"אחרי כל התלאות שעברתי בשואה, בה איבדתי את כל משפחתי- חיפה היא הבית שלי"

בואו לשמוע את סיפורו המצמרר של דוד מצגר, ניצול השואה אשר התארח אצל משפחת בנדר אמש בכרמל צרפתי, כחלק מפרוייקט "זכרון בסלון" שם סיפר את סיפורו האינטימי




דוד נולד בשנת 1935 בצ’רנוביץ ברומניה. דוד, שהיה רק בן 6, מספר על ילדותו הקשה: "שלחו אותנו מצ’רנוביץ למוגליב, עיר שהייתה מפוצצת ולא היו בה חיים, זאת במטרה להביא למותנו מאחר ושם לא היה אוכל או תרופות, וכמובן לא היתה שם עבודה. משפחתנו הוכנסה לקרון של בקר עם 100 אנשים, נוספים שבקושי יכולנו לנשום".

“המון אנשים מתו מול העיניים שלי מחנק. לא היה אוויר. בקצה של הקרון היה חריץ שדרכו יכולתי לנשום אוויר וזה היה ממש מזל ונשארתי בחיים, כשלא הייתה לאמי האפשרות להחזיק בי, הכניסה אותי לבית יתומים בכדי שיטפלו בי".

נזכור ולא נשכח. בנדר ומצגר. תמונה: אלבום פרטי

נזכור ולא נשכח. בנדר ומצגר. תמונה: אלבום פרטי

דוד מספר כי "כשהיינו במוגליב, היו לוקחים את אבא מהבוקר לעבודה ובערב היה חוזר. לילה אחד הוא חזר והלכנו לישון על דרגש, ולא יכולנו לישון שנינו כי היה צפוף, אז ישנתי על רגליו. כשקמתי בבוקר, ראיתי שאבי עוד ישן, ניסיתי להעירו אך הוא לא זז. צעקתי לאמי שאמרה לי שהוא נפטר. הוא נדבק בטיפוס מאנשים אחרים והיה לו חום גבוה”.

"צעקתי לאמי שאמרה לי שהוא נפטר" תמונה: אלבום פרטי

"צעקתי לאמי שאמרה לי שהוא נפטר" תמונה: אלבום פרטי

“בשנת 1943 עשו לנו צעדה ממוגליב. הייתה שיירה ענקית של אנשים שאין לה התחלה ואין לה סוף. היו יורים באנשים שלא יכלו לצעוד. אמא שלי שידעה כי לא נשרוד את הצעדה לקחה אותי וברחנו, רצנו והסתתרנו ובמוגליב הכניסה אותי לבית יתומים שוב, שם היו נותנים לנו מרק פעם ביום ועם זה היה צריך לחיות, ואני לא רציתי למות. התחלתי להבין שהרגו יהודים רק בגלל שהם יהודים. אחר כך העבירו אותנו למחנה סקזניץ שם נתנו לנו לצאת מעט ואחר כך סגרו כמו עוצר. מי שהיה יוצא היו יורים בו. כשהייתי עובר ליד גרמני היתי רועד מפחד".

"כשהייתי עובר ליד גרמני היתי רועד מפחד" תמונה: אלבום פרטי

"כשהייתי עובר ליד גרמני היתי רועד מפחד" תמונה: אלבום פרטי

בשנת 1950 בהיותו בן 14, ואחרי שעבר את זוועות השואה במשך 8 שנים ואיבד את כל משפחתו שנספתה: אמו, אביו, אחיו, סבו, סבתו, וכל דודיו ודודותיו וילדיהם, עלה דוד לארץ בזכות מישהו שאימץ אותו וקנה לו כרטיס. אבל גם העליה לארץ לא הייתה קלה, הרי שדוד היה רק בן 14 ולא הייתה לו אפשרות לעלות לבד, אז הצמידו לו בחורה בת 20, שהעמידה פני אחותו רק כדי שיצליחו לעלות לארץ. אבל היא נעלמה ומאז לא נפגשו.

עם הגעתו לארץ הוא שהה בשער העליה מספר חודשים והועבר לרמת דוד עד לצבא. בצבא למד נהיגה על כלי רכב כבדים ולאחר מכן עבר בעבודות חרישה "זו העבודה שהכי אהבתי. לחרוש את הארץ" מספר דוד.

“בעקבות השואה לא למדתי כלום, איבדתי את הכל והפסדתי את הכל. בגלל מה שעברנו ומה שאיבדתי מהחיים הגרמנים נתנו לי פיצויים וכן גם מדינת ישראל עוזרת לי"

דוד התחתן והקים משפחה. כיום יש לו ארבעה ילדים ושבעה נכדים. דוד עבד מספר שנים בבניית הרכבל בחיפה וכיום הוא גר ברחוב דרך הים עם הנוף לים, אוהב במיוחד את חוף ימה של חיפה ומבקר בה בכל בוקר.


יש לכם סיפור מעניין שתרצו שיתפרסם? שתפו אותנו במייל newshaifa.net1@gmail.com


עוד בחדשות