שמעת מה שמעתי – הנה הילד

איפה הילד בשיר חדש, כך גם כנסיית השכל. הרכב חיפאי מגיע הישר מקופנהגן לכרמל וה־tiny fingers באים לבלבל אתכם. הפסקול השבועי

איפה הילד – שיר לאוהבים

"איפה הילד" לקראת אלבום שישי. קצת מפתיע לחשוב שהלהקה, שמאחוריה אין־ספור להיטים, הופעות ומעריצות, בדרכה לאלבום שישי בלבד. אך כשחוזרים אחורה אל שנות התשעים העליזות, צריך להיזכר שתור הזהב של הרוק הישראלי היה קצר למדי. רוב הלהקות שלא קראו להם "משינה" נעצרו בשני אלבומים, גג שלושה לפני הפירוק. כך גם "איפה הילד", שאמנם הוציאה 4 אלבומים עד הפירוק, אך האלבום הרביעי היה בעצם אלבום אוסף לפרידה.

למעלה ועשור וחצי לקח ללהקה להתאחד, וב־2012 לא רק ששילבו כוחות ביחד אלא שאף הוציאו את האלבום "בני המאה ה־20". כעת מגיעה הסנונית מ"מתוק בחשיכה", אלבום מספר 6, שייצא בקרוב בהפקתו של עופר מאירי. הסגנון ב"שיר לאוהבים" הוא אותו רוקנ'רול מהניינטיז. בלי התחכמויות, בלי התכתבויות, רוק קלאסי של דיסטורשן, תופים לליווי וחמי רודנר בפרונט. מה שעבד, ועובד, כבר 30 שנה – אין צורך לגעת בו.

אביב גפן, שפרח באותם שנים, יכול לספר עד מחר על וייבים אלקטרוניים, על שילובים חדשניים ועל נגיעות של "הדור החדש", ועדיין, ברגע האמת, חזר עם "מי אני היום" שכל כולו הומאז' לגפן "ההוא" משנות התשעים. כך גם רודנר, שריג ושו"ת, שמבינים שאת הנוסחה המנצחת ההיא כדאי להמשיך. נכון, יש יגידו שהם נשמעים כמו רוקרים מזדקנים, ושהרוק הקלאסי מקומו אי שם במאה הקודמת, אבל בעיניי זה חינני ביותר וכמה שיותר – הרי זה משובח. רוק און.

איפה הילד, יום חמישי 26.1, בית המרזח רמת ישי

https://www.youtube.com/watch?v=Qxaijgym5PA\

 

עלמא – זה הזמן

אביב גפן מופיע בפעם השנייה במדור, עמכם הסליחה, ועדיין. במסגרת "דה ווייס" בה הוא משמש כמנטור האליטיסט היה מפתיע מעט לשמוע אותו בתוכנית האחרונה כאשר בסוף דו קרב בין שתי מתמודדות ציין לטובה דווקא את זו שהביאה את הביצוע הפשוט לעומת המתחרה שלה. טענתו הייתה שלפעמים היכולת להגיע בטי שרט וג'ינס קרוע יכולה להיות הדבר היפה ביותר בחדר.

להקת "עלמא", שקיימת כבר למעלה מעשור ומחצה, נעה על אותו הציר. הם לא משתוללים, לא נותנים למניירות ולחידושים מסעירים להשתלט להם על המוזיקה. הם פשוט באים לנגן אותה. הסגנון נעים, עדין, פולק חביב לחורף (חפשו את "אם היינו"), אבל זה בהחלט מספיק. אין תרועת חצוצרות, אין עליות של אוקטבות, זעקות מיוסרות או טוויסטים מפתיעים בעלילה המוזיקלית. פשוט נעים באוזן.

אגב, חלילה שלא יישמע כאילו מדובר בהרכב משעמם, גם בז'אנר הזה קל ליפול לקלישאות. הנועם שמשדרים אליאב אובל-נאמן והזוג אברהם ורעיה מוסקל, פשוט עובר את האוזן וגורם למאזין לרצות להתקרב אליהם. הרצון התממש גם ביצירת שלושת אלבומיהם, כאשר ויתרו על חברות התקליטים ופנו ישירות לקהל דרך קמפייני הדסטארט מוצלחים. בכלל, השיטה של דילוג מעל התקשורת ופניה ישירה אל קהל המאזינים עובד לא רע בפוליטיקה בזמן האחרון, אז מה רע לנסות את זה מוזיקלית?

 

 

 

gunned down horses – dead

אל תתנו לשם הלועזי להטעות אתכם, מדובר בהרכב שאמנם נדד לדנמרק הרחוקה, אך מקורו כאן, בחיפה. הם קוראים למוזיקה שלהם הפקת אינדי־פופ אינטימית של חדר שינה, אבל שום דבר מרדים אין כאן. אני חשתי דווקא אווירה של קברט בבר אפלולי אי שם בארצות הברית. הלהקה, שילוב של חיפה, ברלין וקופנהגן, מביאה להופעותיה קרנבל שלהם של אמני תנועה, ריקוד וקרקס, ותיכף יוצאים עם אלבום בכורה בשם "Confess, My Love, Confess" (חפשו אותו בבנדקאמפ).

האווירה כאמור היא לא של הופעה אלא של מופע. המוזיקה היא רק חלק מהשלם, וכל מה שעוטף אותה רק מוסיף. בשיר הנוכחי השילוב של החצוצרות בסי פארט מעניין, כשגם האוקטבות יוצאות מעגמומיותן ועולות לכדי צעקה מדויקת של הזמרת הפינית ג'ני אליזבת.

המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לחלק להרכב הנ"ל היא העובדה שברגע הראשון שכחתי שמדובר בהרכב ישראלי. לא מעט חושבים על הצלחה חו"לית, ונופלים בשלב המבטא. המוצר שמגישים הסוסים הירויים הוא בין־לאומי, ונדמה כאילו ההופעות שלהם בארץ (חכו לאחת קרובה, מבחינת זמן ומבחינת מרחק גיאוגרפי, בסוף הביקורת) הן של להקה זרה שהגיעה לסיבוב בארץ, ולא בנים ששבים הביתה. בואו לקבל אותם.

gunned down horses, 28.1, מועדון הביט חיפה

 

כנסיית השכל – זה לא אני

הבריט־פופ שוב כאן, והוא מגיע הישר משדרות. להקת כנסיית השכל, משליטות הרוק הישראלי בחצי היובל האחרון, חוזרת עם סינגל חדש לקראת האלבום התשיעי. איזה כיף.

על הפקת האלבום החדש עומל אמיר צורף (נוער שוליים, רוקפור, הג'ינג'יות ועוד) כשרוב הטקסטים והלחנים שייכים לרן אלמליח. השיר הנוכחי הוא בריט־פופ טהור, שממש נדמה כאילו נלקח ממנצ'סטר הרחוקה. כשחושבים על זה, שדרות לא רחוקה ממנצ'סטר מבחינת מראה. מצד אחר, לאנגלים יש את האחים גאלאגר, לשדרות יש את קובי אוז.

הפתיחה של השיר מזכירה קצת את להקת שייגעצ הוותיקה, כשהקצב והשירה של יורם חזן לא עוצרים לרגע ולאחר 3 דקות של פאן טהור, יש תחושה שזה נגמר מהר מדי (שמעתי את השיר פעמיים ברצף כדי להכיל אותו כמו שצריך. למענכם כמובן). אם כל האלבום מתוכנן להיות באותו סגנון – מדובר בפצצת פלייליסטים מתהווה. בינתיים אפשר ליהנות מהסנונית, היא מבשרת בהחלט.

 

 

צאו בחוץ – המלצה מקומית שבועית

אם יש משהו שקשה למבקרי מוזיקה באשר הם – הוא הגדרה של סגנון מוזיקלי שחורג מהנורמה. כאשר הרכב או זמן נכנסים בתבנית קלסית מסוימת – רוק, רגאיי, היפ הופ, מזרחי – קל לתייג תוך כדי שמיעה ולהעביר לקוראים הנאמנים (נכון אתם כאלה? נכון), אך כאשר הרכב מתחיל "להתפזר" מוזיקלית מתחילה הבעיה. אגב, שיהיה ברור, ככל שהסגנון מסובך יותר – הוא טוב יותר. מקוריות, יציאה משגרה וממקצב מונוטוני – מבטיחים ייחודיות שתותיר את הלהקה בתודעה זמן רב יותר.

ולמה ההקדמה הנ"ל? קחו לכם כמה דקות, שמעו 3-2 שירים של Tiny fingers וחזרו אליי עם תשובה סדורה. מבטיח לכם, זה לא יהיה פשוט. ההרכב האינסטרומנטלי שפרץ על במות פסטיבל אינדינגב לפני שנים מספר, משלב אלקטרוניקה עם פסיכדליה, דיסטורשן עם דאבסטפ, ובעיקר מבלבל את השומע ומכניס אותו לאווירה שיכולה להתרחש רק בהופעות שלהם. מעין טריפ מוזיקלי שלוקח זמן להתעורר ממנו.

בשורה התחתונה, חברי Tiny fingers אמנם בורחים מתיוג ז'אנרי מסוים, אבל מצליחים לגעת בלא מעט מהם. בחמישי הקרוב הם מגיעים לוונדרבר, בואו מרוכזים.

Tiny fingers, 26.1, וונדרבר חיפה

 

 

בשמחות – האזרח י' מאחל

החיים של ישי לוי יכלו להיות תסריט לא רע לסרט טורקי סוחט דמעות. ישי התגלה על־ידי הקהל בהופעות במועדונים בראש העין, ולאור הביקוש הקליט את דיסק הבכורה. ההתחלה לוותה בהצלחה גדולה, דבר שגם להתמכרות קשה לסמים וניסיון גמילה משותף עם החבר זוהר ארגוב. במשך כשני עשורים ניהל לוי מערכות יחסים של און ואוף עם הסם, שכלל כמה נקודות חיכוך פחות נעימות עם רשויות החוק. בשנת 2008 הוציא לוי את הדיסק "ריקוד רומנטי", דיסק שהחזיר אותו לקדמת הבמה. מאז הוציא לוי כמה וכמה דיסקים אשר הניבו כמה להיטים. לכבוד יום הולדתו ה־54 של לוי החל השבוע, מצורף פה "את", נציג מדיסק של לוי ששיריו נכתבו והולחנו עבור לוי על־ידי עמיר בניון, אשר היה אחראי גם על ההפקה והעיבודים. מזל טוב.

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין