שמעת מה שמעתי – הפסקול השבועי
שמעון בוסקילה ואליעד – לנשום
דואט – הכלאה בין שני זמרים, בין שני עולמות מוזיקליים. שילוב של אגו באגו, רצון סמוי להתעלות זה על קולו ועל ביצועו של זה. לעתים השילוב נראה תלוש, כמו נראה שנעשה כשעטנז שמטרתו רק למטרת בדיקה. ניסוי, תהייה וטעייה. ואולם, לעתים ההפרייה ההדדית, החיבור הווקאלי, עושה את העבודה.
דוגמאות בתחום לא חסרות. שלום חנוך ושרית חדד הביאו כל אחד את הסגנון שלו, למרות שחנוך נשאר יותר לז'אנר של חדד. עומר אדם ולירן דנינו גרמו למשחק בו אתה צריך לנחש מתי האחד שר ומתי השני מרוב דמיון וכעת מגיע תורם של שמעון בוסקילה ואליעד. במקרה הנדון בלתי אפשרי להתבלבל. גם בוסקילה וגם אליעד ניחנים בקול מובחן ובסגנון מוזיקלי שמשתדל לא להתרחק יתר על המידה כדי לשחזר את ההצלחה. בוסקילה, שכבר מיומן בדואטים (חפשו את האלבום שלו עם שירי מימון או עם מאיה בוסקילה) יודע לתת את המקום בלי להשתלט, ועל הדרך לתת את הטון שלו. אליעד יצר גם הוא סוג של תת־ז'אנר משלו בשנתיים-שלוש האחרונות, וכעת כששניהם מגיעים עם "לנשום" הביצוע, אין דרך אחרת להגדיר זאת – עונה להגדרה דואט.
בוסקילה מביא את הסלסולים העדינים שלו, אליעד מאט את המוזיקה שתתאים לסגנון שלו, וגם אם לעתים השיר הולך טיפ־טיפה למחוזות של בוסקילה – אליעד הוא לגמרי לא נספח, אלא חלק שווה בצמד. התוצאה נעימה לאוזן, גם אם לא מחדשת יותר מדי, אלא פשוט מביאה את המיטב מכל אחד ש"נושם" ביחד עם שותפו לשיר. מצד אחר – זאת בעצם מטרת הדואט, לא?
אור אדרי – הכל כלול
"כוכב נולד 10", שאחר כך הפך ל־3 (?) עונות של "הכוכב הבא". 9 עונות של "האח הגדול", 7 עונות של "הישרדות", 6 עונות של "מאסטר שף" ובתווך גם "משחקי השף", 5 עונות של "המרוץ למיליון", אחד אלוהינו. הרעיון פשוט – הז'אנר מצליח? הרייטינג תופח? בואו נמשיך ונמשיך עד שיימאס, עד שנימאס ונעבור לביצת הזהב הבאה. חבורת "רימון" הביאה לרדיו שלל בוגרים שחשבו שאם מסיקה את פלס את ברמן הצליחו – זה גם הזמן שלהם לעשות פולק גנרי. "הפרויקט של רביבו" לקח שירים ישנים ונתן להם טוויסט בעזרת רביב בן מנחם – והצמיח אינספור חקיינים ש"רק רצו לתת כבוד למקור", ולחשבון הבנק שלהם. סטטיק ובן אל תבורי פוצצו את הרדיו עם רגאטון (כן, כן, אבי הז'אנר בארץ הוא אלון דה לוקו, לא שכחתי לרגע) ואחריהם אינספור שירים שבעיקר המאיסו את המקור. ולמה כל ההקדמה הארוכה הנ"ל? אור אדרי, המגלם את דמותו של "בן לולו" הנהג בסדרה תאג"ד, החליט כי כל עוד הסדרה בפרונט של שיחות הברזייה – עדיף לנצל את המומנטום ולצאת בשיר משלו. התוצאה ברחבי הרשת והרדיו – הצלחה היסטרית וראיונות מכל עבר. התוצאה המוזיקלית – למרבה הצער רחוקה מאוד מהצלחה.
יש בי קושי "לקטול" שיר של אמן. בכל זאת הוא עבד עליו, חשב עליו ועיבד אותו עד שזיקק אותו ליצירה הסופית. ואולם התחושה שלי היא שמדובר בשיר מכוון מטרה – לנצל עד תום את הצלחת הסדרה ואהבת הקהל, גם אם זה על חשבון התוצר. ומה לעשות – התוצר פשוט פחות טוב. הז'אנר פוזל לים־תיכוני, רק ללא שום סלסול ראוי לשמו. המילים לא מתעלות יתר על המידה (מלבד השורה "אני בבריכה, ואת שם בים. שוכב לי לבד, ואת עם כולם", שמזכירה בקריצה את "אל תדאג" של אביב גפן). החמור מכל – ההרגשה היא שהצלחת השיר מזכירה את הצלחתו של הדמות הפרודית "דדי דדון" (אסי כהן), כלומר להיט שיגרום לאשכנזים למחוא כפיים ולהרגיש שהם מתחברים לצד המזרחי שבהם. וזאת התנשאות לא ראויה.
אגב אשכנזים – באופן מוזר ניתן לדמיין מה היה קורה אם השיר לא היה מולחן בצורה שתתאים לז'אנר הים־תיכוני, ואת השיר היה מבצע זמר בלה־קאנטו. האטה קלה של הקצב, משיכת ההברות בסיום המשפטים ובחירת זמר עם קול עוצמתי – אולי הייתה משנה את השיר מהקצה אל הקצה. כרגע מדובר בתוצר שנועד לרכב על ההצלחה עד שיגיע הלהיט הטלוויזיוני הבא.
אביגייל רוז – תני לרוח
לאחרונה עלתה הסדרה של רון כחלילי "אכלו לי שתו לי – הדור הבא". מכיוון שלא מדובר במדור ביקורת טלוויזיה נתעלם מצורת ההגשה, המרואיינים וההבדלים בין 3 פרקי הסדרה – ונתמקד בקונספט שבפרק הראשון, בו אשכנזים בעצם מותקפים על עצם היותם אשכנזים, פריווילגים שנהנו כל חייהם מתעדוף בכל מקום וכדומה. בסדרה עצמה חלק מהמרואיינים חשים צורך להתנצל, ולגמד את מה שקיבלו (או לא קיבלו). אביגייל רוז, בתה של הסופרת והמשוררת תלמה אליגון-רוז, החליטה ללכת הפוך על הפוך, וב־2008 כשהוציאה את אלבום הבכורה בעטה לכל עבר עם השיר "אלוהים תעזור לי". בשיר ביקשה רוז את עזרתו של בונה עולם, מכיוון שאין לה רקע קשה שעליו היא יכולה לבנות לצורך בניית אמפתיה. "רציתי להיות כוכבת, וההורים מימנו הכל/אלוהים תעשה שלא יהיה לי מה לאכול", התחננה בסרקסטיות. "אלוהים תעשה שאבי יחטיף לי מכה/שאמי תשתה, שאחי יתקע כדור ברקה". שנתיים לאחר מכן הגיחה לאוויר העולם "מאסטר שף" והראתה כמה צדקה רוז בשיר.
אחר כך הגיעו "מלחמה יום־יומית", "ואולי", "עוד מחכה לאחד" ועוד שיתופי פעולה מעניינים ושונים, אבל דווקא השיר הנ"ל הוא שנצרב לי בתודעה. כעת עובדת רוז על אלבום חדש, ו"תני לרוח" הוא הסינגל השלישי מתוכו. הקול של רוז נותר חד כתמיד. גם אם השיר נע על מי מנוחות, נדמה בטון שלה כאילו בכל רגע היא תתפרץ. הווקאליות שלה איננה עדינה לאוזן, והמילים, גם אם מדברות על אהוב שעזב, מייד מוסיפות "הוא הלך והוא היה סתם עוד בן זונה/לא, הוא לא שווה אף לא דמעה (ממש כמו שני יצהרי ב"י'בינתי", שמסבירה לחברה ש"אף אחד לא שווה את הדמעות, כפרה"). יש משהו עוצמתי, לעתים אפילו מעורר חשש, בשמיעת שיר של רוז. ואולי דווקא אלמנט ההפתעה, שמחזיק אותך דרוך לאורך כל השיר – הוא מה שבעצם עובד.
קרולינה – ענן
קרולינה עם שיר חדש, איזה כיף. אין דרך אחרת לתאר את התחושה מלבד כיף. יש אמנים, שאתה פשוט מחכה לתוצרים חדשים שלהם, ואין בדל של חשש שתתאכזב. לעתים מדובר דווקא בעלבון, שכן אתה כבר יודע בדיוק מה תקבל ועל כן הנינוחות. קרולינה מעולם לא הייתה כזאת. זרי דפנה? אולי בגינה השכונתית, בוודאי לא משהו שהיא יכולה או מרשה לעצמה לנוח עליו. ההתחלה הייתה בכלל רגאיי עם ההרכב "פאנסט" – ואז הגיעו סאבו, קותי וסוליקו והפכו אותה למלכת הסול והגרוב שהיא כיום. ב"בנות נחמה" היא גררה את שתי שותפותיה לטריו איתה אל עבר מחוזות לעתים פסיכדליים. ב"הבלדה על אביר החופש ובת גלים" רקחה עם אורי בראונר כנרות (בום פם, אוזו בזוקה ואפילו כמה שנים בבלקן ביט בוקס) שיר אהבה מהסבנטיז וב"שירת עבדים" שביצעה בשיתוף עם פרויקט 929 בהשראת ספר "שמות" הביאה את הבלוז לתנ"ך.
כעת, עם סינגל (שגם אותו מפיק סאבו) לקראת אלבום חדש, מביאה קרולינה שיר שהטוויסט שלו הוא ההתגברות המוזיקלית מרגע לרגע. ההתחלה עדינה, רק סינתיסייזר, ולאט לאט מצטרפים להם כלי הנגינה השונים. קודם התופים, אחר כך הכינורות ובהמשך כל השאר. בשיר "איך הוא שר" של דני רובס (כן, אני יודע, זה לא שיר על זוהר ארגוב) נעשה אותו טריק, של כלי נגינה שנוספים עד להשלמת השיר בבית האחרון. קרולינה מחקה את הסגנון, והקול שלה, שכידוע הוא נטול מגבלות מבחינת אוקטבות, ממתין בסבלנות בית־בית ועולה עם כלי הנגינה. השיר נגמר בדיוק כשאי אפשר להוסיף עוד נדבכים אליו, וכמו שמו – נעצר בענן.
טיפקס – לא היה לנו כלום
קובי אוז הוא אדם שצריך להקשיב לו ברצינות. ולמה יש צורך לומר את המשפט הנ"ל? מכיוון שלעתים מתייחסים אליו כאל דחקה. הכובע המצחיק, הסלסולים המוגזמים, המילים בחלק משירי "טיפקס" שכאילו לא לוקחות את עצמן ברצינות. אבל, ויש אבל גדול, כשמנקים את הערפל מגלים שמתחת לדמות המצחיקן יש אמן עם מסרים בוטים, לעתים פוליטיים ובעיקר חברתיים שכדאי, ואף חובה להקשיב לו.
קחו לדוגמה את "push the button" שלמרבה הצער לא ייצג אותנו באירוויזיון אחרי שנשר בחצי הגמר (כן כן, כולם אנטישמיים). מדובר בשיר פוליטי, מחאתי, שנעטף בלחץ פורץ דרך במונחים של אירוויזיון (מזכיר את סולן להקת faith no more, מייק פאטון, שיצא בפרויקט בשם mr bungle). בכלל, רוב שירי להקת "טיפקס" היו בעל גוון חברתי חזק, וקצרה היריעה מלהתייחס לעשרות (בהחלט עשרות) מאבקים חברתיים שבהם תמכו מילות השירים. משירים אנטי־משטרתיים, דרך שירים בגנות תרבות הבאבות ועד לתיאור מדויק של המגורים בפריפריה שלא זכו לאזכורים בשירי המיינסטרים.
כעת מביא אוז נושר חדש לסדר היום הציבורי – יום היציאה של יהודי ארצות האסלאם, שחל ב־30 בנובמבר. בשיר עצמו, שהקליפ שלו נעשה בשיתוף עם המשרד לשוויון חברתי מסופר סיפורה של רחל אוזן (אמא שלו, שגם פותחת את הקליפ בקטע מלל קצר), שברחה מטוניס עם פלישת הנאצים והפכה ממש לפליטה בארץ־ישראל עם הגיעה. חבלי וקשיי הקליטה של יהדות ערב מובילים את השומע מבית לבית. ההתחלה ב-42' עם הפלישה הנאצית, עשור לאחר מכן במעברת גן יבנה ואז מלחמת יום הכיפורים ב-73' דרך עיניה של אוזן.
השיר עצמו, גם אם זורם בקלילות בצורת בלדה "טיפקסית" ידועה (הלחן של יוני רועה), מביא את ההתמודדויות הקשות כשברקע ניחוח המסורת שאוז כל־כך אוהב לשלב (שישי בערב השבת נכנסת/שמחה וְחסד יורדים אל השכונה") ובסופן אופטימיות שמגיעה גם בפזמון ("לא היה לנו כלום מלבד האהבה בינינו/לא היה לנו כלום ובכל זאת הסתדרנו").
בימים שבהם אמנים מפחדים לבטא עמדות פוליטיות או חברתיות (לא, לעשות ראיון גנרי באחד ממוספי השבת ובו פשוט להעתיק את מה שציין קודמך מהשבוע שעבר, שהעתיק מקודמתו בשבוע שלפני – לא נחשב) – טוב שיש את אוז שמדבר על הנושאים החשובים באמת.
בשמחות – האזרח י' מאחל
אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אפשר שיימאס ממנו, אפשר לזלזל בו – אבל אי אפשר להתעלם ממנו. האיש ששולט ביד רמה בשוק ההופעות, בשוק מכירות הדיסקים ובגלי הרדיו, מראה לכולנו בכל דיסק חדש שלו שהוא עדיין כאן, והוא כאן כדי להישאר. נוסף על שלל הלהיטים שהוציא תחת ידיו, מתחזק ארצי בגיל 67, אותו הוא חוגג השבוע, את מעמדו כקונצנזוס על־ידי כתיבת טור שבועי בעיתון של המדינה, ויצירת דואטים עם זמרים עולים בעולם המוסיקה המקומי. השיר המצורף הוא אחד היפים בתקופה היחסית חדשה שלו, אופטימיות זה שם המשחק.
יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com
עוד במגזין
-
היומן של מיכל: אפקט הפחד
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם היא מספרת על אפקט הפחד, האלימות והחיסונים ומה שמנהל אותו – בעיקר חוסר אמון -
אין דבר שעמד כנגד הרצון של עורך הדין לירום סנדה
האם רק אדם שצמח ממשבר כמו עורך הדין לירום סנדה יכול להגיע כל כך רחוק? ״לדעתי האישית כל אדם שמנסה למתוח את הגבולות שלו עד הקצה יכול להגיע הכי רחוק שרק אפשר" – בואו לקרוא כתבת מגזין מרתקת ומעוררת השראה -
הנישואים מזיקים לזוגיות לפי ד"ר קרן אור חן - מרצה לזוגיות מובילה בחיפה
"לא אתחתן עם בן זוגי" מבהירה ד"ר קרן אור חן, מרצה בכירה לזוגיות באוניברסיטת חיפה ובטכניון – בראיון מגזין מיוחד היא מספרת שאי הקיבוע ואי הכנסת הקשר לתבנית פורמלית, רק מעוררים את התשוקה ומעצימים אותה -
הכי חיפאית והשווה של חיפה
כולכם מכירים את שירי לוינקופף ויצנר כבעלת "קבוצת השוות של חיפה" בפייסבוק ובעלת עמוד האינסטגרם "חיפאית" – אבל בטח לא ידעתם שהיא נולדה בירושליים ובעצם שנאה את חיפה כשהגיעה להתיישב פה בעקבות אהבה – והאהבה לחיפה באה דרך הרגליים והסיורים -
הקאמבק של זליג אהרונוביץ': "אף אחד לא הכין אותי ליום בו חרב עלי עולמי"
אף אחד לא הכין אותו לאותו יום ארור בו בישרו לו הרופאים שחלה בלוקמיה. שנתיים וחצי קשות וחשוכות עברו על איש התקשורת המקומית, זליג אהרונוביץ' אך בחודשים האחרונים נדלק אצלו האור הפנימי והוא מספר כי מצא סוף סוף את ה"גיים צ'יינג'ר ששינה את חייו". כיום, כמאמן מנטלי שאף הקים קליניקה פרטית, הוא צולל אל עולם הפסיכולוגיה החיובית ואומר: "כל אחד רוצה שינוי, אבל לא כל אחד רוצה להשתנות. איך אני יודע? הייתי שם" -
חלומה של החיפאית (26) שאביה נהרג מטיל חיזבאללה
נטלי שטרנשוס, צעירה מחיפה שאביה נהרג מטיל של חיזבאללה כשהייתה בת 12, השתתפה בסדנה מרגשת של עמותת "משפחה אחת" וכעת חולמת על הפצת רעיון לתרפיה מסוג חדש בעולם -'Selfimage' -
היומן של מיכל: התמדה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על החשיבות של התמדה בכל תחומי החיים -
היומן של מיכל: דייטים בימי קורונה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על אהבה בימי קורונה – איך עושים את זה? -
היומן של מיכל: חיסון כן או לא
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על החיסון לקורונה והאם כדאי להתחסן או שלא -
היומן של מיכל: הישרדות
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא כותבת על היצר ההישרדותי שקיים אצלנו ואיך הוא קשר לתקופת הקורונה -
היומן של מיכל: די לאלימות נגד נשים
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא כותבת טור מיוחד לציון יום המאבק לאלימות נגד נשים -
היומן של מיכל: חוסר ערך ואהבה עצמית
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על אהבה עצמית ללא תנאי -
היומן של מיכל: הקול בראש
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על רגשות, ועל כמה שהקול בראש -
היומן של מיכל: חמלה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על יום הכיפורים במציאות הקורונה החדשה -
היומן של מיכל: שנה טובה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מספרת על השנה החדשה והמאתגרת שעברה על כולנו, ואיך אפשר תמיד לראות את הצד החיובי -
היומן של מיכל: מגדריות תודעתית
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא חושבת לעומק על הנושא המגדרי, ועל שוויון אמיתי >>> -
היומן של מיכל: ילדות נשכחת
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת בטור נוסטלגי על הגעגועים לילדות >>> -
היומן של מיכל: ט"ו באב
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא כותבת על חג האהבה ועל חגיגת האהבה לחיים עצמם >>> -
היומן של מיכל: ט' באב
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת קצת על אהבת חינם >>> -
היומן של מיכל: מדורת השבט שלי
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, חברתה הטובה של מיכל, מיכל מוזס, מספרת קצת על תחושת השייכות המשפחתית שלה >>> -
היומן של מיכל: התחלות
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על: התחלות וש"כל סוף הוא התחלה חדשה". >>> -
היומן של מיכל: לחץ
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על לחץ, המחלה הבולטת ביותר של השנים האחרונות >>> -
היומן של מיכל: סקס והעיר הגדולה בפעם השנייה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא חוזרת לצפות בסדרה המדוברת ומגיעה למסקנות >>> -
היומן של מיכל: חודש הגאווה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא כותבת טור מלא גאווה, שעל כולנו להיות גאים, קודם כל בעצמנו >>> -
היומן של מיכל: השראה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא כותבת טור מלא השראה >>> -
היומן של מיכל: חתונה ממבט ראשון
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, לקראת פרק הסיום של חתונה ממבט ראשון, היא מדברת על התהליך שעברו הזוגות ואיתם גם הצופים >>> -
היומן של מיכל: מתוך חצי אני
הטור השבועי של מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני": והפעם, לכבוד יום השנה של הספר, היא משתפת בפרק שהשפיע עליה במיוחד >>> -
היומן של מיכל: מכלום להכל
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא כותבת טור על החיים, שיותר חזקים מהכל >>> -
היומן של מיכל: מסכות
היומן של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על היתרונות בחבישת מסכה בעקבות ההנחיות של משרד הבריאות, וכן, היתרונות קיימים >>> -
היומן של מיכל: יום הזיכרון ויום העצמאות
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על יום הזיכרון ויום העצמאות, הימים המשמעותיים כל כך עבור עם ישראל >>> -
היומן של מיכל: מבחן הזוגיות
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא מדברת על מבחן הזוגיות בצל ימי הקורונה >>> -
היומן של מיכל: היום שאחרי
הטור של מיכל שחר: והפעם, בטור אופטימי במיוחד היא מדברת על היום שאחרי הקורונה >>> -
היומן של מיכל: טור של יום הולדת
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא חוגגת יום הולדת מיוחד עם הרבה תובנות מהשנה שעברה >>> -
היומן של מיכל: עשרת הדיברות לקורונה
היומן של מיכל: והפעם, חברתה לי זיו מספרת על עשרת הטיפים שלה להתמודדות עם מגפת הקורונה בפן האישי, אצל כל אחד מאיתנו >>> -
היומן של מיכל: ללמוד לשחרר
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, חברתה הטובה עינת בטור מיוחד שמדבר קצת על ללמוד לשחרר, בעיקר בתקופה הזו של מגפת הקורונה >>> -
היומן של מיכל: קורונה
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, היא תדבר קצת על המגפה שהפכה את העולם, ששני פנים לה >>> -
היומן של מיכל: טור הקדשה לאבא
מיכל שחר בטור השבועי, והפעם: היא מקדישה את הטור לאביה שנפטר, ושולחת מסר לכל אותם ילדים וגם עבור הורים שהיחסים שלהם אינם פשוטים אחד עם השני >>> -
היומן של מיכל: דת
הטור השבועי של מיכל שחר: והפעם, נדבר על דת, הדבר שמחבר בינינו אך גם יכול לפלג >>> -
היומן של מיכל: אהבת אמת
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, לכבוד יום האהבה הבינלאומי, נדבר קצת על אהבת אמת >>> -
היומן של מיכל: רשתות חברתיות
היומן של מיכל: והפעם, היא מדברת קצת על הרשתות החברתיות, ששינו את חיינו מקצה לקצה >>> -
היומן של מיכל: הפרעות אכילה
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, כותבת הטור היא חברתה מורן משה, שמספרת בגילוי לב על מה שעברה בצעירותה >>> -
היומן של מיכל: הורים ילדים
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, היא מדברת קצת על המורכבות של יחסי הורים וילדים >>> -
היומן של מיכל: גזענות
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, היא מדברת על הנושא הבוער גם בשנת 2020 >>> -
היומן של מיכל: פאודה!
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, היא מדברת על הדבר הכי לוהט בטלוויזיה >>> -
היומן של מיכל: חזון עתידי
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, היא פותחת את הלב, ובטור חושפני היא מספרת על התקווה האישית שלה -
היומן של מיכל: ניסים ונפלאות
היומן של מיכל: והפעם, איך נהיה מחוללי הניסים של עצמנו? >>> -
היומן של מיכל: אור וצל
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, קצת ממחשבותיה הנודדות על ההתמודדות בחיינו עם אור וצל >>> -
היומן של מיכל: הגבר ההיברידי
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, חברה הטוב ירין אלמוג מנסה לכתוב טור ,כי יש לו הרבה מה לומר על בנים בנות ומה שביניהם -
היומן של מיכל: קעקועים
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם היא מספרת על הרצון להתקעקע ועל הפחד >>> -
היומן של מיכל: כסף
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, היא מדברת קצת על כסף, עד כמה הוא משמעותי בחיינו כאמצעי לשפע ולחיים טובים >>> -
היומן של מיכל: אמונה
הטור השבועי של מיכל שחר: הפעם, היא תספר לנו על האמונה הפרטית שלה -
היומן של מיכל: הצד שלו
מיכל שחר בטור השבועי: והפעם, היא יצאה לבדוק מה חושבים הגברים על גיל הרווקות המאוחר? >>> -
היומן של מיכל: אחדות
מיכל שחר בטור השבועי, והפעם: תדמיינו לכם קצת אהבת חינם בעולם -
היומן של מיכל: חברים
מיכל שחר בטור השבועי, והפעם היא מדברת על חברים: "אני לא יודעת מי זה שהגה את הביטוי שמשפחה לא בוחרים , אבל הוא טעה" >>> -
היומן של מיכל: נסיעה לאומן
היומן של מיכל: מיכל שחר בטור השבועי, והפעם, היא משתפת אותנו במסע המרגש והעצמתי שלה לאומן >>> -
היומן של מיכל: מתי לעשות את זה?
מיכל שחר בטור השבועי: סקס הוא חלק מהחיים של כולנו. אז מהם החוקים בכל מה שקשור לנושא? >>> -
היומן של מיכל: יום כיפור
מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" בטור השבועי, והפעם קצת על יום כיפור, יום הסליחות >>> -
היומן של מיכל: ראש השנה
מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" בטור השבועי: "אנחנו כל הזמן עסוקים במרוץ החיים , עד שלעיתים אנחנו שוכחים לעצור לרגע וממש לזכור שיש לנו חיים" >>> -
היומן של מיכל: פחדים
מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" בטור השבועי: "בואו נדבר על פחדים, אבל לא על פחדים רגילים" >>> -
היומן של מיכל: בחירות
מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" בטור השבועי: אז למה כדאי ללכת לבחור? -
היומן של מיכל: האקס המיתולוגי
"לכל אחד הייתה מערת יחסים שהשאירה את חותמה. אנחנו נפגשנו באוניברסיטה בשיעור פסיכולוגיה חברתית, את הפסיכולוגיה לא ממש טרחנו ליישם, אבל את הקטע החברתי בהחלט כן"; מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" בטור השבועי, והפעם הוא על האקס המיתולוגי -
היומן של מיכל: התקפי חרדה
"אני מגדירה התקף חרדה כמו ריקוד עם מלאך המוות , וזה לא סקסי כלל וכלל. עד היום פחדתי לדבר על זה, אבל הבנתי שאין ממה לפחד", מיכל שחר בטור השבועי >>> -
היומן של מיכל: אתרי היכרויות
אז איך משתמשים באתרי היכרויות? בטור השבועי של מיכל שחר היא נותנת עצות איך להתנהל בתוך אתרי ההיכרויות הרבים >>> -
היומן של מיכל מתוך "חצי אני": ט"ו באב
"לא מעט אנשים מתפתים לחשוב שאהבה היא כזאת שצריכה להיות גדולה מהחיים, ממש כפי שאנחנו רואים בסרטים, או קוראים בספרים. בשבילי אהבת אמת היא משהו אחר לגמרי": הטור השבועי של מיכל שחר מתוך ספרה "חצי אני" בהוצאת צמרת -
היומן של מיכל: ג'ניפר לופז
"גם אני נכחתי בין כל ההמונים בהופעה של ג'ניפר לופז. היא לא הפסיקה לקפץ, לרקוד, לעשות פירואטים באוויר, ואני לא מבינה למה צריך לצאת מהפיג'מה?" יומנה של מיכל מתוך "חצי אני" >>> -
הבחור שלא רצה ילדים היומן של מיכל מתוך "חצי אני"
"לפני מספר ימים דיברתי עם בחור שהכרתי ב-OK קיופיד. אחרי שיחה נחמדה הבחור אמר שהוא אינו מעוניין בילדים. אני אישה רווקה בת 30+, מה גורם לך לחשוב שגם אני לא?!" הטור השבועי של מיכל שחר כותבת הספר "חצי אני" -
היומן של מיכל מתוך "חצי אני": פרידות
"אז נכון שהוא פגע בי, ונכון שהרגשתי לידו קטנה ולא נחשבת וכל הקשר הזה סבב סביבו, אבל איך לכל הרוחות אני אמורה להתחיל מחדש בגיל שלושים פלוס?" הטור השבועי של מיכל שחר מתוך ספרה "חצי אני" בהוצאת צמרת -
היומן של מיכל מתוך "חצי אני"
"כולם הרי יודעים שחיי הרווקות לאחר שנות השלושים ממש לא נראים כמו בסדרה סקס והעיר הגדולה. למה עולם הדייטים כזה מתיש, ולמה תמיד אני חושבת שאני יכולה לשנות את אלו שאומרים שהם לא מחפשים קשר מחייב?" הטור של מיכל שחר מתוך ספרה "חצי אני" בהוצאת "צמרת. -
קליש רותם: "כמות המחבלים סביבי עצומה"
בראיון ראשון לתקשורת המקומית מאז נבחרה, מדברת ראש עיריית חיפה, עינת קליש רותם, על הכל. על שלטון יהב: "נעשו כאן דברים לא תקינים. בקרוב אחשוף הכל לציבור", על מצב הרווחה העגום בעיר: "חיפה הרבה יותר ענייה ממה שחשבתי", על הביקורת שחטפה מכל עבר: "דברים ישתנו במהלך הקדנציה" וגם: על פינוי המפעלים המזהמים, הקמת נמל המפרץ, ההתבטאויות המקוממות של רג'א זעתרא, נציגי הליכוד שנותרו מחוץ לקואליציה ועל קשריה הקרובים עם משרד ראש הממשלה -
איך מטפלים בהזעה בעונת הקיץ?
הקיץ הזה יהיה נעים יותר: הכירו את המכשיר החדשני שמקל על אורח החיים, מכשיר המירה-דריי לטיפול בהזעת יתר וריח רע בבית השחי -
רגע לפני עונת הרחצה: הכל על ניתוחי חזה
בחזה מורם: הקטגוריה המבוקשת ביותר בתחום הפלסטי היא שינוי גודל וצורת החזה; הפלסטיקאי ד"ר צח שרוני מנהל מרפאת כללית אסתטיקה מסביר הכל על ההליך -
"הותקפתי מינית והחלטתי שזה בחיים לא יקרה שוב"
מיומנה של סטודנטית: אחרי שלירז הותקפה מינית, היא החליטה שאיש לא יוכל לפגוע בה יותר -
"למי את מחכה? את כבר לא ילדה. תתפשרי"
מיומנה של סטודנטית: יש גיל מסוים שכבר מוזר להיות לבד. האם זה אומר שחייבים להתפשר? -
"אם את נכנסת מהר מדי למיטה את זורמת. אם לא, את שמרנית"
מיומנה של סטודנטית: נכנסתם למיטה והוא לא התקשר? -
מה עושים כאשר מפחדים להתאהב?
איך מתמודדים עם הפחד מהתאהבות ומפגיעה, ופותחים שוב את הלב בפני האדם המיוחד?