מגזין

שמעת מה שמעתי – פרידה ממאיר בנאי

יובל מנדלסון באלבום ילדים חדש, אבי סינואני בעצות מניסיונו, תת־מדור חדש שייתן לכם המלצה אחת לאן לצאת ופרידה ממאיר בנאי. הפסקול השבועי

עדי לרנר פורסם ב: 15/01/17 , 6:16 מייל לכתב

יובל המנוול – גוף האדם

איך באים ילדים לעולם? האם יש חיים אחרי המוות? ואיך נלחמים בשחמת הכבד? לא, אנחנו לא בפינה השבועית של ד"ר קרסו. הפעם מחליף את הדוקטור "יובל המנוול", שיענה על כל השאלות הקשות בשיר חינוכי על גוף האדם. יובל המנוול הוא בעצם יובל מנדלסון, סולן להקת שייגעצ לשעבר שלאחר לידת בתו, בלה, החליט להחליף את המסרים החתרניים של להקת האם סטייל "ניו יורק־רפיח" ו"מרילין מונרו", בעצות לרכה הנולדת באמצעות אלבום בשם "יובל המנוול – שירים לבלה".

לא באמת חשבתם שאדם שמגיע מלהקה שעשתה קאבר Pאנק ל"פרח נתתי לנורית", יעשה אלבום שיזכיר את הכבש ה־16 או "הילד הזה אני", נכון? באלבום עצמו יש פחות טקסטים כמו "כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים" או "כשאני אומר לך משהו/ואתה רק: 'יופי, יופי' משיב/אני יודע שאתה בכלל לא מקשיב", ויותר "בלה את בטח שואלת/איך הגחת לאוויר העולם/לאמא לקחו 9 חודשים/לאבא דקה ומיד הוא נרדם" (מתוך: גוף האדם), או "היונה היא סימן לשלום/ובפועל חולדה עם כנפיים/דוב הגריזלי זה לא פו הדוב/הוא יטרוף לך את כל המעיים". (מתוך: חיות וחיוכים). מנדלסון כבר חטא השנה בעולם הילדים, כשיצר עם דנה פרידר ויונתן בר־אילן לערוץ הילדים את הסדרה "גרעינים", אולם כאן נדמה כאילו המניפסט שיצר לבתו, גם אם ייקח זמן עד שתבין את הסאבטקסט (או שתבין מה משמעות המילה סאבטקסט) שמאחורי המילים בשירים השונים.

הילדים של היום מתוחכמים הרבה יותר מדור ההורים שלהם, כך אומר כל דור על הדור שבא אחריו. אלבום מהז'אנר הנ"ל, שלא מתיפייף ומדבר אל שומעיו בגובה העיניים, שלהם, ואף "מחנך" את הזאטוטים דרך מוזיקה עדכנית (לא ה־Pאנק הבועט של שייגעצ, אבל בהחלט רחוק מ"לולי", "דיג דיג דוג" ודומיהם) – זה אלבום שנמצא כאן כדי להישאר.

אבי סינואני – ילד

במסגרת קרב ההכפשות שהתחולל בסוף השבוע בין אביב גפן לאייל גולן (למידה ותהיתם – שניהם הפסידו) עלו ברשתות החברתיות ובכל מדיה אפשרית אנשי הבעד והנגד, אך טיעון אחד חזר ועלה בכל פעם – המוזיקה המזרחית של היום היא לא זאת של פעם. את האמת? צודקים. וכמו כדי להצדיק את הטיעון שהיום המוזיקה המזרחית נוטה הרבה יותר לכיוון הפופ ופחות למקורות הערביים עליה נשענה בעבר, יצא סינגל חדש לאבי סינואני בשם "ילד. סינואני שייך לדור הביניים שגדל על צלילי הכרם והעוד, אבל למרות שידע למנף את ההצלחה מהחפלות המשפחתיות לפן מסחרי יותר – עדיין נתן כבוד למילה המושרת. גם כאשר הלך לפן של הבלדות (כמו ב"גורלו של זמר") וגם כאשר הלך לכיוון החפלאי (כמו ב"אישה בונה אישה הורסת") – הייתה הרגשה שהייתה מחשבה בבחירת הטקסט, ושהשיר לא יהפוך לפארודיה סטייל דדי דדון ושו"ת.

הסגנון של סינואני מזכיר דמות אייקונית אחרת במוזיקה המזרחית – אבנר גדסי (סינואני אף הודה בעבר שגדל על ברכיו המוזיקליות), מעין שנסונר מזרחי מבחינת ההגשה.

גם בשיר החדש, בו הוא חולק את עצותיו בסגנון שונה מעט מהחבר מהביקורת למעלה, השפה עדינה ובוגרת יותר. קולו העמוק של סינואני נותן את התחושה של אבא שמנחה את בנו לחיים המחכים לו. אז נכון, אין כאן תובנות מרחיקות לכת ולעתים המלל נופל טיפה לקלישאות, אך בסופו של דבר – לעתים הגשה בוטחת וכנה לא צריכה את המניירות המתחכמות והמתוחכמות. את המוזיקה המזרחית שהפכה לפופ ים תיכוני מותיר סינואני לצעירים. הוא כאן כדי להזכיר את כוחו ועוצמתו של הניסיון. טוב שהוא עדיין בשטח.

צאו בחוץ – המלצה מקומית שבועית

מאור כהן ופיטר רוט, צמד שהמילה "רוק" פשוט כתובה להם על המצח וזורמת להם בדם, מגיעים עם מופע זוגי לזאפה חיפה. אם נתחיל למנות את כל הלהיטים של השניים עוד משנות התשעים העליזות – תתעייף לכם היד תוך־כדי גלילת המסך. כהן, בוגר "זקני צפת", "הזבובים", "הבליינים" והרשימה עוד מתארכת, הוא הרוקר האולטימטיבי: מראה סמי־מוזנח, דיבור שלעתים לא ברור במיוחד ובעיקר כישרון שנשפך מהאוזניים (חפשו את האלבום שעשה משירי שארל בודלר). רוט, שהחל (ועדיין ממשיך) ב"מוניקה סקס", פצח במקביל בקריירת סולו ועל הדרך הפיק אלבומים לאריק איינשטיין, ברי סחרוף, שלמה ארצי ומי לא. הוא החלק שנחשב למבוגר האחראי בצמד. פה אמנם אין צורך לרסן את שחר אבן צור ולגרום לו לא להוריד חולצה, אבל המקצועיות של רוט מול הווייב הפרוע של כהן, בתוספת ההיכרות בין השניים שהולכת יותר מדי שנים אחורה – עושה את העבודה. אגב עבודה, השניים לא צריכים להתאמץ יתר על המידה על־מנת למלא הופעה (בזמן ובצופים), ועל כן מומלץ להזמין כרטיסים מראש.

מאור כהן ופיטר רוט בסיבוב חורף מיוחד, יום רביעי, 18.1, זאפה חיפה

בשמחות – האזרח י' מאחל

לפני כשבע שנים, בעונה השמינית של כוכב נולד, נכנסה לחיינו דיאנה גולבי. הילדה בת ה־18 מחולון בלטה כבר מהשלבים הראשונים, והראתה את יכולותיה בעיבודים מרשימים ובוגרים המלווים בשירה עוצמתית ל"עד סוף הקיץ", "לבכות", "ימי התום" ועוד רבים וטובים. גולבי ניצחה בעונה ההיא, אך דווקא הסגן שלה, עידן עמדי, הצליח למנף את ההצלחה ולהפוך לדמות מרכזית בעולם הגלגל"צי. גולבי? לאחר מספר סינגלים לא רעים אך חסרי תהודה, נשארה הרחק מאולפן ההקלטות. בימים אלה, גולבי מנסה את מזלה ואת כוחה ומשתתפת בעונה הרביעית של "הכוכב הבא לאירווזיון". בכך היא מנסה לשחזר את דרכו של זוכה העונה הקודמת, חובי סטאר, שגם התחיל את דרכו ב"כוכב נולד".

לכבוד יום הולדתה ה־25 שחל השבוע (חת'כת הספק), מצורף אחד הסינגלים שהוציאה, "היי תום".

ויוה דיאנה. (אולי) בקרוב בקייב.

https://www.youtube.com/watch?v=ctu6VN6RCQI

זה שיר פרידה – מאיר בנאי

"תראו, הזמר נעלם/אבל עוד שומעים את השיר/ושומעים את התוף/ושומעים איך הוא שר".

רבות נכתב, נאמר, סופר ודובר בסוף השבוע האחרון אודות מאיר בנאי שהלך לעולמו בטרם עת. במקרה הנדון אין צורך בביטוי "אחרי מות קדושים", מכיוון שבנאי הצליח עוד בחייו. נכון, חלק מבני המשפחה הצליחו בפן המוזיקלי יותר ממנו, אך תו התקן של האיכות ליווה את בנאי לאורך כל הקריירה. שירים קשים, בודדים, נוגעים בנימים. ואולי זאת הסיבה שנדמה שהעצב הפעם היה עצב מסוג אחר, אישי יותר. אפילו הגשם, סמל לאחד מלהיטיו הגדולים (שלמרות שהקאבר של אלי לוזון בסרט "עפולה אקספרס" מוכר יותר לציבור הרחב) טפטף ביום הלוויה.

מכיוון שרוב השירים כבר הסתובבו בין גלי האתר, בחרנו באחד ידוע פחות, שמתאר דווקא את היום שאחרי, בשוך השירים, ההספדים והאבל. שיר שמתאר איך החיים ממשיכים ואיך השעון לא עוצר: "כל זה כי אין אהבה/כל זה כי אין חיבוק/כל זה כי אין מילה טובה/וכל זה כי יש כאן לב סדוק". להתראות מאיר.