוטן מתוק בקרקס שוב כאן. הפסקול השבועי

עמיר בניון – השגחה פרטית

עמיר בניון הוא אניגמה מוזיקלית. המעיין היצירתי שלו בלתי נדלה, אך לעתים זקוק למסננת שתברור את המוץ מהתבן. לאורך הקריירה שלו אפשר לראות מצד אחד קלאסיקות כמו "כשאת עצובה", "ניצחת איתי הכל", "שלכת" ו"את" – האלבום המופתי שהפיק לישי לוי. מצד אחר קיימים גם שירים כמו "אני אחיך", "אחמד אוהב ישראל" ואפילו יצירות שונות במקצת כגון "חייו של גרגמל", "קישקשתא" ו"לא פשוט להיות פינוקיו". הוא פרץ בסערה, פרש ממוזיקה, חזר למוזיקה, תקף את אקו"ם, התבטא פוליטית לא פעם ובעיקר נותר תמיד בתודעה כעוף שונה שתמיד כדאי לשמוע מה הוא מוציא מתחת ידיו.

הפעם דווקא אשתו, המשוררת מרים בניון גולן, היא זו שאחראית על המלל כשעמיר לקח טקסט מתוך ספר השירים שלה, "ללה מרי", והביא אותו אליו עם הלחן שכה מזוהה עימו כשהפעם נוסף ניחוח אלקטרוני שמרחף מעל. שני דברים בולטים ב"השגחה פרטית", והראשון הוא כמובן העובדה שבניון לא זז במילה מהטקסט, ועל כן הוא שר אותו בלשון נקבה. הדבר רק מוסיף לאותנטיות הטקסטואלית, שלא מנסה לשנות ולהרוס את כוונת המשוררת. הדבר השני, והמפתיע, הוא סגנון ההגשה של בניון שיש שירהיבו עוז לומר שמדובר בסוג של "ספוקן וורד". בניון אמנם נותר נאמן לטקסט של אשתו, אך לא למבנה השורות וכך לעתים הוא פשוט "חותך" את השורה באמצעה בצורה שמפתיעה את השומע לרגע ואף מבלבלת אותו. התוצאה – כמו תמיד עם בניון – שונה. אין חנופה למיינסטרים, אין רצון לרצות. יש פשוט את מה שהוא מביא לשומע, ושיתמודד איתו. בהחלט שווה התמודדות.

 

לוקץ' – מותק אנ'לא משלם

איתי לוקץ', כן כן יש לו גם שם פרטי, נמצא בסביבה כבר למעלה מעשור. הוא מוכר בעיקר בסצנת ההיפ הופ, וליתר דיוק דחקות ההיפ הופ מכיוון שהוא לא לוקח, בדרך כלל, ברצינות את הטקסטים שלו. זה התחיל בפארודיות יוטיוב היסטריות בחברת סבא קוקו כגון "שיר תגובה" (את המקור בטח תכירו מ"שר מהלב ההרב"), "אצלנו בשכונה" שחצה את מיליון הצפיות ומככבת בו חניכה מתנועת הצופים, "אחותך עושה לי את זה" והרשימה נמשכת אל "אייל שני", "המלך של הקראק" עם תירס סקסואל וכן הלאה.

הסגנון של לוקץ' מזכיר את הטריו הקומי Lonely island בראשות אנדי סמברג (הלהיט הגדול שלהם: I am on a boat בשיתוף עם הראפר T-pain) שהפך את השילוב בין היפ הופ לצחוקים למקצוע. כעת הוא מגיע עם "מותק אנ'לא משלם" שלמרבה ההפתעה מתחת למעטה הטקסט המשעשע – מסתתר שיר מחאה של ממש, שיוצא כנגד גולד-דיגריות (מתנצל שאין לי חלופה עברית לביטוי) מהזן ש"לא מרשים אותה רומנטי/לא תקסים אותה היא אנטי/דורשת מסעדת יוקרה, ממש לא רוצה לשבת בשנטי". המקצב חצי אלקטרוני, והחיתוכים של לוקץ' מפתיעים כשמדי כמה שורות הוא משנה את הביט (והתודות לאורי שוחט, שמפיק בערך כל דבר שזז בסצנת היפ הופ הישראלית) למשהו אחר לגמרי. והפזמון – אתם עוד תזמזמו אותו הלוך, חזור ושוב הלוך בדייטים הבאים שלכם. רק אל תשכחו כשמגיע החשבון – "אני לא פרה ואת לא חולב". כעת נותר לבדוק אם יהיה "שיר תגובה" גם לשיר הנ"ל.

 

בוטן מתוק בקרקס – עף מעל העיר

גדי אלטמן עדיין כאן, כנגד כל הסיכויים (סבלנות, ההסבר יבוא אחר כך) ושמישהו ינסה לטעון אחרת. האיש שממציא את עצמו כבר למעלה מעשור וחצי בכל פעם מחדש חי את החלום, ועושה כל דבר, אבל כל דבר כדי להגשים אותו. הוא הקים את "בוטן מתוק בקרקס" שפרצו עם הלהיט "כל מה שנשאר", ולאחר שלא הצליחו מסחרית לא רפו ידיו והוא חבר למוזיקאי גבע אלון, וביחד עם שחם אוחנה ורשף שחר הקימו את ההרכב flying baby שיצא לכבוש את העולם. במקביל שינה הרכב "בוטן מתוק בקרקס" את פניו, כך שרק אלטמן נשאר וכל יתר החברים בו חדשים. לאחר אלבום שני במסגרת הלהקה, ניסה אלטמן את מזלו באלבום סולו וכדי להישאר בתודעה אף מחל על האגו והלך להשתתף בתוכנית הריאליטי "דה ווייס", בה ביצע באודישן את השיר "against all odds" (אמרתי לכם להמתין בסבלנות) של פיל קולינס.

11 שנים לאחר אותו אלבום שני, החליטו "בוטן מתוק בקרקס" שהבשילה העת לאלבום שלישי, בעל השם המקורי "3", וגם כאן לא גבה ליבו של אלטמן, והוא החליט לפנות לקהל באמצעות הדסטארט כדי שיעזרו ללהקה להוציא אותו. התוצאה – הצלחה, עמידה ביעד ואלבום שייצא אחרי החגים. בינתיים מגיע "עף מעל העיר" מתוכו, שממשיך את הסגנון הגראנג'י של הלהקה עם פתיחה דיסטורשנית עדינה והיופי שמתגלה בכל פעם שאלטמן פותח את הפה ומראה שאפשר לעשות גראנג' גם בשפה העברית. היה שווה לחכות.

 

אלון עדר ולהקה – אל תעזבי אותי

יש אנשים שהם מגניבים מעצם הווייתם. אי אפשר לשים את האצבע איפה, למה, איך ומתי. פשוט לדעת שהם כאלה וש"נגעו" בהם. אלון עדר הוא אחד כזה. בא לו להיכנס למיינסטרים ולצעוד קצת במצעדי ההשמעות – הוא מביא את "קצת אהבה לא תזיק". רוצים קצת אינדי ניסיוני שיקרוץ לבאי פסטיבל אינדינגב? בבקשה, קחו את "קסיו מטונף" (שהוקלט על אורגן casio) וכמובן את "קסיו זעם" שכולל 38 דקות (ו-4 שניות) של היפ הופ לפרצוף שלכם עם סקראצ'ינג שלא היה מבייש את בכירי הז'אנר. עדר, שנראה, נשמע ומתנהג כמו חבר נשכח מאחת מלהקות הקצב של הסבנטיז (אבל לא בקטע הפארודי כגון "עוזי נבון ומכרים", אלא הדבר האמיתי), מתכונן לאלבום חדש ומתוכו מגיע "אל תעזבי אותי". אל תטעו, למרות הקצב הקליל והקול העדין של עדר שמוליך את השיר, מדובר בו בעצם על חרדת נטישה של בחור שנתפס על עלמה ולא רוצה כל כך לשחרר. משפטים כמו "כשגמרתי את העיר/את גמרת לי את הלב" ו"כשכל השאר מיותר/אני מוצא בך דבר/שנותן לי סיבה" ומייד אחר כך מתחנן "אל תעזבי אותי", בהחלט יכולים לבאס את הנשמה בסוף אוגוסט מהביל. אבל אם כבר להתבאס – אז ככה.

 

sate – redblack & blue

פתגם פולני ידוע גורס: "הסתכל על האמא וקח את הבת" (נא לא לתפוס אותי במילה, זה עבר מדור לדור) והוא מעין גרסה שמשלבת בין שיני הבנים שכהות ממעשי אבותיהם והתפוח ומרחק נפילתו מהעץ. סלומה ביי הייתה זמרת ג'ז וגוספל קנדית, שכיכבה בשנות ה-50 יחד עם אחיה, הזמר אנדי ביי, ואחותה ג'רדלין בהרכב "אנדי ביי והאחיות ביי" (מקוריות לא הייתה הצד החזק של ההרכב מסתבר) שהסתובב לו ברחבי אירופה וצפון אמריקה. למרבה הצער חלתה ביי בדמנציה, עד שלא יכלה להופיע יותר.

מי שתפסה את מקומה היא בתה sate, שנודעה בעבר בשם סעידה באבא טליבה. היא לקחה את סגנון הג'ז והבלוז של אמה, והביאה אותו אל הרוק ושתלה בו אפילו טיפה פאנק. לאחרונה הוציאה EP בשם redblack & blue (ההצמדה במקור), כשלטענתה הצבעים בו מסמלים את החיות אדום החזה, הפנתר השחור והפרפר הכחול. החיות עצמן מייצגות את יחסיה עם 3 דורות שכוללים את אמה, אחותה ובתה.

בכל הנוגע למטאפורות על תפוחים ועצים – קולה של הבת עוצמתי בהרבה מזה של אמה, שהיה עדין גם יחסית לאותה תקופה. הבת עצמה משתמשת פעמים רבות בוויבראטו, מושכת את השורות לצורה תזמורתית של ממש (למשל בסיום של live on your love) ולא חוששת להרים את הקול לאוקטבות שיקשו על הקהל לשיר איתה במהלך ההופעות.

השירים עצמם מלאים בתוכחה, ואפילו דרך שמותיהם: know my name, what did I do, mama talk to me ניתן לראות ש-sate אמנם לא באה "לסגור חשבון" עם המשפחה, אבל בהחלט שמה אותם במרכז הבמה בצורה הבועטת, הרועשת והכנה ביותר שיכלה להגיש אותם, כשאפילו בעטיפת האלבום היא נראית במהלך צעקה. וכשהיא זועקת – כדאי להקשיב. הסיום, למידה וטרם התקשרתם למיכל דליות ועמוס רולידר, אופטימי משהו בצורת השיר המסיים והנוגה peace, בו היא משלימה עם עצמה ומבקשת שלום עבור כל מי שהיא אוהבת. השיר כמובן עולה מרגע לרגע בעוצמות ומסתיים בזעקתה של sate כשלאחריה בשתיקה רועמת. ככה זה, קורה גם במשפחות הכי טובות.

https://stateofsate.bandcamp.com/album/redblack-blue

 

בשמחות – האזרח י' מאחל

לאט לאט, אחרי הרבה שנים של עבודה קשה תוך כדי התפלשות במקומות הנמוכים ביותר, קנה שלומי שבת, ובצדק, את מעמדו בלב המיינסטרים הישראלי. שבת נהנה היום ממעמד של אחד הבכירים בתעשייה ולראיה, שבת הוא אחד היחידים שיוצא טוב בריאליטי ("דה ווייס")
שבת חוגג בימים אלה 62, ואין מתאים מיום כזה לצרף את ה-שיר שלו, "בגלל הרוח".

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין