"מצאתי עצמי לפני מספר שנים מתחיל לכתוב על מצבי חיים שנתקלתי בהם ועל אנשים שזכרתי וגם שהמצאתי שיש להם אמירה חברתית בהתנהלותם, באופן שבו אני ראיתי אותם…" אהרון גלברג בספר ביכורים.

אהרון גלברג, איש חינוך ומרצה, אשר את מרבית ילדותו העביר בעיירת פיתוח בצפון, אסף את זיכרונותיו מבית הוריו, מהשכונה בה גדל ומהבלוק עם הגשר לספר עמוק, מלא בתובנות ורגישות אין קץ שבאים לידי ביטוי בכל הסיפורים הקצרים שממלאים את הדפים. שווה השקעה!




זיכרונות מהבניין עם הגשר. גלברג. אלבום פרטי

זיכרונות מהבלוק עם הגשר. גלברג. אלבום פרטי

סיפורים מהשכונה של כל אחד מאיתנו. גלברג. אלבום פרטי

סיפורים מהשכונה של כל אחד מאיתנו. גלברג. אלבום פרטי

מצבי חיים מעניינים בעיירת פיתוח בצפון בהם אנו פוגשים אנשים וטיפוסים מיוחדים, עומדים במרכז סיפוריו של נער מתבגר שנארזו באופן מרגש ואותנטי לאסופה של סיפורים קצרים בספר "הבלוק עם הגשר". את הספר כתב, אהרון גלברג, איש חינוך ומרצה, אשר את מרבית ילדותו העביר בעיר הולדתו מעלות שבגליל המערבי ומאז ממלא את חייו המקצועיים בעבודה עם נוער במצבי סיכון. קבלו את אהרון גלברג לראיון קצר ומעניין, רגע לפני שהספר יוצא לאור.

אהרון, על מה הספר?

ספר הביכורים שלי, הוא אסופה של סיפורים קצרים, המפגישים בין מצבי חיים משגרת היום יום של כולנו. סיפורים על רגעים ועל אנשים מעניינים שלרוב הם שקופים שקולם לא נשמע, אך מהדהד ממרחק הזמן. הספר מתרחש במעלות, סביב שנות ה-80, שם אפשר למצוא גם אותי ואולי גם את עצמכם בין המילים.

אולי תשתף אותנו בקטע קצר מן הספר?

בשמחה. אחת מהדמויות שלי נקראת "מורדי גואטה". החלום הגדול שלו להיות שחקן ולהופיע על במות בעיר הגדולה בתל אביב. הקטע הבא הוא מתוך אודישן שלו בתל אביב:

"מורדי גואטה חלם על האודישן בעיר הגדולה. ראה עצמו עומד על הבמה, שיער משוח לאחור ונותן את טקסט חייו. סתכלו עלי עכשיו. אני  די אפס וחסר סבלנות, לא מסוגל לעשות שום דבר אמיתי, פועל שחור במפעל מסריח שמייצר ברגים. אני זה שמעביר אותם משם לכאן, 14 שעות ביום, כולל לילות וחגים, מעשן ג'ארס ושותה מדי פעם כדי ליצור לי משמעות אמיתית לחיים המשעממים שלי שם בפריפריה, לגלות את עצמי. אתם לא מבינים? זאת שאלה של כבוד עצמי. אני בוחר להכיר בעובדה שאני למעשה מת מבפנים, אכול רגשי נחיתות, אני רואה את המאמצים העקשניים של ההורים שלי לקיים את צל החיים הזה. הכבוד מתחיל בבחירה, אבל מהן הבחירות שלי? להישאר כאן או לצאת מכאן. לכל דבר כזה יש משמעות הרת גורל, אולי הרת אסון."

יש בספר גם אמירה חברתית, לעניין קיפוח, התנשאות וניכור. הנושאים האלו מעסיקים אותך בחיי היום יום?

"כן, כל  הנושאים האלה בהחלט מעסיקים אותי. אני חי אותם כל הזמן ומנסה לפעול כדי לשנות ואת זה אני עושה כאיש חינוך, מרצה ומנחה קבוצות וגם כסופר. כשעבדתי עם נוער במצבי סיכון, פגשתי שם את השוליים של החברה הישראלית, אחד המאפיינים שזיהיתי היו נוער שאין לו חלומות, שעסוק בלשרוד ולהעביר את היום יום ומנת יומו היא התסכול, החרדה ובטחון עצמי נמוך מאוד וגם חוסר אמון עמוק במערכות.

איפה אתה נמצא בספר?

המפגש העוצמתי עם  בני הנוער במצבי סיכון גרם לי להרהר רבות על החיים שלי,על המקום שבו גדלתי רוב חיי כילד וכנער, מעלות שבחוויית הילדות שלי, הייתה מרכז העולם מצד אחד והמקום הרחוק ביותר חברתית מצד שני, מקום חם, אוהב ומכיל אך באותה הנשימה, מקום שלוכד אותך לתוכו וזה הפחיד אותי כנער והחלטתי שאחרי הצבא אצא ממעלות ע"מ לראות ולחוות עולם אחר. מצאתי עצמי לפני מספר שנים מתחיל לכתוב מצבי חיים שנתקלתי בהם, במעלות ובכלל , אנשים שזכרתי וגם שהמצאתי שיש להם אמירה חברתית בהתנהלותם, באופן שבו אני ראיתי אותם.

יש אמת בטענה כי מי שעובד עם נוער בסיכון ועם השוליים החברתיים באיזה שהוא מקום צריך תיקון לעצמו?

העבודה עם נוער בסיכון עוצמתית מאד וחווייתית מאוד, אתה נתקל בסיפורי חיים מורכבים שלא יכולים להשאיר אותך אדיש, המפגש עימם מציף בהרבה שאלות פנימיות ומצריך התמודדות לא פשוטה. לשאלתך, אני חושב שבאיזה שהוא מקום יש צדק באמירה הזאת. העבודה היא הדדית, אני יכול לומר כי התפתחתי רגשית, נפשית ומנטלית .

יצאת בפרוייקט מימון המונים על מנת להוציא את הספר לאור, האם גם לכך יש משמעות בעינייך?

לגמרי כן, אני מאוד מאמין בסולידריות חברתית, בתפיסות שעוסקות בפיתוח תחושה של קהילתיות ושל יחד. לצערי בישראל הקיטוב מעמיק ואני מתגעגע לתחושות שהובילו אותי לכתוב את הספר. במעלות תחושת היחד פעם הייתה גדולה. קהילה אחת גדולה.

שם הספר הוא "הבלוק עם הגשר", מאיפה הגיע השם?

הבלוק עם הגשר היה הבלוק שגדלתי בו כילד וכנער במעלות. מאחר ומעלות היא הררית, ישנו גשר המחבר בין הרחוב הראשי, לבין הבית של הוריי, המתגוררים בו עד היום. הבית הצנוע שלי , היה תמיד פתוח לכולם. שכנות היו נכנסות עם מטעמים, אנשים הגיעו לטעום את המרקים שהכינה אמי, עולים חדשים התארחו על מנת שייקלטו טוב יותר. הפתיחות, האהבה וקבלת האנשים כמו שהם הגיעה מהוריי , חקוקים עמוק בתוך התודעה ואת זה אני נושא עמי הלאה. הגשר היווה עבורי גשר סימבולי לחוויות ולחלומות שלי, לעולם שמחוץ למעלות, ומחבר בין אנשים ותרבויות.

כמה מילים לסיום?

אני נמצא בעיצומו של פרויקט הדסטארט למימון המונים. אשמח שתהיו שותפים בהצלחתו של הספר ותיקחו חלק בהגשמת חלומות.

קישור לפרויקט:

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=21338


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד בחברה