שמעת מה שמעתי – הפסטיבל הבין־לאומי למוזיקה צוענית ובלקנית

אמפי קיסריה יארח בשבוע הבא את הפסטיבל הבין־לאומי למוזיקה צוענית ובלקנית, ויוכיח שכשהמוזיקה טובה – לא חייבים לדעת את כל המילים כדי לרקוד אותה

  • "ממה אתה צוחק סבא? זה נחמד, אבל לא עד כדי שתחזיק את הבטן".
  • "עזוב, אתה לא מבין את השפה".

השיחה הזאת התקיימה לפני כמעט עשרים שנים ביני לבין סבא שלי ז"ל, כשראינו ביחד את "חתול שחור חתול לבן" של אמיר קוסטוריצה – מעין סרט בורקס הגרסה הבלקנית. יש שם עבריינים קטנים, מאפיונרים, אנשים שקמים לתחייה, משולש רומנטי שכולל גמדה ומלצרית, חברות אמיצה של חצי יובל ואפילו כסף מזומן שחבוי באקורדיון. הכל לצלילי מוזיקה שמחה שמלווה את הצופה, גם בקטעים המותחים, וכמובן באלה שגרמו לסבא שלי להחזיק את הבטן.

על אותה מוזיקה היה אחראי הבמאי של הסרט, קוסטוריצה בעצמו, שלאורך השנים ידע לשלב בין המוזיקה הצוענית־בלקנית ובין הקולנוע. וכך, לצד שילוב המוזיקה בסרטיו – עשה קוסטוריצה גם את הצד ההפוך, כשביחד עם להקתו "The no smoking orchestra" ביצע את פסקולי הסרטים השונים וביניהם "שעת הצוענים" מ־1989. כעת שימו אקורדיון (בתקווה גם הוא עם מזומן בתוכו), כלי נשיפה, כלי הקשה ומה לא בהרמוניה, ביחד עם סולן שלא מאמין בתנועת השוגייז – ותקבלו הופעה מקפיצה ולא רגועה בעליל.

קוסטוריצה ולהקתו כבר הופיעו בישראל כמה פעמים, כשהפעם הם מגיעים במסגרת הפסטיבל הבין־לאומי למוזיקה צוענית ובלקנית שייערך ב־11 במאי באמפי קיסריה ויומיים לאחר מכן בבריכת הסולטן בירושלים. הפעם מדובר במופע חדש המלווה את סרטו החדש "On the milky road" שיצא וכבר מועמד לפרס "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה.

ההופעות של הלהקה הסרבית מתאפיינות בעיקר בלא מעט אנרגיה שמגיעה מהבמה עצמה. להקות כמו להקת הפאנק הצוענית gogol bordello עם הסולן המשוגע יוג'ין האץ', או Bucovina Club Orkestar עם האיש שהביא לעולם את "דיסקו פרטיזני", די ג'יי שנטל (שבכלל קרוי סטפן הנטל ומגיע מגרמניה) – קיבלו השראה מסגנונו של קוסטוריצה, שמביא מוזיקה מסורתית מהבלקן, עם נגיעות מודרניות שמנגישות אותה לימינו אנו.

יחד עם קוסטוריצה יופיעו בפסטיבל בקיסריה ובירושלים גם התזמורת הרומנית Fanfare Ciocarlia שהתגבשה דווקא מהשדות, כאשר תריסר איכרים ניגנו לטובת השלמת הכנסה, התגלו ו"נחטפו" בדיוק בזמן שהטרנד הבלקני החל להתפשט.

התזמורת מבצעת קאברים בלקניים ליצירות מפורסמות, כאשר גם הם שיתפו פעולה עם קוסטוריצה עצמו בחלק מסרטיו.

את הפן הישראלי בפסטיבל תביא אחת הנציגות הבולטות בז'אנר – להקת "בום פם" שמביאה את הבלקן למזרח התיכון ולאחר סיבוב הופעות ברחבי העולם – מאירופה, דרך ארצות־הברית ועד יפן – הם חוזרים לעשות שמייח.

בילוי בערב מהסוג הזה, שכולו חו"לי, בישראל, מוכיח שאמנם סבא ישראל היה נהנה יותר גם מהמלל ולא רק מהביצועים האינסטרומנטליים, אבל כשהמוזיקה טובה – לא חייבים לדעת את כל המילים כדי לרקוד אותה.

הפסטיבל הבין־לאומי למוזיקה צוענית ובלקנית, 11.5 אמפי קיסריה; 13.5 בריכת הסולטן ירושלים

צעיר לנצח – פול יאנג בהופעה

הקיץ הזה כולו הופעות של אמנים שמגיעים אלינו מהניכר, מרצונם החופשי ונגד רצונו של רוג'ר ווטרס. אז היו כבר ז'אן מישל ז'אר וג'סטין ביבר (לא יודע מי מהמעריצים/ות יהרוג אותי קודם על השילוב של שניהם באותו המשפט) ויהיו כאן אירוסמית' ורדיוהד, פט שופ בויז וטיילר דה קריאטור, רוד סטיוארט וטום ג'ונס. וכמובן גאנז אנד רוזס, שלא צריכים איתם עוד בן לוויה כדי לפוצץ כל מקום שאליו יגיעו.

ואם כבר הופעות בלעז, אז גם לדור בוגר יותר מגיעה הופעה ראויה לשמה, וכזה הוא פול יאנג, שהוציא את האלבום good thing לאחר הפסקה של 20 (?!) שנים ומגיע לתל אביב להציג אותו בפני הקהל הנאמן. יאנג כבר הופיע בארץ לא פעם, אבל ממשיך להיות מושך קהל לא קטן עם שירים כמו wherever I lay my hat, love of the common people ועוד. גם הצעירים מוזמנים.

פול יאנג, 2.5, היכל התרבות תל אביב

אל תפחדו לדמוע tears for fears מגיעים

והנה עוד בשורה לחובבי האייטיז, להקת "דמעות לפחדים" (tears for fears) הבריטית תגיע ב־5 ביולי להיכל מנורה בתל אביב. Mad world, woman in chains וכמובן sowing the seeds of love הביאו ללהקה לאורך השנים מיליוני צופים ועשרות מיליוני קונים לאלבומים (זוכרים? היה פעם דבר כזה, דיסק. חפשו אותו, כדאי). כעת הם מגיעים להופעה יחידה בארץ, כשבד בבד הודיעו שהם עובדים על אלבום חדש. זאת לא בושה לדמוע.

tears for fears, 5.7, היכל מנורה תל אביב

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com



עוד במגזין