גבורה והישרדות

יום השואה בקרית מוצקין: טקס הדלקת המשואות ישים דגש על כאב השחרור והחזרה לחיים של הניצולים * בין מדליקי המשואות השנה: הרמן לבר, ניצול שואה שנפצע במהלך בריחה מהמחנות ובקרבות הצבא האדום והוא ילווה על ידי נכדו, תומר וינברג, שנפצע בתקרית שבה נחטפו החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר

יום השואה בקרית מוצקין ישים דגש על כאב השחרור והחזרה לחיים של הניצולים

יום השואה בקרית מוצקין ישים דגש על כאב השחרור והחזרה לחיים של הניצולים

בקרית מוצקין מתקיים תהליך ארוך ורב שנתי להנחלת זיכרון השואה והגבורה בקרב הדור הצעיר והקהילה באמצעות מרכז חינוך ייחודי  מרכז משמעו"ת (מורשת, שואה, מסורת, ערכים וגבורה)  הפועל 21 שנה להטמעת הנושא באמצעות תכניות חינוכיות רבות המשכיות. אחד הפרויקטים במרכז הנו :פרויקט כתיבת עבודות בקרב תלמידי כתות ו בעיר שהפך למסורת בעידודו ותמיכתו של ראש העירייה חיים צורי. מדי שנה גדל מספרם של התלמידים שמתנדבים לכתוב עבודה בהנחיית צוות מרכז משמעו"ת. בשנה"ל תשע"ה  התנדבו כשלוש מאות תלמידים לכתוב עבודה. התלמידים למדו לעומק את נושא השואה וראיינו ניצולי שואה. קשר עמוק וחם נוצר בין הדור הצעיר לניצולי השואה, עבודות התלמידים מרשימות במיוחד ומוצגות בתערוכה בעיר. התלמידים כתבו על נושאים מרתקים וחדשים בעקבות התחקירים שערכו כגון: עדויותיהם של מי שהיו אנשי צוות אויר – ילדים בתקופת השואה בפרויקט "מתקומה לשחקים" באמצעות ד"ר לאה גנור חוקרת הפרויקט מטעם אונ. חיפה ומנהלת מרכז משמעו"ת בעיר.

מדי שנה מתקיים טקס מרכזי בעיר לציון יום הזכרון לשואה ולגבורה אלפים מתושבי העיר נוטלים חלק  בטקס, מדליקי המשואות מלווים  על ידי צוערי קורס חובלים מבסיס הדרכה חיל הים בחיפה, המקיים קשר הדוק עם מרכז משמעו"ת בכלל ובפרויקט הייחודי בצה"ל "אמוץ ניצולים", בפרט. בין מדליקי המשואות השנה בטקס ששם דגש על חזרתם לחיים של הניצולים סב שכול ניצול שואה דב גולוב ששכל את נכדו אלעד לפני 10 שנה. הרמן לבר ניצול שואה שנפצע קשה במהלך בריחה בשואה ובקרבות בצבא האדום ידליק משואה וילווה על ידי נכדו תומר וינברג שנפצע קשה במלחמת לבנון השניה עת נחטפו החיילים אלדד רגב ואהוד גולווסר.

דבריו של תומר  וינברג נכדו של הרמן משקפים יותר מכל את השואה והתקומה: "סבא, איש חזק ויקר לנו מכל, ברגע זה מילאת את שבועתך לאביך בפני המוני יהודים גאים ומוגנים בארץ ישראל. היום, אני נשבע בפניך – לעולם לא עוד".

 

מר הרמן לבר ידליק משואה לזכר כל בני משפחתו ולזכר יהודי העירה פודקמין שבפולין שנרצחו בשואה. לזכר לוחמי היערות, וחילי המחתרת שחרפו נפשם במלחמה נגד הנאצים.

הרמן בן למשפחה  ציונית פעילה אשר גייסה כספים שנשלחו לארץ ישראל לשם רכישת אדמות בה,  היה נער בתנועת בני עקיבא כאשר פרצה המלחמה. על אף שהיה באפשרות המשפחה לצאת מפולין ולהגר לארה"ב כבר בשנת 1939, החליטו הוריו של הרמן להישאר מאחר והוריהם לא קיבלו ויזה בשל גילם. הם העדיפו להישאר יחד בזמנים הקשים.

ביוני 1941  כאשר פלשו הנאצים לעיירה פודקמין נשלחו הגברים למחנה עבודה, נשים נשלחו לגטו ואילו הקשישים והילדים, כ-1500 במספר,  נרצחו בדם קר מיד עם פלישת הגרמנים, לאחר שרוכזו בבית הכנסת של העיירה.

הרמן נשלח עם אביו, אחיו, בני משפחה וכ-1,000 מתושבי העיירה למחנה עבודה שהוקם במחצבה בסמוך לעיירה. במחנה שררו תנאים קשים מנשוא: רעב, השפלות ועבודות פרך. מי שכוחותיו לא עמדו לו בעבודה  נורה מידית למוות או הושלך בעודו בחיים לבריכת חומצה שהייתה במפעל סמוך .

לאחר שהגיעו ידיעות על חיסולו של הגטו החליטו הגברים במחנה העבודה להתקומם ולהתארגן לבריחה נועזת,למרות שידעו שרבים לא ישרדו. במהלך הבריחה נהרגו כשליש מהגברים, ביניהם שמאי, אחיו של הרמן. הרמן נפצע קשה במהלך הבריחה ולמרות זאת, הצליח להגיע עם אביו ליער הסמוך. לפני פרידתו מאביו השביע אותו האב כי במידה וישרוד, יספר לכל העולם את אשר קרה ליהודים בעיירה. זו הייתה הפעם האחרונה בה ראה את אביו. במשך שישה חודשים שרד הרמן ביער, פצוע, רעב שריד אחרון למשפחתו. ביציאתו מהיער כבן 17 הצטרף לצבא האדום. במשך חודשים נלחם בעוז ובגבורה, ועל כך קיבל עיטורים וציונים רבים לשבח. כשהגיעה מחלקתו למרחק של כ-30 ק"מ מאושוויץ, נפצע הרמן פעם נוספת באורח קשה הן מכדורי רובה מורעלים והן מפגיעות סכין בקרב פנים מול פנים. לאחר פציעתו אושפז במשך כשנתיים וחצי בבית חולים צבאי, שם עבר ניתוחים רבים שהצילו את חייו. הוא נאחז בחיים בכל כוחו, ובזמן  שהותו בבית החולים, השלים לימודיו התיכוניים והאקדמאיים. כל זאת כשהוא שוכב במיטת חוליו, מכוסה בגבס בכל גופו. לאחר שחרורו מבית החולים, חזר הרמן לעיר הולדתו בתקווה למצוא שרידים ממשפחתו, אך תקוותו זו התבדתה.
כשהוא חסר כל, התקבל הרמן לעבודה במשרד האוצר הרוסי והחל בשיקום חייו. במסגרת עבודתו, הכיר הרמן את אנה ז"ל, והקים  עימה משפחה לתפארת. בשנת 1962, עלו הרמן ואנה עם ילדיהם, לישראל והקימו את ביתם בקריית מוצקין. במשך שנים, טיפחו משפחה מיוחדת ומגובשת, משפחה שחונכה על ערכים של כבוד, נתינה ואהבת הארץ. היום, להרמן ולאנה, זיכרונה לברכה, שני ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים.
במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 כאשר נחטפו החיילים נפצע קשה נכדו של הרמן -תומר , ששירת כלוחם ומפקד בחטיבת גולני. לפציעה הקשה התלווה תהליך שיקום ארוך. את כוחותיו הנפשיים והפיזיים שאב תומר מדמותו האופטימית והחזקה של הרמן, דבריו של תומר נכדו של הרמן משקפים יותר מכל את השואה והתקומה: "סבא, איש חזק ויקר לנו מכל, ברגע זה מילאת את שבועתך לאביך בפני המוני יהודים גאים ומוגנים בארץ ישראל. היום, אני נשבע בפניך – לעולם לא עוד", משקפים יותר מכל את העובדה שהרמן מרדכי  מהווה סמל למאבקו הרוחני של האדם בנאצים, בזיקה לעם ישראל ומדינת ישראל. תומר ילווה את סבו להדלקת המשואה.

מר דב גולוב בן שמואל וגוסטה יליד צ'רונביץ שברומניה ידליק משואה לזכרם של הסבים והסבתות  ובני משפחתו שנספו בשואה, לזכרם של יהודי צ'רנוביץ ולזכר ששת המיליונים שנרצחו בשואה . בפרוץ המלחמה נקטעה ילדותו של דב וחייו וחיי בני משפחתו הפכו למסכת של חיים בתנאים קשים מנשוא: רעב ,מחלות, ומלחמת הישרדות בלתי פוסקת במחנה הריכוז מוגילב שבטרנסניסטריה. כילד ליקט שאריות אוכל מפחי האשפה ,החביאם בבגדיו ודאג להביא למשפחתו כדי שלא יגוועו ברעב.

כאשר שוחרר על ידי צבאות ברה"מ נשלח לחיטוי מכינים ופשפשים. בשנת 1947 עלה לבדו   לארץ במסגרת עלית הנוער, ונשלח לקפריסין על יד שלטונות המנדט הבריטי.כאשר פרצה מלחמת השחרור הועבר לכפר בתיה ושם סיים לימודיו במקביל עבד לפרנסתו ולפרנסת אחיו. בשנת 1952 התגייס לצה"ל ושרת בגדוד הקרבי 51 בגבעתי.

במסגרת זו סיים קורס מדס"ים וקורס חבלה. דב השתתף בכל פעולות התגמול, ונלחם בכל מלחמות ישראל. הקים משפחה לתפארת נולדו לו 3 ילדים יש לו שמונה נכדים ושלושה נינים, לפני שתים עשרה שנה פקד את דב ומשפחתו אסון נורא הוא הפך לסב שכול- אלעד  נכדו האהוב נהרג בפעילות מבצעית ביחידה קרבית שבה בחר על מנת להמשיך את דרכו של סבו דב. למרות האבדן הקשה ממשיך דב  להוות את  עמוד התווך של המשפחה ולהקרין עוצמה חיוניות וערכיות על סביבתו. אורלי בתו אמו של אלעד זכרו לברכה תלווה את דב להדלקת המשואה. דב מהווה דוגמא ומופת למאבקו הפיסי והרוחני של עם ישראל בשואה ובתקומה.

 


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com


עוד בקרית מוצקין