שמעת מה שמעתי – י"ט כסלו

אלפי אנשים, תזמורת שבאה לעשות שמח, 3 אמנים ואברהם פריד אחד. אירוע י"ט בכסלו שהתקיים בבנייני האומה בירושלים הוכיח שמופע רוק יכול להיות גם חסידי

הדבר הראשון שהיכה בי היה התור. ארוך, מתפתל, מבולגן. מאות אנשים, שלאט לאט הפכו לאלפים, עמדו בחוסר סבלנות בציפייה להיכנס להופעה בבנייני האומה בירושלים. לא, אירוסמית' עדיין לא נחתו וגם סלאש ואקסל רוז מגאנז אנד רוזס עוד מוכרים כרטיסים להופעה שלהם – פה חיכו אלפי האנשים למופע ההשקה של "צמאה 3" במסגרת אירועי י"ט כסלו.

לכל מי שאיבד כיוון – הסבר קצר. י"ט כסלו הוא תאריך מיוחד בחסידות חב"ד, ונחשב ל"ראש השנה לחסידות" מכיוון שביום הזה שוחרר ר' שניאור זלמן מלאדי, "בעל התניא", ממאסרו בכלא הסובייטי. בכך שוחררה בעצם תורת החסידות מכלאה, והפכה ליום מסורתי בו חוגגים את הגאולה.

עם השנים יצא הסיפור מהידיים של חב"ד, וגלש למחוזות הדת השונים, כולל אלפי חובשי כיפות סרוגות שצבאו על הפתחים והעלו תהייה מעניינת – מה היה קורה אילו תושבי עמונה לא היו מקבלים את המתווה שהוצע להם? כמה כיסאות ריקים היו נותרים באולם?

 

קשה להפריז בתיאור המחזה של הקהל במעברים, על הכיסאות, על הכתפיים. חב"דניקים עם כיפות סרוגות, אשכנזים וספרדים, הורים עם ילדים ונערים - אנשים באו מוכנים

קשה להפריז בתיאור המחזה של הקהל במעברים, על הכיסאות, על הכתפיים. חב"דניקים עם כיפות סרוגות, אשכנזים וספרדים, הורים עם ילדים ונערים – אנשים באו מוכנים

חזרה למוזיקה. האלבום, "צמאה 3", הוקדש הפעם לניגוני חב"ד על פסוקים מתהילים. בין היוצרים באלבום אריאל זילבר, יונתן רזאל, חנן בן ארי, אביתר בנאי ועוד, כשאת הפרונט במופע ההשקה לקחו ארבעה: ישי ריבו, שולי רנד, עמיר בניון ואברהם פריד.

הקהל מילא כל פינה אפשרית באולם (כאשר כל פינה אפשרית כוללת את המדרגות, ואת פתחי יציאות החירום). כולו על טהרת המין הגברי, כאשר היום ראשון והשני הוקדשו לגברים והיום שלישי מוקדש לנשים. יש משהו משנה־אווירה במופע של גברים בלבד. העכבות נעלמות, אין את מי להרשים והתוצאה – ניכרה בכל שיר ושיר. למרות שמדובר באירוע דתי, אפילו חסידי, שבדרך כלל משויך לחפיפניקיות – ההשקעה ניכרה בכל פרט ופרט. מווידיאו־ארט מרהיבים שליוו את ההופעות השונות, ועד העובדה שהמופע החל ברבע שעה איחור בלבד. נסו למצוא הופעה שמתחילה בזמן כזה מחיפה ועד תל אביב – ותקבלו את הדיסק במתנה.

לאחר סיפתח מקפיץ שהביא את נאור כרמי והמקהלה העממית, הלהקה שליוותה את הערב, הישר מתוך הקהל אל הבמה – עלה ישי ריבו עם "ימין ה'". ריבו, שבימים כתיקונם זוכה לאהדה גם מציבור חילוני למהדרין, הרגיש יותר בבית, ולראייה הציציות שבצבצו מחולצתו. אם ההתחלה עוד הייתה מלודית ורגועה, הגיע "והריקתי לכם ברכה" (ידוע יותר כ"עד בלי די") שהרים את הקהל באוויר והתחיל לתת תחושה לאן הערב הולך להגיע מבחינת אנרגיות של הקהל. קפיצות, חיבוקים, הרמוניה ווקאלית שלא הייתה מביישת קהל בקיסריה של שלמה ארצי. הקהל בא ליהנות ממופע שאת כל המילים שלו הכיר מראש (האלבום כבר נחשב כהצלחה מסחרית לא קטנה). בכל זאת, פסוקים מתהילים. לחן? עממי.

כשהחל ריבו לבצע את "צמאה נפשי", שיר הנושא של האלבום, הצטרף אליו שולי רנד והראה לו איך זועקים שירה. לרנד מעולם לא היה קול גדול לאורך הקריירה, אבל הלב תמיד עשה את העבודה. הוא זעק עם הקהל, לעתים גם בלעדיו כמו נמצא בהופעה פרטית בסלון ביתו, ואז הפך את "בך בטחו" לשיר רוק (מינוס סי פארט). אחרי הפסקה קלה לקטעי קישור (בכל זאת י"ט כסלו) עלה עמיר בניון עם העוצמות שלו. בניון מעולם לא היה מרקיד קהל, וגם הפעם הגיע על תקן הרגש. במהלך "קול דודי" עלה וירד באוקטבות בצורה "בניונית", אבל עם הקהל נותר מתון. כמעט לא שייך. כשהגיע ל"אבינו מלכנו אין לנו מלך", בגרסה הידועה יותר מבתי הכנסת ביום כיפור – הקהל שאג איתו באקסטזה.

 

רוק־סטאר, אין תיאור אחר שייטיב עם פריד. החיבור עם הקהל, הכריזמה, החיוכים לכל עבר ובעיקר המקצועיות - פריד בא לעבוד

רוק־סטאר, אין תיאור אחר שייטיב עם אברהם פריד. החיבור עם הקהל, הכריזמה, החיוכים לכל עבר ובעיקר המקצועיות – פריד בא לעבוד

ואז, אחרי שחיממו את האווירה והכינו את הקהל – הגיע הכוכב האמיתי של המופע. נכון, ביום־יום ישי ריבו, שולי רנד ועמיר בניון הם הלחם והחמאה של תחנות הרדיו, אבל קהל האלפים חיכה לאדם אחד בלבד שיפציע, והוא הפציע – מתוך הקהל – אברהם פריד.

רוק־סטאר, אין תיאור אחר שייטיב עם פריד. החיבור עם הקהל, הכריזמה, החיוכים לכל עבר ובעיקר המקצועיות – פריד בא לעבוד. הוא החל עם ניגון בליווי הקהל, שמצידו יכל לחזור גם שעה ברצף. ניסה להקפיץ את בניון שעמד קפוא מעט על הבמה, קצת המום מגודל ההיסטריה. פריד לא חיכה הרבה, וקרא לשולי רנד להצטרף. רנד עלה, וכאחרון המעריצים רקד עם הקהל לצלילים שהשמיע פריד. "עד כאן הקפה א'", קרא פריד, ובבת אחת הרגיע את האווירה, כמו מנצח על תזמורת של 4000 איש.

בדרך כלל כאשר מסקרים הופעה, המטרה היא, בין היתר, להביא אנשים להופעה הבאה. הסיפור כאן בעייתי מעט, מכיוון שכל המופעים הבאים כבר סולד אאוט. 4000 איש להופעה, כולל מאות שהגיעו ליריד הספרים שהתקיים בחוץ ועוד לא מעט שחיפשו כרטיסים משל היה זה פסטיבל ערד 94'. לא נורא, שנה הבאה. בינתיים יש את האלבום.

חזרה לבנייני האומה. סביב שולחן שהובא לבמה החלה התוועדות לעיני הקהל, כולל ניגונים, שירים וסיפורים. פריד אמנם נתן את הבמה בסבלנות, אך מהר מאוד "איבד אותה", הבהיר לאן הגענו, ובאמצעות "ד' בבות" – הניגון הכי חשוב בחב"ד – העיף את הקהל באוויר מחדש. קשה להפריז בתיאור המחזה של הקהל במעברים, על הכיסאות, על הכתפיים. חב"דניקים עם כיפות סרוגות, אשכנזים וספרדים, הורים עם ילדים ונערים – אנשים באו מוכנים.

 

עמיר בניון. הגיע על תקן הרגש. כשהגיע ל"אבינו מלכנו אין לנו מלך", בגרסה הידועה יותר מבתי הכנסת ביום כיפור - הקהל שאג איתו באקסטזה

עמיר בניון. הגיע על תקן הרגש. כשהגיע ל"אבינו מלכנו אין לנו מלך", בגרסה הידועה יותר מבתי הכנסת ביום כיפור – הקהל שאג איתו באקסטזה

לקראת סיום עלו כל הרביעייה על הבמה ל"אנעים זמירות", ופשוט ניגנו ושרו. שרו וניגנו. סירבו לרדת, והקהל? הוא מצידו לא מיהר לשום מקום והוכיח קהל שבוי מה הוא.

בדרך החוצה מבנייני האומה, לצד אנשים שהמשיכו לזמזם את הניגונים לעצמם למידה וחלילה ישכחו, נעצר ליד היוצאים רכב של הקולגות – חסידי ברסלב. מהרכב בקעה אדפטציה חסידית ל"סלסולים" של סטטיק ובן־אל תבורי. ההופעה שזה עתה נגמרה הוכיחה, שדווקא אין צורך להתאים את המוזיקה למה שהולך היום בתחנות הרדיו – אתה פשוט יכול להביא אותו אליך.

צמאה 3 – אמנים שרים ניגוני חב"ד לתהילים, בנייני האומה ירושלים

 

בשמחות – האזרח י' מאחל

מארינה מקסימיליאן נמצאת בחיינו כמעט עשור, ולכן מפתיע שהיא כולה בת  29. מקסימיליאן תמיד הייתה הבטחה, ובשנים האחרונות, לאחר דיסק מדובר באנגלית ודיסק מדובר לא פחות בעברית היא גם מקיימת. לקראת פירוק הערוץ הראשון (אם יקרה), יצא ביצוע חדש ומקסים, מוגש בצורה הייחודית של מארינה, ל"הבלדה על חדווה ושלומיק" (יהונתן גפן/יאיר רוזנבלום), אבל אנחנו נצרף פה דווקא את אחד הסינגלים מהדיסק המוצלח בעברית (כאמור), "1990".

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין